האישה ביהדות

שלום וברכה,

1. לא נאמר על צדיקות, אלא על נשים פחותות. גם גברים פחותים שמתשכרים מגיעים מהר מאוד לפריצות ולגילוי עריות, כידוע.

מאמר זה נאמר רק כדי להכיר את הסכנה שבהשתכרות לנשים - לא פחות מלגברים.  

2. אלו הבדלים מהותיים, מכיוון שהם נועדו יחד להשלים זה את זה. נדרש בעולם התפקיד הנשי אימהי, כשם שנדרש בעולם התפקיד הגברי אבהי. כך העולם מגיע להרמוניה.

3. כשתגיע הגאולה, יהיה שלום בית והרמוניה רבה יותר בין גבר לאשתו. גם הגברים וגם הנשים ירגישו שהם ממצים את עצמם ואת תפקידם בבריאה באופן הטוב ביותר, ולא יהיו להם תלונות על מקומם ותפקידם, כי יהיה מאושרים יחד.

4. אלוקים ציווה זאת על האדם, ולכן פנה אליו.

הציווי על חווה היה רק מכוח הציווי לאדם. עם זאת, בהחלט רואים שהקב"ה שאל את חווה למעשיה, אך לא שאל את הנחש כלל.

חווה לא היתה כלי, אלא חלק מן האדם. בלעדיה לא היה שלם. בתורה נאמר שלא טוב היות האדם לבדו כדי לחנך את הגברים לכל הדורות ובכל הזמנים שהם נדרשים לאשה, וללמד על חשיבותה!

אף אחד לא נחות יותר מהשני.

היהדות מלמדת אותנו שגבר ואשה הם למעשה שני חצאי נשמה שירדו לעולם, כמו שנאמר בתורה בפירוש: "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" (בראשית ה, ב). האיש והאשה נקראים ביחד בשם "אדם". אמרו חז"ל שגבר ללא אשה אינו קרוי אדם. בעולם הבא חוזרת נשמת הגבר להתאחד עם נשמת האשה, כי הם נשמה אחת.

היהדות מלמדת אותנו את חוקי הבריאה (תורה היא מלשון הוראה, הוראות יצרן). מהתורה אנו למדים שגבר ואשה הם שני חלקי נשמה נפרדים, אשר ביחד מהווים אדם אחד שלם. אך בנפרד - לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות משלו לעומת המין השני. מה שיש לזה אין לזה, ומה שאין לזה יש לזה. לכן מושגים מודרניים כמו "פמיניזם" או "שוביניזם" הם זרים ליהדות, שהרי היהדות אינה מכירה לא בגבר שלם ולא באשה שלמה, אלא באדם אחד שמורכב מזכר ונקבה, ויחד הם מקיימים את המטרה האלוקית!

חשוב להדגיש שהתורה לא נכתבה על ידי אדם, גבר או אשה, אלא על ידי בורא עולם. אשר יודע ומכיר את בני האדם שברא, ונתן להם את הוראות היצרן הטובות ביותר לתיקון נשמותיהם.

הקב"ה ברא את הגבר והאשה שונים בגופם ובטבעם הנפשי זה מזה, כי ייעד להם תיקונים רוחניים שונים.

על כן ישנן מצוות שהתורה חייבת הגבר ולא את האשה, כמו ברית מילה, תפילין, ציצית, לימוד תורה ועוד.  ופטרה את האשה ממצוות שתלויות בזמן. מכיוון שהתורה מכירה בצרכיה המיוחדים של האשה, ולכן פטרה אותה ממצוות שהזמן גרמן - הרי הקב"ה הטיל על נשים את התפקיד הנכבד של הבאת ילדים לעולם, הכניסה להריון, הנקה, טיפול בילדים הקטנים וחינוך. לכן התורה פטרה אותה ממצוות התלויות בזמן. ופירוש הדבר שהאשה טובה כפי שהיא,  ומתקנת את נפשה ללא מצוות אלה. בעוד הגבר זקוק למצוות כמו תפילין וציצית כדי להגיע לשלמותו. כי הגבר והאשה שונים זה מזה. אפילו היצרים שלהם שונים: אצל גברים עיקר ההתמודדות תהיה עם יצר רע של גאווה, תחרותיות, כבוד, כעס, תאווה והסתכלות במקומות אסורים, לעומת זאת אצל נשים עיקר ההתמודדות תהי עם יצר רע של רכילות ושל צניעות, וכן - גם של קלות דעת ע"פ רוב. בכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך יביט אדם סביבו, ויראה שיש טבע משותף לרוב גברים, וטבע משותף לרוב נשים, טבע אשר חוצה תרבויות וזמנים.

אך מצב זה הנו זמני. הקבלה מלמדת אותנו שבעולם הבא נשמות הגבר והאשה חוזרים ומתאחדים, וזוכים לטוב האלוקי כנשמה אחת שלמה. פירוש הדבר שהאשה שותפה בכל המצוות שעושה בעלה, כפי שהבעל שותף בכל המצוות שעושה אשתו, וכך הם זוכים יחד להגיע לשלמותם הרוחנית.

התורה מאוד התחשבה באשה, ומכיוון שנשים דואגות למשפחה והילדים שלהן ומטפלות בהם, על כן פטרה אותן התורה ממצוות רבות שהיו מקשות את חייהן.

מסיבה זו נשים לא התחייבו בלימוד תורה, למרות שהן מקבלות שכר על שמיעת שיעורי תורה, ואף משתתפות בשכר לימוד התורה של בעליהן (רבי עקיבא אמר על לימוד תורתו: "שלי ושלכם - שלה הוא" - כלומר של אשתי).

הגבר מצווה לחנך את ילדיו והוא חייב לדאוג ללמדם תורה. ולא פחות מזאת, כל גבר מצווה לכלכל את משפחתו ולדאוג לאשתו ובניו הן לדירה והן למזונות והן ללבוש, בעוד האשה אינה מתחייבת לפרנס את ביתה. כל גבר שמגרש את אשתו חייב לשלם לה כתובה לפי היהדות, בעוד האשה אינה מתחייבת כל התחייבות ממונית לבעלה. דינים אלה מעידים על ההתחשבות הגדולה לנשים.

מומלץ לצפות בהרצאה חשובה זו על מעמד האשה ביהדות:

http://www.hidabroot.org/video/60793

בברכה,

דניאל בלס