השכבה - רוח ה' תניחנו/תניחנה בגן עדן

לעניין ההשכבות, בעדתנו נהוג לקרוא את נוסח ההשכבה הארוך (כלומר לאיש מתחילים מ: "טוב שם משמן טוב" ולאישה מתחילים מ: "אשת חיל מי ימצא"), לאחר מכן כשמגיעים למשפט "רוח ה' תניחנו/תניחנה בגן עדן" - זה משפט שכל הציבור אומר עם השליח ציבור (החזן או מי שאמר את ההשכבה) וכולם אומרים ה' בשם (כלומר אומרים "אדו שם" בהזכרת השם ממש ולא משתמשים באות ה"א). הנוסח הזה מודפס בכל הסידורים של העדה שלנו בהוצאות השונות וכך גם נתקלתי בנוסח זה בסידורים אחרים. (לא ידוע לי המקור מדוע הקהל אומר עם החזן את המשפט הזה). אולם לאחרונה ראיתי בכמה סידורים אחרים, ששם מודפס בנוסח את האות ה"א ולא את שם ה'. ועוד במקום מסוים שהייתי נוכח בו קם אדם ואמר שמה שאנו אומרים את שם ה' זה הזכרת שם לבטלה וחייבים לומר את המשפט "רוח ה' תניחנו/תניחנה" באות ה"א בלבד. אז השאלות שלי הם כך: 1. האם ניתן להמשיך לומר את שם ה' ממש כנהוג בעדתינו? האם יש לכך מקור? בין לאסור בין להיתר? 2. האם יש איזשהו מקור לזה שהקהל (הציבור) אומר את המשפט הזה ביחד עם החזן? (שהרי הקהל אומרים רק את המשפט הזה וכמו החזן - ללא שימוש באות ה"א). 3. בעדתינו יש מקומות מסוימים שבהם בהשכבה מזכירים כל שם ושם מהנפטרים בנפרד ועל כל אחד אומרים הקהל והחזן ביחד את המשפט "רוח ה' תניחינו בגן עדן" (כלומר: שם נפטר א' - רוח ה' וכו', שם נפטר ב' - רוח ה' וכו', וכך הלאה ברשימת הנפטרים ורק אחרי זה ממשיכים "דאפטר מן עלמא הדין וכו'..). האם נכון לנהוג כך או פשוט להקריא את כל רשימת הנפטרים ורק אז לומר פעם אחת בלבד "רוח ה' תניחנו/תניחנה בגן עדן"? אם יש מקורות או שיש סמך למנהגים הללו אשמח לשמוע.