תפילה וברכות
בתפילת שמונה עשרה עושים 3 צעדים קדימה ואחורה ובקדושה מרימים את הגוף עם הרגליים רציתי לדעת מה הטעם לדברים?
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
שלחתי לך שאלה אולי לא קיבלת אותה אז אשלח שוב: !)בתפילת שמונה עשרה עושים 3 צעדים קדימה ואחורה ובקדושה מרימים את הגוף עם הרגליים רציתי לדעת מה הטעם לדברים? 2)בברכת אבות אומרים:"מקיים אמונתו לישני עפר.."ואני לא מבין למה כתוב מקיים ולא יתקיים שהרי תחיית המתים היא לעתיד לבוא? תודה..
תשובה
שלום וברכה
א. הפסיעות לפני התפילה הוא תקנה מאוחרת שתיקן אחד מהראשונים באשכנז הקדוש רבי אלעזר רוקח זצוק"ל. הטעם הוא בכדי להתכונן בצורה של גישה לפני מלך, ועל ידי הפסיעות קדימה לפני התחלת התפילה נתעורר גם בלב להרגיש את המעמד הנכון של תפילת שמונה עשרה כעומד לפני מלכו של עולם.
ב. פסיעות שלאחרי שמונה עשרה הוא מדין התלמוד, כיוצא מלפני המלך שפוסע לאחוריו בדרך כבוד, וגם זה בכדי לשוות לתפילה הרגשה ממשית שאנו ניצבים לפני מלכו של עולם בתפילה.
ג. באמירת הקדושה, שהיא בעצם הקדושה שמלאכי השרת שאומרים כך מדי יום ביומו כפי ששמעו ישעיהו ויחזקאל, ולכן אנו מרימים את הגוף כלפי מעלה, לעשות רמז וזכר לעפיפה של מלאכים.
ד. מכיון שהתפילות הן לפני בורא עולם, שבידו הכח לעשות כל אשר ירצה, לכן מתצאים לדבר אליו בלשון הוה גם על דברים העתידים להיות, וכפי שנתקן בכל תפילת שמונה עשרה. הכל בלשון הוה. `מחיה המתים`, `גואל ישראל`, `מקבץ נדחי עמו ישראל`, `בונה ירושלים`. ועל דרך זה אומרים גם ומקיים אמונתו לישני עפר.
ואסיים בלשונו של הגאון בעל ספר הברית: "ובזאת תדע פירוש ומקיים אמונתו לישני עפר, כלומר, לאותן גופות בני אדם שכבר מתו ונרקבו ונתפרדו כל חלקיהם לארבע יסודותיהן, הן אותן שנרקבו בתוך האדמה, הן אותן בני אדם שנשרפו באש או שנאכלו מן חיות השדה או דגי הים, ושבו לדברים אחרים, ואחרים לאחרים, עד כי שבו לארבע יסודות, קצתם ליסוד האש וקצתם ליסוד המים וקצתם לאויר וקצתם לעפר, כלם גלוים וידועים לפניו ית` אנה פנו והוא ידע את מקומו של כל חלק דק וכל נקודה באיזה יסוד הוא, ומכיר ויודע מאיזה גוף אדם הוא, ומאיזה אבר בו, ומאיזה מקום בו באבר, אם בראש האבר או באמצעיתו או בסופו, כולם ספורות אצלו אין שכחה לפני כסא כבודו אפילו אחת מכל אלה".
"כי את כל מעשה האלהים הוא יהיה לעולם ואין שום נקודה מכל מה שבעולם אשר ברא בראשית הבריאה ואשר עושה ומהוה ומחדש בכל יום תמיד נאבד מן המציאות. ובהגיע עת קץ הימין מוריד הטל של תחיה ומקיים אמונתו לישני הד` יסודות הנקראים עפר, וביום ההוא ישרוק ה` לכל חלקי הגוף מן הד` יסודות ויקבץ נדחיו ויבן לו מהם עצמן את גופו ממש אשר היה לו בראשונה לא יחליף ולא ימיר נקודה מאצבע לאצבע, ומאבר לאבר, וכל אחד יבא על מקומו בשלום שלם בגופו, אף לא ישונה פניו מאשר היה, ואותן בני אדם שהיו יפי מראה עומדים ופניהם יפים כאשר היו, ...ויקרא אל השמים מעל ומשיב הרוח ונשמתו אליו יאסוף ויקום וילך ויחי עוד לנצח". בהצלחה - מנשה ישראל
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il