קברי צדיקים בזמן נידה

שלום

מניעת הנדה ליכנס לבית הקברות, נובע מהגאון רבי אברהם דאנציג שכתב בספרו חיי אדם (חלק ראשון - כלל ג לח) בזה הלשון: "יש מקומות נוהגות הנשים שכל זמן שהם בימי נדות קודם ז` נקיים שלהן, אינן מתפללות ומברכות, וזה מנהג שאין לו יסוד, ואפילו במקומות שמחמירים, מ"מ מיום ראשון דסליחות נכנסות לביהכ"נ ומתפללות. אבל במדינתנו נוהגין היתר לעולם, ומברכות ומתפללות.

ומ"מ לא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהים אותו להראות לעם. ונראה לי שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו". ויש שהחמירו רק בימי הווסת עצמן, אבל בימים שלפני הטבילה אין להחמיר (פתחי תשובה יו"ד סי` קצה). ובספרים מסופר על מעשים נוראים שקרו בעקבות כניסת נשים לבית הקברות בימי טומאתן, [וראה בהקדמה לשו"ת מהר"ם שיק סיפור נורא]. ובספר חיבת ירושלים (מאמר רננו צדיקים אות ג) הביא סיפור נורא שקרה במירון כשבאה אשה לא טהורה לשם ביום ל"ג בעומר, וכן כתב בספר כנסת יחזקאל שמזה נתפשט המנהג בעיר בגדד שהנשים הנידות אינן נכנסות לקברי הצדיקים עד שטובלות מנידתן.

אולם הרבה מעידים כי מנהג ירושלים להקפיד על כך רק בימי הווסת עצמן, וביום הקמת מצבה ואזכרה, או לצורך גדול, הרבה מקילים שאפשר ליכנס בימי הליבון, כל שאינה עומדת בימי הווסת עצמן.

בהצלחה – מנשה ישראל