שבת
ערב טוב כבוד הרב
- ט' אדר א' התשע"ו
שאלה
אף פעם לא הבנתי את הקשר של הלחם והמלח בקידוש ,,
תשובה
שלום וברכה
לא כל כך הבנתי את השאלה ובכל זאת אכתוב כמה מילים ואקווה שהם יענו על שאלתך.
א. מצווה לקדש בליל שבת סמוך לסעודה. אם לא אוכלים סמוך לקידוש פת (או עוגה) לא יוצאים ידי חובת הקידוש, לכן מסמיכים את הסעושדה לקידוש ומיד לאחר הקידוש נוטלים ידיים ומברכים על לחם משנה את ברכת המוציא.
בכל פעם שמברכים על הלחם מצווה לטבול את הלחם במלח וכמבואר הטעם בשולחן ערוך הרב אורח חיים הלכות בציעת הפת סימן קסז סעיף ח
לא יתחיל לברך עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן ללפת בו פרוסה של ברכה כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה ואפילו אם יתאחר הדבר עד שיביאו ואם המסובין רבים צריך להמתין עד שיביאו לפני כל אחד ואחד שהם יוצאים ידי חובתם בברכתו וצריכים לטעום מיד אחר ברכתו כמו שיתבאר ואם היא פת נקיה או מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה א"צ להמתין ואם רוצה להמתין הרשות בידו ואין לחוש להפסק בין נטילה להמוציא כיון שהוא לצורך הסעודה אף על פי שאינו לצורך המוציא.
מכל מקום נהגו להניח מלח על השולחן לפי שהשולחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח וכשישראל יושבים על השולחן וממתינים זה על זה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם לכן מצוה להניחו על השולחן אפילו לא יאכלו ממנו ועל פי הקבלה יש לטבל פרוסת הבציעה במלח ג' פעמים.
בהצלחה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il