מדוע מניחים תפילין?

שלום וברכה

מצוות הנחת תפילין הוא אחת מהמצוות החשובות שעליהן נאמר, כי הן שקולות כנגד התורה כולה. מצוות התפילין מהווה אות לקשר שבין עם-ישראל לקדוש-ברוך-הוא, התפילין כוללים שני יחידות קשיחות העשויות מעור בהמה כשרה, לקשירה, אחת על הראש נגד המוח, והשניה על היד השמאלית נגד הלב, כל יחידה מורכבת מחלק חיצון ופנימי, החלק החיצון הוא כמין קופסא קטנה, שבצידו הפנימי מכניסים קלף שעליו כתובות ארבע פרשיות מרכזיות מהתורה, שני פרשיות הן שני פרשיות שבקריאת שמע, שמע ישראל, והיה אם שמוע וגו`, שבהם כלולים עקרי הדת קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות, שני הפרשיות האחרות הן פרשת קדש לי כל בכור, ופרשת והיה כי יביאך [המופיעות בתורה בסוף פרשת בא], שבהם מבואר ראשית התהוותו של עם ישראל והוצאתו ממצריים בניסים ונפלאות.

טעם מצוה זו מבוארת בכמה אופנים בידי רבותינו מבארי טעמי המצוות, וכל הטעמים נכונים ומשלימים זה את זה, יש מסבירים כי מכיוון שמחשבת האדם מרוכזת יותר בענין שעליה הוא חושב באם יעשה מעשה בפועל בכיוון המחשבה שלו, ולכן מכיוון שעל האדם לחשוב בכל יום ויום בחובתו בעולמו כאדם וכיהודי, לכן כשיקשור התפילין - שבהם כתובות ארבע פרשיות שמבוארות בהם חובת אדם ויהודי בעולמו - כנגד כלי המחשבה והרהורי הלב, יגרום המעשה בפועל שיוכל לרכז את דעתו יותר לענין בו הוא עסוק, וכך יהיה קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות במשנה תוקף.

עוד ביאור נאמר מפי גדולי המפרשים, כי בזמן הקדום שהיו עבדים משועבדים לאדוניהם, היה המנהג שהאדון חוקק איזה סמל של עבדות, והעבד היה חובש את הסמל במקום גלוי להראות לכל כי עבד הוא לאדונו, וכי מסור הוא אליו לעשות את רצונו לכל מה שיצווה עליו, ולכן גם אנחנו בני ישראל שזכינו שהקב"ה בחר אותנו לעובדו ולעשות רצונו, אנו חובשים על גבי גופינו את התפילין שהם מסמלים את `סמל העבדות` שלנו כלפי בוראינו, עד כדי כך שכמה וכמה מגדולי ישראל הועד עליהם בתלמוד שלא הלכו בכל ימי חייהם ארבע אמות ללא תפילין, שחשו לעצמם שלא יוסר מעל גבי גופם סמל השתעבדותם לבורא עולם אפי` לרגע אחד.

עוד נאמר בזה טעם סגולי, שכמו שספר תורה אף שהוא עשוי מדברים גשמיים, מכל מקום מכיוון שנכתב ונתפר בדיוק כפי רצון הבורא חלה עליו קדושה עליונה שאין כמוה, כך התפילין הנעשים כדת וכדין כפי רצון הבורא חלה עליו קדושה עליונה, עד כדי שיש בכך כשנחבוש אותם אל מול כלי המחשבה בכדי לזכך ולקדש את המוח ואת הלב, שיחשבו ויהרהרו רק לפי מה שרצון הבורא שנחשוב בהם, ובכך יקל על האדם לשעבד את המוח ואת הלב ולהתגבר על יצרו הרע של האדם המושך אותו לכל מיני דברים שליליים.

 ועוד ישנם כמה וכמה טעמים נחמדים למצוה זו, ונגענו בהזדמנות זאת רק בקצה המזלג, ובעתיד נידרש בס"ד לפנים נוספים במצוה יקרה זו.

הכוונה הנדרשת בעת מצוה זאת יכול להיות על אחד מהטעמים שנתבארו כאן, ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן כה) כתוב תמצית מכל הנ"ל בלשון הזה: "יכוון בהנחתם שציוונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו".

בהצלחה – מנשה ישראל