מדוע אנו מתפללים?

הנהגות של לבוש וצורת עמידה הם כדי לעורר בנו את התחושה שאנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים, וגם את מידת היראה וההתבטלות הנדרשות בשעת התפילה. המושג נחת רוח מקובל להסביר שזה נחת מכך שנעשה רצונו.

התפילות תוקנו כנגד הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, שחרית כנגד קורבן תמיד של עלות השחר . מנחה כנגד תמיד של בין הערביים. ערבית כנגד האברים שלא היו נשרפים במהלך היום שהיו נשארים על גבי המזבח בלילה.

על הקורבנות נאמר בתורה שהם לריח ניחוח לפני הקב"ה , קורבן מלשון קירבה, ומלשון קרב(פנים ותוך כמו קרביים שבגוף). כשאר עושים את רצונו של מקום ומקרבים את עצמנו אליו על ידי הקורבן (שזה בעצם פעולה של ביטול כלפי הבורא- הקורבן הוא מייצג של המקריב עצמו בהתקרבות)או התפילה אזי נעשה נחת רוח מכך לבורא.

כך ששתי הדברים נכונים אנו מתפללים לקב"ה משום רצונו ובעצם לעצמנו שכל תפילה היא התקרבות לבורא.