למה משתמשים בלשון בנים זכרים?

שלום רב,

יתכן על פי מה שאמרו במסכת קידושין (דף פב עמוד ב) אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות, וכתב רבנו המאירי שם, ואף על פי שפשוטו של דבר כך הוא, יש להוסיף בפירושו שבניו נקבות, שהזכרים פחותים וחסירים, ואשרי מי שבניו זכרים, שנמצא בהם השלמות המכוון בהם וכו'. ע"ש. וא"כ יש לומר שהכוונה בבנים זכרים היינו שהם מתנהגים כמו זכרים.

בברכה,

הלל מאירס