הלכות ומנהגים
האם אסור לדבר לשון הרע על מתים?
- כ"ט סיון התשע"ז
שאלה
האם יש מקור שאסור לדבר לשון הרע וכדומה על מתים? והאם זה נכון שהנשמה כביכול נוקמת או עצובה על מי שמדבר עליה? דחוףףףףף תודה
תשובה
שלום רב,
1. מובא במרדכי מסכת יומא (סימן תשכד) שתקנת קדמונינו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים שהם שוכני עפר, והביא שם סמך לזה ממדרש תנחומא (פרשת ואתחנן אות ו).
וכן כתב השלחן ערוך אורח חיים (סימן תרו סעיף ג) תקנת קדמונינו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים, וכתב המשנה ברורה (ס"ק טז) ולכן צריך לעשות תשובה על שעבר החרם.
ויעויין רמ"א חושן משפט (סימן תכ סעיף לח) שכתב, המדבר רע על שוכני עפר צריך לקבל עליו תעניות ותשובה ועונש ממון כפי ראות בית דין. ואם קבורים בסמוך לו ילך על קבריהם ויבקש מהם מחילה. ואם הם רחוקים ישלח לשם שלוחו. וע"ע בכף החיים (סימן תרו אות מט) שמבואר, שיש לקחת עשרה אנשים על קברו ולבקש ממנו מחילה.
וישנו איסור גם לדבר לשון הרע על המתים למרות שהוא אמת, אלא שהחרם האמור שתיקנו הקדמונים חל רק מי שמוציא שם רע (דהיינו דברים שאינם אמת כלל) על המתים (שו"ת אז נדברו חלק י"ד סימן סח, והגר"ח קניבסקי שליט"א בספר דרך שיחה חלק א' עמוד תל).
אלא שכל האיסור הוא דווקא אם מספר לעז חדש על המת, משום שהמת לא יכול להכחיש ולברר צדקתו, ולכן גזרו על זה בחרם, אולם אם נודעו חטאיו של אותו אדם עוד בחייו ואינו מוציא עליו לעז חדש, אין על זה חרם (האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל בספר נמוקי אורח חיים סימן תרו אות א, והגר"נ קרליץ שליט"א בספר חוט שני יום הכיפורים עמוד קו).
2. לא נכון, כי כתוב במסכת ברכות (דף יט עמוד א) אמר רבי יצחק, כל המספר אחרי המת (בגנותו של מת אחר מיתתו. רש"י) כאילו מספר אחרי האבן. איכא דאמרי דלא ידעי (זאת אומרת, שהמתים לא יודעים שמדברים בגנותם), ואיכא דאמרי דידעי ולא אכפת להו (זאת אומרת, שהם יודעים כשמדברים בגנותם, אולם זה לא אכפת להם). יעויין שם.
בברכה,
הלל מאירס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il