איך הנצרות התחילה?

שלום

מאחר ולדאבונינו התקשורת בישראל מחדירה בזדון ממניעים שונים `נצרות` לתוך בתי ישראל, ובהגיע `חג המולד` התקשורת יוצאת מכליה, ומפנה זמן רב לסממנים נוצרים, אגלה בזה קצת מן הסודות שגילו חכמינו ז"ל בנוגע לאותו האיש, אולי יהיה זה חומר למחשבה לאחינו בני ישראל.

ובכן, מרבית כותבי הדורות –שאין להם שום נגיעה לשום צד- יהודים ונוצרים, הינם תמימי דעה שישו הנוצרי זה, באותה צורה שעליו טפלו הנוצרים את אמונתם, לא היה ולא נברא, וממילא – לא נולד ולא מת. בתלמוד (סוטה מז ב, סנהדרין קז ב) אכן מדובר על אודות ישוע תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה שירד אתו למצרים בערך בשנת ג` תר"נ, ולספירת הנוצרים כיום לא חי ישו לפני שנת ג` תש"ס, והסיפור שלו מתחיל לפי התלמוד במה שנתן עין על עריות ומזה התדרדר לעבודה זרה, וכישף והסית והדיח והחטיא את ישראל, וסופו נגמר במה שתלו אותו ואת חמש תלמידיו בערב הפסח וכמסופר בסנהדרין (מג א) באריכות.

כמו כן יש איזכור לישו [ולדעת כמה מכותבי הדורות הוא ישו אחר, ראה הגהות יעב"ץ במסכת שבת קד ב] שהיה ממזר, ובהקשר הזה: היה היה יהודי מפורסם בזמנו של רבי עקיבא ששמו פפוס בן יהודה, ובתלמוד (גיטין צ א) מבואר שהיה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא, וההקפדה והקנאות המופרזת של פפוס על אשתו הביאה בסופו של דבר שהיא תזנה תחתיו, וברש"י שם ששם אשת פפוס הייתה מרים שהיתה מגדלת את שיער הנשים, וכמבואר במסכת שבת (קד ב), ובסנהדרין (סז א), ובמסכת כלה מבואר כי יוסף פנדירא מנצרת בעל אותה כשהייתה נדה, ונולד ישו שהיה ממזר ובן הנדה.

ברור, שאיש בשם ישו הנוצרי היה קיים אי פעם, וכפי שבא זכרו בתלמוד ובמדרשים [אלא שבהרבה מהדורות צונזרו הדברים על ידי הצנזורה אשר ביקשה למחוק את הזכרונות הלא מחמיאים על מייסד דתם], אבל אין בכל המקורות והקדומים ואף לא באוונגליון רמז או זכר לדבר שהחזיק עצמו לבן אלהים או דבר הקרוב לשטויות אלה, כל הדברים שטפלו עליו ועל דמותו, הנוצרים שבאו אחריו, אינם אלא פרי דמיונם הכוזב והבדוי של אנשים בורים חצאי יהודים, למחצה לשליש ולרביע, כמו כן לא נזכר באוונגליון שישו יצוה על אי קיום מצוות התורה, וניתן לקבוע שישו עמד בראש כת אחת מן הכיתות שצצו כפטריות אחרי הגשם בשלהי הבית השני, כל אחת בשל סיבה אחרת שלא קיבלו את הסמכות של הסנהדרין של הפרושים, והודות לכשרונותיו הוכר ישו כסמכות עליונה שגרמה להתלקטות נערים סביבו שהיו לו ל`תלמידים` שלימד להם את תרותיו.

 וכן מעיד הרמב"ם באיגרת תימן שהיתלות גויי הארצות בישו הנוצרי לא היה בזמנו של ישו כלל אלא הרבה זמן אחרי כך, ולא היה כוונת ישו כלל לדת הנצרות הנתלית בשמו, וזה לשונו (הנוגע לענינינו, ללא השמטות הצנזורה): "אחר כך התחדשה כת אחרת שמגדלת בעניינה ומררה חיינו... וראתה בעצה להכחיד שם אומה זאת מדרך אחר, והוא שהתנכל בעצתו להתודע בשם נבואה ולחדש דת מבלעדי תורת ה`, והודיע ברבים ששתי התורות מאת ה`, וכוונתו לחדש הספק ולהכניס מבוכה בלבותנו בהיות התורה האחת היפך האחרת, ושתיהן מכונות לאלוה אחד, להיות זה מבוא ושער לסתור תורתינו, ...

ותחילת מי שמצא זו הדעת היה ישוע הנוצרי, והוא מישראל, והוא אף על פי שהיה אביו גוי ואמו ישראלית, העיקר בידינו "גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר", ואולם נקראהו `נוצרי` להפליג בחרפתו, הוא הביא לחשוב, שהוא שלוח מהשם לבאר ספיקות התורה, ושהוא משיח המיועד לנו על ידי כל נביא, ופירש התורה בפירוש המביא לביטול כל התורה וכל מצוותיה והתר כל אזהרותיה, לפי מה שכיוון, והרגישו החכמים זכרונם לברכה לכוונתו קודם שיתחזק פירסומו באומה, ועשו לו הראוי לו, וכבר הקדים השם להודינו זה על ידי דניאל כי ישתדל איש מפריצי עמינו וכופריהם להפסיד התורה בהתפארו בנבואה, והכניס עצמו בענינים גדולים, ואמר, שהוא משיח ושהשם יכשילהו, כמו שהכשילו והוא אומרו (דניאל יא יד) ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו.

ואחריו לזמן ארוך עמדה דת מיוחסת אליו מאומת בני עשו שלא היתה כוונתו אליה [דהיינו שבעוד שהנוצרים הראשונים שהיו תלמידי ישו היו נוצרים-יהודים, קמה אחר כך במשך הזמן כת של נוצרים-גויים], ולא עלתה כמו כן במחשבתו [של ישו לפנות אל גויי הארצות, והשוה לספר `מתיא` (פרק טו פסוק כד - מתיא נזכר כתלמיד ישו עצמו במסכת סנהדרין מג א) שכתב מפי ישו שהיה אומר במפורש: "לא שולחתי בלתי אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל", וכן כתוב (מתיא י ה-ו): "ואת שנים העשר האלה (תלמידיו) שלח ישוע ויצו אותם לאמר, אל דרך הגויים אל תלכו, ואל עיר השומרונים (שכם בירת הכותים) אל תבואו, לכו אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל], ולא הזיק שום דבר לישראל [לדת ישראל, אז בראשית התייסדות הנצרות הגויית], ולא נולד בהם ספק [לטעות אחריהם] לא לכלל ולא ליחידים לפי שהתבאר להם חסרונו [של מי שהעמידו כראש הדת], ושנכרת ואבד בידינו [על ידי הבית דין בסקילה], עד שנעשה בו מה שנעשה", עכ"ל הרמב"ם.

כאמור, ישו בעצמו לא הכריז על עצמו אלהות, או דבר על טבעי, הוא עבד עבודה זרה בעצמו, והסית והדיח גם מבני ישראל שיעבדו עבודה זרה, כמו כן הוציא כשפים ממצריים (שבת קד ב), והביא עמו כמה מיני כישוף לארץ ישראל כמבואר בתלמוד, שבאמצעותם עשה עצמו למחולל נפלאות, עד שלבסוף נסקל בערב פסח כדין מסית ומדיח.

הנצרות שבאה אחריו, שנבראה בלב כסיל אחד ששמו `פאולוס`, טוותה את קורותיה סביב דמותו של ישו שמצאוהו בתלמוד כפורש מן הציבור, ו`תלתה` את עצמה ב`אילנו`. למעשה נלאו חכמי לב להגיע בזה לידי מסקנה ברורה ומקובלת, מדוע דוקא כיתת סוטים זו, שלא הייתה אלא רק אחת מבין הרבה כיתות סוטים בישראל מצאה לה מהלכים בין ההמון, בשעה ששאר הכיתות, כאיסיים, והצדוקים, הגדולות בכמות ובעלות השפעה פי כמה דעכו ונעלמו מן האופק.

 ויצויין כי כל הדמויות שהופיעו בהיסטוריה כ`משיחים` לכולם צמחו אחריהם ספיחים וספיחי ספיחים, וכידוע גם ממשיח השקר הכי מפורסם אחרי ישו, "שבתי צבי" שהיו לו ממשיכי דרך שהאמינו בו זמן רב ושנות דור אחרי ששבתי התאסלם, "ועד היום הזה" ישנה כת הנקראת `דונמה` המאמינים בשבתי צבי שיקים לתחייה וישמש כמשיח, והם חיים באי נידח, ראה ספרו של קלוזנר עמוד 165, ובשבועון `משפחה` פרשת בא ה`תשנ"ו, כל אחת מן הכיתות הללו שרדו מאות בשנים, וכן אירע גם לנצרות למרות שחכמי ישראל החניקו את התנועה והשמידוה, לא הושמד ישו מזכר תלמידיו, וכשהתנצר קיסר רומי `קוסטנטין` בשנת ד` אלפים ע"ב, 312 לספירת הנוצרים, הוא וביתו, התנערו הנוצרים המוסתרים מחמת המציק ונשאו ראש בגלוי, ואף קבלו עליהם השטויות שטפלו ל`תפארת` משיחם ישו הנוצרי, ולקט כל החומר בהמשכיות של הכיתות המשיחיות בהיסטוריה נמצא בספר `משיחי השקר ומתנגדיהם` להרב בנימין שלמה המבורגר ירושלים תשמ"ט.

 האר"י ז"ל גילה ברוח קודשו שיש ענינים נסתרים בכל מהלך השתלשלות הנצרות וכפי שכתוב בספר פרי עץ חיים - שער ר"ח חנוכה ופורים - פרק ג: "כתיב עשי"ו, להיות שנתגלגל בישוע, תלמיד רבי יהושוע בן פרחיה", וראיתי בספרי המקובלים שזה מרומז בגמ` קידושין יח ע"א שקראו לעשיו בשם ישרא"ל מומ"ר, שלכאו` תמוה מה עדיף עשיו בן יצחק ליקרא ישראל מומר יותר מישמעאל בן אברהם [והרמב"ן בפרשת אמור מבאר זאת כי מאז שנכנס אברהם לברית נקראו ישראל ולכן עשו מומר הוא משא"כ ישמעאל שנולד לפני הברית לא נולד כישראל ליקרא ישראל מומר], אולם להאמור יש כאן רמז על גילוי האר"י שעשו הוא ישראל מומר כמו שהיה לו לנשמתו אחרי שדחאו רבי יהושע בן פרחיה בשתי ידים ויצא מן הדת, ונמצא ברור שמי שתלו בו את הנצרות הוא עשיו בעצמו ועשיו הוא אדום, ולכן עמי הנוצרים הם המכונים בנבואות על שם אדום, ועליהם נאמר מחמס אחיך יעקב תכסך בושה על מה שרדפו את יעקב בכל הדורות ברוב השמדות ימח שמם, ואם אנחנו ממהרים לשכוח מאחר שהתחילו קצת להראות פנים שוחקות ליעקב, מ"מ הקב"ה שאין שכחה לפני כסא כבודו ישלם להם עד טיפת דם האחרונה הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.

ולענין זה שעשיו הרשע נתעברה נשמתו בישוע ואותיותיו כאותיותיו, ראיתי בראשונים שרמזו ענינו של ישו באותן מקראות עצמן הכתובים על עשיו (פרשת תולדות) וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יודע, ס"ת ישוע, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר ר"ת ישו, וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לבית עשיו ר"ת ישו, וְנֹקֵב שֵׁם יהו` ראשי תיבות ישו. אולם יש מן האומות ההולכות בדת הנצרות שהם מיוחסים ביולוגית לבני יפת [ולא כאדום שהוא מבני שם] כמו גרמניא שהוא מגוג, מקדוניא שהוא יון, כי במשך הימים התפשטה הנצרות הרבה מאוד עד שרוב בני יפת התחתנו בה מחמת הכפירות הגדולות והשטויות שכיזבו על ה`,

וכמו שביאר המלבי"ם בתחילת ספר עובדיה. לאחרונה ראיתי דברי רבינו חיים ויטאל בספרו הק` עץ הדעת טוב שעמד על כך שדבר גדול כזה שנפל בעולם כמו ישו הנוצרי שהעביר חצי העולם להאמין בשטויותיו, וכן הישמעאלי הבא אחריו שהביא מחצית העולם בבריתו היה צריך להיות נבואה ברורה על זה מהנביאים ולא מצאנו כי אם ברמזים שונים ולא במפורש, ואמר בקדשו כי הנביאים לא הצטרכו לנבאות כי כבר ניבא משה רבינו בהדיא על כל זה ומפורש בשום שכל בתורה הק` עצמה כי בפרשת ראה כתובים שני פרשיות זה אחרי זה, (ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: (ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: (ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה ה` אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה` אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: (ה) אַחֲרֵי ה` אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: (ו) וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה` אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה` אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: (ז) כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ: (ח) מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ: (ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו: (י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה: (יא) וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה` אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (יב) וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ:

ס, ופי` מהרח"ו וז"ל: "כי יקום בקרבך נביא וכו` כי יסיתך אחיך וכו` בזה הפסוק נבא משה כי עתידין לקום בעולם שני בני אדם להטעות את הבריות ואת ישראל הא` הוא מוחמד נביא הישמעאלים כי ע"י חלום שחלם שראה אילן צומח בכף ידו אלף מדרגות כנודע עשה עצמו נביא להטעות את ישראל כי סיפר חלומו לחכם אחד ישראלי ופתר לו שעתיד למלוך וכו`, נמצא כי ע"י החכם הנזכר שהוא מקרבינו היה זה, וזהו שאמר `מקרבך`, והזהירנו כי גם שיקום ויתן לנו אות או מופת כנודע לא יאמין בו, וכנגדו כתב פרשת כי יקום בקרבך וכו`.

 ופרשת כי יסיתך אחיך שלאחר פרשה זו ניבא ענין ישו הנוצרי כי עשה כשפים והסית והדיח את ישראל לע"ז והיה מכשף לנערי בני ישראל שיעבדו עבודה זרה כנזכר בתלמוד בבלי וירושלמי והנה זה היה כמוני ישראלי.

 וזה שאמר כי יסיתך אחיך האמנם הי` ישראל אחינו כמוני מצד מרים אמו אך לא מן אביו כי הי` פנדירא הנוצרי כנודע, וזהו שאמר `בן אמך` ולא אמר בן אביך. והנה הראשון שהוא של הישמעאלי לא בידינו להמיתו, אמנם בישרנו כי יומת ע"י הנערה הכוהנת כנודע, אך זה השני הישראל אשר בידינו היה להמיתו כנזכר במסכת סנהדרין צוונו בפירוש: "כי הרוג תהרגנו" ע"י בי"ד סנהדריה של ישראל, וידינו של בני ישראל היתה להמיתו, `בראשונה`, הכוונה לערב פסח בחודש `הראשון` הוא חודש ניסן וז"ש בראשונ"ה, וגם ירמוז אל מה שנודע כי תחילה נדון בסנהדרין ואח"כ לקחו רשות מפקיד רומ"א ששמו פילאטום שישב אז בירושלים, וזהו שאמר ויד כל העם באחרונה", עכ"ל.

 ובפרשת בלק פי` שגם בלעם ראה זה בנביאותו המופלגת ועל זה אמר "לא איש אל, ויכזב, וגו` בכל ימי עולם לא נמצא כענין שני אנשים, שהאחד עשה את עצמו אלוה והוא ישו הנוצרי, והשני עשה עצמו נביא והוא של הישמעאלים וחידשו דתות חזקות קיימות לעולם, וכל העולם נתחלק לשתי אמונות אלו בלבד, ובלעם נתנבא עליהם תחלה.

וכנגד הראשון אמר כי הנה איש ילוד אשה היה ואי אפשר שאיש יהיה אל ואם הוא אומר שהוא אל דעו כי `ויכזב`, ולכן אל תטעו אחריו. וכנגד השני שהודה שהוא בן אדם ואינו אל, אמנם עשה עצמו נביא מחדש דתות גם זה שקר וסופו להתנחם ממה שעשה, והנה בישו כולם מודים שהוא איש ילוד אשה ממרים אבל אומרים שאינו בן אדם אלא מאליו נולד, ואדם לא ידעה לכן אמר כי אעפ"י שאמר שאינו בן אדם עכ"ז הרי אמר שהוא איש וא"כ אי אפשר שהאיש יהי` אל, אבל בהישמעאלים שלא די שהודה שהוא איש אלא כי גם בן אדם הוא ולזה קראו בן אדם, והנה `ההיא` ר"ל אם ח"ו ישו היה הוא האל בעצמו איך מה ש`אמר לא יעשה`, וכן [על מוחמד יאמר] אם אינו הוא האל רק שהוא נביא ש`דיבר` אליו האל איך `לא יקימנה`, וז"ש ודיבר ולא יקימנה.

 והנה רז"ל בתנחומא אפשר שרמזו זה בפרשת בלק וז"ל לא איש אל לפי שצפה בלעם שעתיד איש אחד להטעות הבריות ולומר שהוא אל וכו` לכן אמר לא איש קל, אמנם אני הוספתי לקח ובארתי שארית הפסוק כפי דרך רז"ל כאשר אתה הראת לדעת, ואחר שהתנבא על שני אלה התנבא על ביאת המשיח [שאחרי שיתחזקו בטעות כל העולם וכל העולם יטען לצדקתו או אז] כעת יאמר וכו` שנאמר לימות המשיח.

 והכל הולך אל דברי הרמב"ם הנודעים שמבאר מה קרה לכל העמים שהציבו להם משיח שלבואו הם מצפים, וזה לשון קדשו (מלכים יא) ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה`, הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי.

 ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה.

שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה`. אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה` ביחד. שנ` כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה` ולעבדו שכם אחד.

 כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם.

וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום", עכ"ל. והנה בגמ` גיטין (נז א) מבואר כי אונקלוס הגר לפני שהתגייר העלה באוב כמה אנשים מפורסמים, וביניהם העלה את ישו, וכששאל לו מה דינו בעולם ההוא, השיב כי הוא נידון בצואה רותחת על דבר אשר לעג על דברי חכמים, וכששאל לו מי העם החשוב בעולם ההוא השיב ישראל, וכששאל איך להתנהג עם עם ישראל השיב `טובתם דרוש רעתם אל תדרוש - כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו`.

ושמעתי סיפור נורא בהקשר לזה ממה שסיפר הגאון הקדוש רבי יצחק מפשעווארסק זצ"ל ששמע מפה קדשו של הגה"ק הדברי יחזקאל משינאוא זי"ע שסיפר בליל חגת המולד, שבימי המהר"ל מפראג נתגלו במדינת צ`כיה גליונות כתובים עתיקים שהיו כתובים בכתב יהודי שבו היה מתואר כתבי בית הדין שדנו את ישו למיתה עם הגביות עדות על מה שכישף והסית והדיח, וקרא הקיסר את המהר"ל שיאמר לו מה דעתו בזה אם באמת היה חייב מיתה, ואם לא יניח דעתו יגרש יהודי צ`כיה מארצו, ואחרי שלשה ימים ביקש המהר"ל מהקיסר שיצא עמו לטיול, וכשיצא מחוץ לעיר עשה מה שעשה,

[וידוע כי המהר"ל מפראג היה רגיל להשתמש בשמות הקדושים בכוחו הגדול], ונתגלה לעיניהם חבית מלא צואה שבו היה טמון אותו האיש כמבואר בגמ` שהוא נידון בצואה רותחת, והסיר המהר"ל את כיסוי החבית והוציא ישו את ראשו שהיה טמון בצואה כל כולו על שהיה מלעיג על דברי חכמים ויצא משם ריח נורא, והשיב לכל מה ששאלוהו המהר"ל בפני הקיסר, ויווכח הקיסר איזה אלוה הוא עובד, נעבעך, אחר כך ציוה המהר"ל לישו שיחזיר ראשו לתוך החבית, והוא סירב ליכנס שנית,

אז היכה המהר"ל בידיו הק` על ראש הטריפה של ישו הנוצרי וטיבע אותו בפנים, וכמובן שחזר למקום שהיה לידון בעונשו אשר בו הוא נידון לדורי דורות עד היום הזה, ואמר הגה"ק משינאווא שמאותו היום נדבק ריח רע בידו השמאלית של רבינו המהר"ל מפראג ולא הועיל שום דבר להסיר הריח, והוצרך מאז ללכת ביד חבושה שלא ידוף ריח זה שהיה ריח מלמעלה שאי אפשר לתאור ולשערו, כך שמע ר` איציקל מפה קדשו, ובאמת שרבינו החיד"א בספר שם הגדולים ערכו של מהר"ר ליווא מפראג הביא "ואני הדל קבלתי מרב אחד אשכנזי מעשה נורא שעשה על ידי מה שגילו לו מהשמים, ומזה נמשך שדבר עם הקיסר ביחוד כמו שעה וחצי ועשה לו כבוד גדול", ואינו מפרט מה שהיה ואולי מכוון על העניין הנורא הזה.

 וזה ידוע שהמהר"ל היה משתמש בשמות הק` וכמו שהביא הבני יששכר בחנוכה "מהר"ל מפראג דבריו ברוח הקודש והיה משתמש בספר יצירה".

זה פרק ראשון בסידרה, ובעזרת ה` נמשיך לתאר את השתלשלות ענייני ישו על פי מה שגילו חכמינו זכרונם לברכה, ובמהרה בימינו נקוה שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו הוא ישוע, והיתה לה` לבדו המלוכה.