מה היחס הנכון כלפי טעויות של אדם אחר?

לכבוד השואלת, 

ידוע לך שישנה גם בטחון וגם השתדלות שאנו חייבים בהם. 

דהיינו, אע"פ שאנו יודעים שהכל מאת הקב"ה, מכל מקום אם יש משהו שנעשה לנו על ידי גורם בעולם הזה אשר ביכולתינו לשנות את התוצאה לטוב, יש לנו לעשות את ההשתדלות הראויה כדי לשנות את התוצאה להבא לטוב. 

לכן כאשר הדבר אירע ולא היה לך מה לעשות כי כבר נתעלבת, אז טוב עשית שתלית שהכל מהשם; וגם אין לכעוס בשעת מעשה על מה שעשו לך. וכן עשה דוד המע"ה באומרו "השם אמר לו קלל" (שמואל ב', פרק טז-י). וכן מובא בגמרא מילים של שבח, לאלו ש"נעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ולא משיבים" (שבת פח:).

אכן אח"כ, כשאת רואה שאת יכולה לשנות את המצב כדי שזה לא יקרה עוד פעם, אין זה חסרון בבטחון להרגיש לרצות לשנות את המצב במידה שאפשרי לשנותו. ואע"פ שהכל מאת השם, יש לנו  להתיחס אל מה שהיא עשתה כהחלטה שלה, שהיא בעלת בחירה. 

בברכה,

רב נחום