האם רבנים יכולים לטעות?

אני קורא פעמים רבות על אנשים שמותחים ביקורת על מעשיהם של כל מיני רבנים בכל מיני תקופות, ולמען האמת, אם לא היה מדובר ברבנים הייתי סבור כי הביקורת מוצדקת. הדבר חוזר ונשנה במקרים רבים, החל משאלות על התנהלותם של רבנים בתקופת השואה, דרך שאלות על עצות שניתנו ולא הועילו, ועד ביקורת על החלטות פוליטיות שנעשו והיום ברור (לכאורה) שהיו מוטעות. אך העמדה החרדית היא שלא "להודות" בטעויות האלו ולהסביר מדוע בכל זאת ההחלטות והמעשים היו מוצדקים. שאלתי היא: האם יש איזשהו חוק טבע שמונע מרב להיכשל ולטעות? אני לא שואל כדי לקנטר, אלא באמת אני לא מבין את התהליך. ברור שאברך מתחיל, גם אם הוא יושב כל היום ולומד, ברור שהוא איננו חסין מטעויות. באיזה שלב האדם נעשה ראוי לאימרה ש"הנוטל עצה מן הזקנים איננו נכשל"? ואיך בכל זאת מצינו בתנ"ך ובתלמוד מקרים בהם נאמר בפירוש כי גדולי ישראל טעו? תודה מראש, יהוקבץ