כניסה לחופה

בוודאי כוונתך על צעידה לצד החתן, מבלי לגעת בו, מכיון שנגיעה בין החתן והכלה מותרת רק לאחרי החופה, ולפני כן אסורה המגע בין החתן והכלה בהחלט. אבל גם ללא נגיעה לא כדאי לשנות ממנהג ישראל קדום, והכניסה לחופה צריכה להתבצע רק על ידי שושבינים, לחלק מהמנהגים הורי הכלה מביאים את הכלה, ולחלק מהמנהגים אם הכלה ואם החתן הן שמביאות את הכלה לחתן העומד מלפני כן תחת החופה.

וכמו שנתבאר בגמ` ובמדרשי חז"ל כי מנהג ישראל קודש להביא את הכלה לחתן רק על ידי שושבינים, ונלמד מהכתוב בתורה (בראשית ב כב): "ויבן ה` אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה, ויביאה אל האדם", ופי` חז"ל בגמ` (ברכות סא א, עירובין יח א): "דרש רבי שמעון בן מנסיא מאי דכתיב, ויבן ה` אלוקים את הצלע, מלמד שקילעה [קליעת שיער] הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא, …אמר רבי ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם הראשון [שנשתדל בחיתונו לשמחו ולהתעסק בצרכי סעודת חופה], כאן למדה תורה דרך ארץ לגדול שיעשה שושבינות לקטן [להשתדל בחופתו ובזיווגו] ואל ירע לו".

ובמדרש תנחומא (חיי שרה ב) פירשו יותר: "כל ארחות ה` חסד ואמת (תהלים כה י), תחילתה של תורה חסד …שגמל חסד לחתנים ולכלות, גמל חסד לאדם ולחוה, קישטה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם, אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית, או תחת תאנה, אמרו רבותינו שלש עשרה חופות עשה הקב"ה לאדם ולחוה, והפחות שבהן היה של זהב, …אמר ר` לוי בשם ר` חמא בר חנינא עיטר הקב"ה לחוה בעשרים וארבעה תכשיטין, ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם, אמר ר` אבין הלוי ברבי, אשרי עירוני שכך ראה המלך אוחז בידה ומוליכה לו לבית, שנאמר (בראשית ב כב) ויביאה אל האדם, הוי, כל ארחות ה` חסד ואמת".

ובמדרש (רבה בראשית פ"ח יג) מבואר באופן אחר שאע"פ שהקב"ה בכבודו ובעצמו נתעסק כביכול בקישוטי כלה, אבל ההבאה לאדם היה על ידי מלאכי השרת, וז"ל: "אמר רבי אבהו נטל הקב"ה כוס של ברכה וברכן, א"ר יהודה ברבי סימון, מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון", וכעין זה מבואר בפסיקתא (זוטרתא, בראשית ב כב): "ויביאה אל האדם, קישטה ותיקנה ומסרה למלאכי השרת להביאה אל האדם, כדרך שהשושבינים מביאין את הכלה לחתן". וכך נפסק ברמ"א (שולחן ערוך יו"ד סי` שצא ס"ג): "דרך ארצנו ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה".

במנהגי וורמישא (ח"ב עמוד לג) כתוב שאם החתן ואם הכלה מביאות את הכלה לחופה, ורק אם אין נמצאות שם מכבדין לשני נשים אחרות, וכך הוא המנהג הכללי. אולם בספר הזוהר הק` (בראשית מט א) על הפסוק (בראשית ב כב) ויביאה אל האדם כתוב בזה"ל: "...מהכא אוליפנא דבעאן אבא ואמא דכלה לאעלה ברשותיה דחתן, כמה דאת אמר (דברים כב טז) את בתי נתתי לאיש הזה..." [ובתרגום ללה"ק: ויביאה אל האדם, מכאן למדנו שצריכים האב והאם של הכלה להכניסה לרשות החתן, וכמו שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה], וכתב הגאון מוויצען זצ"ל בהגהות אגרא דצבי על האגרא דפירקא (אות סז), שמכאן יש ללמוד שאביה ואמה דוקא יביאו את הכלה לחופתה, ולא כמנהג הכללי ששני המחותנים מביאים את החתן והמחותנות מביאות את הכלה. וכך אכן היה מנהג ארץ ליטא שהורי הכלה מביאים את הכלה, והורי החתן היו מביאים את החתן, וכן המנהג בחסידות קארלין סטולין.

ועל פי חכמת הקבלה יש להקפיד מאוד על קיום מנהג הליווי על ידי שושבינים ולא ללכת לבד, מפני שרק על ידיהם נשלמת הבנין הרוחני של עשרת הספירות בעת החופה. ובספר תורת נתן (פרשת תזריע) כתב בשם אחד מגורי מרן האריז"ל בסוד השושבינים שמעמידים לעת נישואין, וז"ל: "ענין השושבינים הוא כי מקום מושב הנשמות של הזכרים בעולם הבריאה הוא בהיכל עצם השמים, ומושב נשמות הנקיבות הוא בהיכל לבנת הספיר, ושם הם עד שבא העת והזמן להורידם בזה העולם הגשמי, והנה כשיורדים אותן הנשמות מן עולם האצילות לאותן ההיכלות הנ"ל שבעולם הבריאה יורדים עמהם שני מלאכים ללוותם, עד מקומם באלו ההיכלות, וזה רמז שגם כן למטה בעולם הגשמי עושים שני שושבינים כדי ללות החתן והכלה למקום שהולכים ככמו המלאכים שמלווים הנשמות למעלה עד היכל עצם השמים והכיל לבנת הספיר", עכ"ל. הרבה מזל טוב - מנשה ישראל