דור שכולו זכאי או כולו חייב, היתכן?

שלום

בתלמוד (סנהדרין צח א) אמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. בדור שכולו חייב שנאמר (ישעיהו נט טז) וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרוֹעוֹ וגו` ושם נאמר למעני אעשה.

ואין הכוונה שיהיה עולם שכולם צדיקים או רשעים, אלא כמו שביאר הרד"ק (שם): "בדברי רז"ל ראינו שהיו נבוכים בדרשות הכתובים אם יצאו מהגלות רק על ידי תשובה, ואפשר לתרץ הפסוקים כי רוב ישראל ישובו בתשובה אחר שיראו סימני הגאולה, ועל זה נאמר וירא כי אין איש כי לא ישובו בתשובה עד שיראו תחילת הישועה, ועדין יהיו בהם פושעים ומורדים ויצאו מהגלות בכלל רוב ישראל השבים בתשובה אולם לא יגיעו להגאולה עצמה,

ובאומרו: וירא כי אין איש, רוצה לומר על כלל ישראל שלא ישובו בתשובה שלימה ולא יפגעו לאל בלב נכון עד שיראו סימני הגאולה, והלשון שלא יהיה אפילו `איש` הכוונה על כלל ישראל בדרך כלל, וכמו שנאמר (ספר שופטים) `ואיש ישראל נשבע במצפה` שהיו שם כל ישראל, כי לא יתכן שלא יהיה איש ואנשים בישראל צדיקים וטובים שיהיו ראויים לגאולה, אבל לא יהיו כדאי לגאול כל ישראל בזכותם.

ומה שאמרו רבותינו ז"ל דור שכולו חייב רצו לומר `רובו`, כי לא היה מעולם בישראל דור שכולו חייב שלא היו בהם אנשים צדיקים וטובים, וגם החייבים לא אמר שיהיו חייבים כליה חס ושלום אלא שאין ראויים לגאולה".

וזה על דרך המבואר בתלמוד (ראש השנה טז – יז) שחייב וזכאי אינו במהות אלא בפסק הסופי מהדיין, שהאדם נידון לחיוב ולזכאות על פי רוב מעשיו.

בהצלחה – מנשה ישראל