בשם בעל

בס"ד

שלום וברכה,

כמובן שאין מדובר על בעלות, שהרי היהדות היתה הדת הראשונה בעולם שפסקה שהאשה היא זו שמחליטה אם להינשא או לא. גבר לא יכול לקדש אשה בעל-כורחה (מה שלא שייך לומר על רכוש). יתירה מזו, הגבר מתחייב התחייבויות ממוניות כלפי האשה כשהוא מכניסה לרשותו, הוא חייב לדאוג לדירתה, לבגדיה, תכשיטיה וצרכיה האישיים. אם הוא מגרשה הוא חייב לשלם לה כתובה, ואין האשה מתחייבת לו דבר. אמרו חז"ל שגבר חייב לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו. על כן מובן שאין לגבר "בעלות" על האשה, שהרי היא חלק ממנו ממש, עד שאמרו חז"ל שגבר ללא אשה אינו קרוי אדם!

הרמב"ם פסק כבר לפני כ-800 שנה מן התורה (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוא לה". אנו רואים שלפי התורה האשה היא אדון על גופה, ואינה כשבוייה או שפחה של בעלה. אם בעלה שנוא עליה, יחייב אותו בית-הדין לגרשה (בימינו קיים מצב של מסורבות גט, מכיוון שהחוק הישראלי אינו מתיר לבתי-דין תורניים לאלץ גבר לגרש את אשתו). גם הגמרא מציגה מצוות חכמים, האוסרת על אב לקדש את בתו בניגוד לרצונה (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". גישת היהדות לדורותיה הוצגה כבר לפני אלפי שנים, ונותנת לאשה זכות על גופה ועל חייה, וכן לבחור את בעלה.

המילה "בעל" היא מלשון כבוד, כפי שנוהגים לומר לאדם "אדוני" למרות שאינו אדוננו ואיננו עבדיו. גם נוהגים לומר לאשה חשובה "גברתי" למרות שאינה הגבירה שלנו. לשון זו גם מזכירה לבעל את התחייבויותיו כלפי אשתו שנמצאת תחת חסותו, כי הגבר הוא מי שמכניס את האשה תחת רשותו ומתחייב לפרנסה כל ימי חייה, הוא כביכול בעל הבית המתחייב לדאוג לביתה וכל צרכיה הגשמיים והנפשיים. אך יותר מכל, כאשר אשה אומרת "בעלי" היא מכבדת את הגבר שלה בלשון שפונה לכבודו, היא מדגישה את חשיבותו והדרכתו כאב-הבית בחייה וחיי משפחתה. לשון אחרת קיימת כלפי אשה שנקראת בשם "עקרת בית" משום שהיא עיקר הבית היהודי.

המילה "בעלי" מדגישה את חובת הבעל להנהיג ולפרנס, בעוד המילה "אשתי" מדגישה את חשיבותה של האשה כאשה האחת והיחידה בחייו של הגבר. כל לשון פונה לתחושה החשובה ביותר בנפש, המילה "בעלי" פונה לאגו הגברי שרוצה שיכבדו אותו ויכירו בחשיבותו, בעוד המילה "אשתי" פונה לרגש הנשי הרוצה לחוש חשובה ומיוחדת בעיני בעלה. כך שפת הקודש מגלה הבנה עמוקה בנפש המינים.

הוכחה נוספת לחשיבות המילה "בעל" בשפה העברית נמצאת בעבודה שגבר נקרא בשם זה אך ורק כאשר הוא נשוי לאשה. בעל רכוש או בעל שור או בעל שדה לא ייקרא בשם "בעל". רק אדם נשוי נקרא בשם "בעל", משום שנשיאת אשה היא תפקיד שמשנה את כל מהותו של הגבר, והופך אותו לאב המשפחה.

נא לצפות בהרצאתו של הרב זמיר כהן על מעמד האשה ביהדות:

http://www.hidabroot.org/video/60793

בברכה,

דניאל בלס