שאל את הרב - כללי
דימוי הקב"ה
- ב' סיון התשע"ה
שאלה
שלום ברצוני להפנות את השאלה לרב דניאל בלס שליט"א. ידוע שהקב"ה אין לו דמות ואין לו גוף יחד עם זאת הרבה אנשים ואפילו כמוני חייבים לדמיין כל אדם שמדברים איתו גם אם למשל מישהו ידבר בטלפון איכשהו ידמיין איך הצד השני נראה וזה דבר שקורה לי הרבה באופן אישי. מחילה אם הדבר נשמע ככפירה אבל הרבה פעמים לצערי יוצא לנו לדמיין את הקב"ה כאדם למרות שאנחנו מנסים להוציא את זה מהראש. מה הרב יכול לייעץ בדבר? תודה מראש בברכה שרונה!
תשובה
שלום וברכה, ותודה על שאלתך.
מבחינה מדעית, אנו יודעים שכל מה שיש בשמים מעלינו זהו חלל, ומחוץ לחלל יש כוכבים חומריים בדיוק כמו העולם שעליו אנו יושבים.
ובכל זאת נאמר לנו שהקב"ה נמצא בשמים, ואנו צריכים בתפילה לכוון לבנו לאבינו שבשמים, גם התכלת שהיתה בציצית נועדה להזכיר את השמים ואת כיסא הכבוד. אך מה יש בשמים שאנו צריכים לכוון לבנו דווקא לשמים ולא לארץ מתחת?
התשובה היא, מכיוון שהשמים מייצגים את המרומים, את מה שלמעלה מאיתנו וגבוה מאיתנו, ורחב מהבנתנו. הארץ לעומת זאת מייצגת רק את מה שאנו רואים ומכירים.
לפיכך אנו מכוונים לבנו לשמים, לא בגלל שאנו צריכים לדמיין מישהו יושב על ענן ח"ו, אלא כי בכך לבנו מכיר בעובדה שאנו מתפללים למשהו אדיר וענק ונשגב מאיתנו.
כך נאמר ב נביאים (ירמיהו פרק כג, כד): "אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו (?!), נאום ה', הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאום ה'".
כך אמרו חז"ל (מסכת ברכות, דף י, א): "מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כולו - אף נשמה זנה את כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא טהור - אף נשמה טהורה, מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים". וכך גם נאמר בבראשית רבה (פרק ב, כו):"תבוא הנפש שהיא רואה ואינה נראית, ותקלס להקב"ה שהוא רואה ואינו נראה".
אם כשאת מתפללת תביטי על המקום שנמצא לפניך, ותתארי שאת מדברת אל מישהו שנמצא עכשיו מולך, ודאי שתדמייני אותו כאדם. שהרי כל היום את רואה מולך אנשים. אך שימי לבך לעובדה שכאשר את מביטה לשמים, אל היקום הרחב והענק שמתנשא מעל, את חשה רוממות ופליאה, ולא תהיי מסוגלת שוב לדמיין מין אדם קטן שיושב על ענן. מי שנמצא בשמים הוא אדיר וגדול מכדי היכולת לדמיינו.
ולפיכך, כשאת מתפללת, הרכיני ראשך לארץ בענווה, אולם את מחשבתך ודמיונך הגביהי לשמים הגדולים והגבוהים מעליך, כווני את לבך למרומים, ודברי אל הקב"ה כמי שנמצא מעליך, צופה ושומע אותך מלמעלה. אל תדמייני את ה' כאדם בלתי נראה שעומד עכשיו מולך, אלא כמי שנמצא מעליך, והוא כה גדול וגבוה שאין יכולת להכילו בדמיון כלל. אך הוא מקשיב לך מן המרומים ויודע מה את מרגישה, כאב שמחזיק את תינוקו הזעיר, ומבינו. ראי גם כאן:
בע"ה בעתיד תגיעי גם להרגשה שאלוקים עוטף אותך מכל עבר, ונמצא בכל מקום - גם בשמים וגם בארץ. רק התחילי בהכוונת לבך לאביך שבשמים.
בהצלחה רבה!
בברכה, דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il