רציתי לשאול מדוע בתורה שבכתב לא מוזכר אפילו פעם אחת על גלגול נשמות והעולם הבא

שלום וברכה

בתורה אנו מוזהרים שלא לדרוש באוב ובידעוני, ולא לדרוש אל המתים. אם המוות היה חידלון לא היה שייך כלל אזהרה שכזו. רמב"ם תשובה ח, א הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים, מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא, שכר הצדיקים הוא שיזכו א לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו, וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת ב שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא, מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא, כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת.

וכתב הרמב"ן בפרשת אחרי וז"ל ותדע ותשכיל כי הכריתות הנזכרות בנפש בטחון גדול וראיה גדולה בקיום הנפשות אחרי המיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות, כי באמרו יתברך ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה (במדבר טו ל), ונכרתה הנפש ההיא מלפני (להלן כב ג), יורה כי הנפש החוטאת היא תכרת בעוונה, ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה קיימות לפניו בזיו העליון ולכך הוא מפרש הנפש ההיא עונה בה (במדבר טו לא), כי העון אשר בה הוא יכריתנה: וטעם הענין, שלא הוזכר בתורה בפירוש ששכר הצדיק שתתקיים הנפש לנצח, כי נשמת האדם נר ה` אשר נופחה באפינו מפי עליון ונשמת שדי, כמו שנאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים והנה היא נשארת לעולם בענינה ולא תמות, ואיננה מורכבת מארבעת היסודות שתפרד הרכבתה ותהיה לה סיבת הויה והפסד כמורכבים, אבל קיומה ראוי והוא עומד לעד כקיום השכלים הנבדלים, ולכך לא יצטרך הכתוב לומר כי בזכות המצות יהיה קיומה אבל יאמר כי בעונש העבירות תתגאל ותטמא ותכרת מן הקיום הראוי, והוא הלשון שתפסה בהן התורה "כרת" כענף הנכרת מן האילן שממנו יחיה שרשו .

עוד כתב בחזקוני וכן בעוד מפרשים וז"ל על הפסוק (דברים פרק ו כד) וַיְצַוֵּנוּ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הזה ופי` החזקוני לטוב לנו כל הימים הכוונה לעולם הבא- לתמיד – לכל הימים . לחיתנו כהיום הזה - . ודבר זה תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלים לישראל למה לא פי` משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא אם יקיימו התורה. תשובה לדבריהם הרי כאן בפירוש הזכיר שכר העולם הבא ומה שלא הרחיב להם בהרבה מקומות אלא בשכר הארץ ושלוות העולם הזה היינו כדי להשמיעם דבר השוה לכל אנשים ולנשים ולטף לחכמים ולשאינם חכמים כדי להמשיך לבם ליראה.

וכמו כן מטעם זה לא הזהיר משה רבנו לישראל עונש גיהינום אם לא ישמרו מצות התורה אלא הזהירם עונש חי העולם הזה כמו שמפורש בפרשת בחוקתי ובפרשת תבוא ובכמה מקומות אחרים וכתב בהגהות על ספר עקידת יצחק, בביאור יותר. והסבה שרמזה התורה רק בכלל על השכר הרוחני הזה, מבלי באר אותו בפרטות ולהגיד לנו איכותו ומהותו הוא, מפני שכל עוד שהאדם מתהלך עלי ארץ במעטה גופו יוכל רק להשיג בכלל, שייהנה בצאת נפשו מבית חומד בעונג רוחני לעולם הבא , מבלי אשר יוכל להשיג מהותו ואיכותו, אם כם היו מבוארת לו בדברים הרבה, כי אחרי שאינו יכול להשיג בעודנו עלי ארץ מהות נפשו בהפרדה מהגוף איך יבין האופן שתתענג בו אז? ע"כ הרחיבה התורה רק בסיפור פרטי השכר הגופני, המובנים לכל.

ומתגמול הנפש הרוחני נתנה רק רמזים קטנים וסמכה על טוהר לב המאמין האמיתי שיתרחב לו הענין מעצמו ע"י השכלתו וקבלתו מהחכמים. ואם יחשוב איש כי רק בעבור שקצרה התורה בהודעת עניין השארת הנפש נתנה יד ומקום לכופרים להכחיש בה, הלא נוכל להשיב לו כי אלה החטאים בנפשם יכחישו גם אמונת השגחת ה` יתברך רצונו וידיעתו, אף שדברים האלה נתפרסמו בתורה במקומות הרבה למידי, סוף דבר ישרים דרכי ה`, ודברי תורתו, להולכי בתום לבם, ורק החפצים ללכת בשרירות לבם ובוחרים בהפקר המידות והמעשים מטים עקלקלותם.

בברכה - בנימין שמואלי