מהות הסבל ובורא טוב מיטיב

בס"ד

 שלום וברכה,

תודה רבה על תגובתך החמה. בעזרת השם נעשה ונצליח. 

 1. שאלת "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו" היא שאלה גדולה ומורכבת, מהחידות הגדולות ביותר של עולמנו. חשוב שתקרא במאמר: "כיצד ניתן לראות את ההשגחה האלוקית בשואה?"

https://www.hidabroot.org/article/219762

 וצפה בהרצאה החשובה "סוד הצדק העליון": 

http://www.hidabroot.org/he/video/59204

http://www.hidabroot.org/he/video/59205

http://www.hidabroot.org/he/video/59206

 בשונה ממה שהורגלנו לחשוב, רוב העולם הוא למעשה טוב. התרבות המערבית היא שהרגילה את הציבור לחשוב שהעולם הוא ברובו סבל, כי היא מתמקדת ברע למרות שהוא מיעוט (כל מהדורת חדשות יודעת שפחד וזעזוע יוצרים פרסום, ולכן היא מתמקדת במקרים כאלה) . שיעורי הדכאון בה גדלים בהתאם לתפיסה צינית של המציאות, אך תפיסה זו שקרית במהותה.

זו עובדה שרוב בני האדם בעולם אינם רעבים ללחם ולא סובלים ממחלות ופגעים רעים (רוב האנשים מתים בזקנותם על סיר הבשר, ולא ברעב! קיבלנו שפע חומרי אדיר בעולם, ואם בני אדם לא היו נוהגים בחמדנות, לא היה אפילו עני אחד). קיבלנו עולם מדהים, וניתנו לנו אינספור חומרים ואמצעים וכישורים המביאים לנו הנאות רבות מספור.  

מי מאיתנו היה מוכן תמורת מיליון דולר לוותר על מאור עיניו (או אפילו רק על ראייה צבעונית של המציאות), על יכולת השמיעה, חוש הטעם, המישוש, שתי ידיו או על שתי רגליו? 

 לגבי אותם מקרים קשים של ייסורים בעולמנו,

הקבלה מלמדת אותנו שכולנו גלגולי נשמות, שחזרו לעולם הזה כדי לתקן תיקונים מגלגולים קודמים. יש אדם שרצח בגלגול קודם, וחוזר לעולם כדי להיענש במחלה רעה או רצח בידי רוצח אחר שבחר להרשיע. יש אדם שהתגאה ביופיו וזלזל בנכים, ועל כן חוזר לעולם הזה בגוף נכה לכפר על עוונו, וכיוצא בהם מידה כנגד מידה. אך תיקונים קשים כאלה אינם שכיחים, ולכן נדירים מבחינה סטטיסטית בעולמנו. 

 אין דבר שקורה בעולם במקרה.

אפילו הייסורים הקטנים ביותר באים לאדם בחשבון מדוקדק משמים. אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"

 אמרו חז"ל, שמשמים מגלגלים חובה על ידי חייב, וזכות על ידי זכאי. כך לדוגמה, אדם שרוצה להזיק את חבירו - ה' יכול למנוע ממנו את ההיזק הזה, או לכוון את ההיזק כדי שיפגע באדם שני שהיה ראוי לנזק זה בדיוק. צדיקים שעמדו לפני קיסר רומאי שבא להורגם, אמרו לו: "אנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום (לקב"ה), והרבה דובים ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקב"ה בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך" - כלומר, אם ה' בוחר שאדם כלשהו ימות, אז אדם זה ימות בכל מקרה, בין אם על ידי חבירו שבחר לרוצחו, או בין אם על ידי תאונה או מחלה וכו', ולאחר מכן ה' נפרע ממי שפשע.

כל אדם מקבל בדיוק את המגיע לו עד קוצה של שערה דקה: "אין אדם נוגע במוכן לחבירו... אפילו כמלוא נימא" (יומא לח, ב).

 נכון שהייסורים עלולים להיות קשים, אך יש לזכור שבסופו של דבר הגוף הוא רק מעטפת חיצונית זמנית, ובעולם הבא חוזרות הנשמות לראות את העולם האמתי - שהוא עולם ללא גוף, עולם ללא מחלות, עולם ללא מוות, עולם ללא אכילה ושתייה. ואז הן מבינות את הצורך באותם תיקונים.

 רק בעולם הבא מבינה הנשמה את חשבונות השמים, ואז מודה לקב"ה על הייסורים שקיבלה (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב"

 כל אדם שעושה חטאים פוגם בנפשו, הייסורים נועדו לנקות את הכתמים והמומים המסוכנים שדבקו בנשמתו מגלגול זה וגלגולים קודמים, והמונעים ממנו להשיג את האור האלוקי בעולם הבא והנצחי. כשם שבעולם הזה כל חולה רוצה להתרפא ממחלתו, ומוכן לשלם על רפואתו ואף מודה לרופא שמנתח ומכאיב לו, כך גם כל נשמה מודה ליוצרה בעולם הבא על הייסורים שקיבלה, כי היא מבינה את תכליתם להטיב לה ולתקנה.

 עלינו לבטוח בקב"ה בכל מצב, שהוא יתברך עושה הכל ברחמים ולטובה, ותפקידנו לקבל הכל באהבה. עלינו לשים עצמנו בידיו של בורא עולם כמו תינוק קטן בידי אמו. גם אם אמא לוקחת את התינוק לרופא כדי לקבל זריקה כואבת, התינוק לא חדל לאהוב את אמו, למרות תמימותו הוא יודע בפנים-לבו שאמו עושה הכל למענו ולטובתו, מתוך אהבה ולא מתוך שנאה. כולנו בניו ובנותיו של הקב"ה, ועלינו לבטוח בו יתברך שכל רצונו הוא להטיב לנו. ומתוך הביטחון נתגבר על כל הקשיים והפחדים.

 כיצד ניתן להתחזק באמונה וביטחון לנוכח ייסורים קשים בעולמנו?

התשובה היא, על ידי התבוננות בחוכמת הבורא: ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופך מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן. גופך בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלך מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק. הידיים שלך הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לך לתפקד בחיים. בכל אחת מן העיניים שלך יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לך לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבך. בכל יום הלב שלך מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופך - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלך היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלך מסנן 2 ליטר של דם מרעלים. המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.

 ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לנו בעולם הזה, כדי שהנשמה תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. אך מהו המסלול שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו בחיים? האם לא נאמין במי שברא אותנו או נדחה את הטבתו חלילה?

 הרי אין ספק שמי שיצר את כל המערכת המופלאה והגאונית הזו - ללא ספק יותר חכם ממני וממך, ויודע את מה שאנחנו לא יודעים וגם לא מסוגלים להבין בעולם הזה. רק בורא אינסופי מסוגל לברוא יקום כל כך גדול, וגוף כל כך מתוחכם. הוא יודע את העבר ההווה והעתיד, וכל מה שקורה בעולם. הוא מי שברא את כל תכונות הנפש שלך, את האינטליגנציה שלך, את הכשרונות שלך, את הרצונות הפנימיים ביותר שלך, את המחשבות שלך, הרגשות שלך, וכל מה שקיים בעולמך. והוא יתברך בחר לברוא אותך ולהוריד אותך לעולם הזה, ונתן לך את הגוף הזה, ואת החיים האלה, כי הוא יודע שהמסלול הפרטי שהטווה לך יוביל לבסוף לטובתך.

 עליך רק לבטוח בו. ולהאמין בו שהוא עושה הכל לטובה. ממש כמו ילד בן שנה שחייב לבטוח באביו ובאמו שיודעים מה טוב עבורו - אפילו כאשר כואב לו שהוא צריך לקבל זריקה מרופא, ולא יודע למה, או כשהוא נאלץ לוותר על חפץ שהוא רוצה להכניס לפיו, ולא מבין מדוע. הוא גם לא יכול להבין, אך הוא יודע שאביו ואמו אוהבים אותו - כי הם אלה שדואגים לו ומטיבים איתו.

 האם שמעת על משל התאומים? שני תאומים היו ברחם אמם, תינוק אחד אמר לתינוק השני: "מי אמר שיש לנו אמא? האם אפשר לראותה?", התינוק השני השיב לו: "הרי אמא נמצאת מסביבנו בכל מקום, היא מחייה אותנו בכל רגע, ואנו מרגישים את חומה. בכל רגע אנו מקבלים חמצן דם ומים ומזון דרך חבל הטבור - וכל זה מגיע ממנה, אז אני יודע שהיא דואגת לנו ואוהבת אותנו". אמר לו התינוק הראשון: "אך רע לי פה, והמקום נעשה צר יותר ויותר, וברגע שחבל הטבור יתנתק נמות מיד ללא חמצן. האם זו אמא אוהבת?". השיב לו התינוק השני: "אני רואה במו עיניי שאמא דואגת לנו, היא מאכילה ומשקה אותנו, אין לי ספק שהיא לא הביאה אותנו לעולם כדי לסבול. אני בטוח שיש תכלית מאחורי כל מה שקורה לנו. וגם אחרי שיתנתק חבל הטבור - אני מאמין שיש חיים אחרי הלידה"!

 עלינו להאמין שיש חיים אחרי המוות. ושתכלית העולם הזה היא כדי להטיב לנו בעולם הבא. וגם הייסורים שעוברים בעולם הזה הם חבלי לידה, שנועדו לתקן פגמים בנשמות ולהביא לשלמות הרוחנית.

 הוא יתברך יודע שלבסוף הנשמות יודו לו בעולם הנצח. באחרית הימים אפילו על הרעה יודו הנשמות ויברכו "הטוב והמטיב", כי יבינו את ההטבה שבכל דבר שקרה לנו בעולם הזה. ממש כמו אדם חולה שמתרפא אצל רופא מנתח, והוא מודה לרופא בכל לבו על הטיפול המסור בו. כך נבין שכל מה שקורה לנו בעולם הזה נועד לתיקון שלנו מכל הפגמים הרוחניים שדבקו בנו, למען ההטבה הגדולה ביותר, שהיא ההטבה הרוחנית - קירבתו של בורא עולם.

 עלינו להאמין שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים. ואם בכל זאת פעל בעולמו כפי שפעל, עלינו לבטוח שזו היתה הברירה היחידה, ולא לשכוח לרגע שהעולם הזה הוא זמני, והיעד האמיתי של הנשמות היא העולם הבא.

הקב"ה מתנהג איתנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לעיתים נראה לנו כאילו הוא לא מתחשב בנו, הרי הוא נוהג כאב אוהב כלפי ילדיו, וכמו כל אב אוהב, הוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו גם כשאינם מבינים זאת.

 2. למעשה אין "רע" אמיתי בעולם הזה. כל רוע נובע כידוע מחיסרון (ולראיה: מדוע אדם מקנא וגונב וחומד? רק משום שהוא רוצה להשיג דבר שיש אצל חבירו). לעומת זאת השלמות נובעת מטוב, משפע, מהרצון להטיב (לכן רחמים ואהבה מתבטאים בנתינה). אלוקים הוא אינסופי ומושלם, אין אצלו גבולות ולא חסרונות משום סוג, ואין דבר שיוכל להשיג מן האדם, ומכאן שכל מה שעושה ה' הוא רק לטובה. הקב"ה ודאי אינו מעניש על חטאים בתורת נקמה, שהרי כל מטרתו היא להטיב לאדם, בדומה לאב שרוצה לקדם את בניו ולהועיל להם.  

הטוב של הקב"ה נובע מעצם היותו טוב - מושלם.

כשם שרוע נובע מחיסרון, כך טוב נובע משלמות.

הקב"ה הוא מושלם, אינסופי, ועל כן הקב"ה הוא טוב מושלם. רצון הטוב היא להטיב, להשפיע. זה טבעו של מי שיש לו הכל - להשפיע לאחרים מטובו האדיר והגדול.

חכמים רבים המשילו זאת לשמש המאירה, אשר אורה מגיע עד לארץ, אלא שהנבראים זוכים להנות מאותה בהתאם לדרגתם (החפרפרת לא תהנה מאור השמש כמו האדם). כך להבדיל, הטוב האלוקי ברא את הנבראים ומטיב להם בדרגות שונות לפי יכולתן, כאשר האדם נמצא בראש הפירמידה - כי הוא קיבל בחירה חופשית, על כן ניתן להטיב לו יותר מכל בריאה אחרת.

  הקב"ה ברא את בני האדם כדי להטיב להם, ובמטרה שיהיו דומים לו וקרובים אליו בעולם הבא. כך נאמר בתורה: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א', כז). האדם הוא נזר הבריאה. ומבחינה זו אנו דומים לבנים ובנות של הקב"ה: "כי בנים אתם לה' אלוקיכם".

ההטבה הגדולה ביותר שיש היא הרוממות הרוחנית, הגבורה שאותה משיגים באמצעות הנסיונות ומלחמת היצר בעולם הזה, בדומה לספורטאי שמשיג מדליה רק לאחר ניצחון בתחרות קשה. כך הנסיונות והבחירות שלנו בעולם הזה נועדו לרומם אותנו, ולהביאנו לדרגה רוחנית גבוהה, שבה נהיה דומים לבורא עולם בזכות הבחירות שלנו והמעשים שלנו.

  כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:

http://www.hidabroot.org/he/article/109596

 ובמאמרי: "האם לקב"ה יש רצונות?"

https://www.hidabroot.org/article/218147

  ומילה אחרונה בנושא ויכוחים:

צריך תמיד לזכור שהאמת אינה סובלת ניצחון. התייחס אל היהדות כאוצר - את האוצר מוצאים רק מי שבאמת מחפשים אחריו. אם ראית יהודי שמתעניין ורוצה לברר את האמת ברצינות, ומוכן לשנות את דעותיו בהתאם, אז ודאי שצריך לסייע לו ולדבר עימו, וזו מצווה גדולה. 

אך אם ראית אדם שמתעקש על מה שהוא רוצה להאמין בו, ויתירה מזו, נוהג כלפי היהדות בגאווה וזלזול - דע לך שהאמת תהיה נעדרת ממנו, ולא משנה מה תאמר לו, כמאמר הפסוק "שוחד יעוור עיני חכמים". עם אתאיסטים שבטוחים בעצמם ולא מחפשים אמת, לא ראוי להתווכח כלל. ויכוחים שכאלו יכולים רק להזיק, ואין בהם כל תועלת.

 הרי לך דוגמה. אם לפנינו נאשם בבית-משפט, אשר כל הראיות מצביעות באופן מובהק על כך שהוא פשע, אנו כשופטים נאלץ להגיע למסקנה הרציונלית המתבקשת, שהוא אכן פשע לאור המציאות, ונרשיעו.

בשונה משופט, עורך-דין אינו מחוייב להגיע למסקנה רציונלית, ולכן בכוחו להטות את הנתונים לטובת מרשו המשלם לו. 

אנו נוהגים כשופטים. אתאיסטים, על פי רוב, נוהגים כעורכי-דין, ולכן לא ראוי להתווכח איתם.

 לסיכום אמליץ לך לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית", ולקרוא חוברת דו-שיח קצרה שכתבתי בנושאי עיקרי האמונה ושאלת משמעות החיים, שכר ועונש, בחירה חופשית ועוד.

 בברכה,

דניאל בלס