דיני אבלות לגר מאומץ

שלום רב,

1. ראוי מאוד שיאמר קדיש על אמו המאמצת, משום הכרת הטוב שגידלה והביאה אותו עד הלום, אך אין זה חיוב ממש כמו באב ואם (יעויין חזון עובדיה אבלות חלק א' עמודים תקנא-תקנג, וקצור שלחן ערוך ילקוט יוסף כיבוד אב ואם פרק ו סעיף ט).

2. הוא לא חייב לעשות קריעה על אמו המאמצת, אולם הרשות בידו לעשות עליה קריעה, ואף נכון וראוי שיעשה כן ואין לחוש לאיסור בל תשחית. ועליו לברך בשעת הקריעה ברכת דיין האמת בשם ומלכות (יעויין חזון עובדיה שם עמוד תקנב).

3. אין לו חיוב לשבת שבעה על אמו המאמצת אפילו אם גידלה אותו מקטנותו. אך יראה עצמו שהוא בצער על פטירתה, ואם אפשר לא יגלח כל שבעה או שלשים. אמנם מותר לו לשבת שבעה משום הכרת הטוב למי שגדלה אותו והיתה לו כאם, אלא שהוא חייב בתלמוד תורה בשעה שאין מנחמים. ורק כשבאים מנחמים פטור מתלמוד תורה. וכן ביום הראשון הוא חייב בהנחת תפילין, ואין לו לנהוג בדיני אנינות כלל (יעויין שם עמודים תקנא-תקנג, וקצור שלחן ערוך ילקוט יוסף שם סעיף ח).

בשורות טובות,

הלל מאירס