מתי זה נחשב ביטול תורה?

לכבוד השואל, 

כפי מה שהבנתי, כאשר יש דבר שהוא צורך חיוני לאדם [ וכגון לאכול ולשתות, לישון, להתלבש, ללכת לבדיקה רפואית וכו' (גם כלול בזה הצורך להישאר בריא בגופו, וכגון למי שצריך לעשות פעולות כושר לשם כך)], אז יכוון בעת העסק שעושה כן בשביל שיעמוד בריא בגופו ובנפשו כדי שיוכל לעסוק בתורה ולעבוד את עבודת השם באופן בריא ומאוזן בקיום המצוות. ועל ידי זה כל אותן הפעולות אינן נחשבות לביטול תורה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן רלא).

לכן, גם כן אם יש צורך משום האזנת השלום בית באופן נעים ונאות, בכדי שתעמוד אשתו מוכנה לסייע ללימוד תורה שלו, אז מותר לו גם ללכת לפיקניק. ואפילו אם יש צורך ללכת לפיקניק מצד ילדיו, או שישחק משחק איתם, וכגון כדי שירגישו שהם חשובים לאבא, או שיראו שהאבא הוא אדם שמח ויכבדו אותו יותר וילכו בדרכיו, אז כפי שהבנתי יש לו ללכת.

וזהו מפני שהבנתי שפעולות אלו הן חלק מן מצוות האב של תלמוד תורה לבניו ומצות חינוך [וכן לגבי הבנות יש לו חיוב מצות חינוך לחנך אותן לחיים של קיום תורה באופן מאוזן], שהכונה בו, שיעשה מה שצריך בשביל שבניו יאהבו את התורה, וירצו לחיות חיים של תורה [עי' גמ' קידושין ל: "ראה חיים ... אשר אהבת" שיש דעה הסוברת שכוונת הפסוק לדברי תורה, כלומר שחייב ללמד את הבן באופן שהבן יאהב את התורה].

ונמצא שחלק זה של המצוה, היא מצוה שא"א לעשות ע"י אחרים. ולכן יש לו לגבר להפסיק מלימודו ולקיים את המצוה לתת לילדיו הרגשת אהבה לחיים של תורה, ואח"כ יחזור ללימודו. (כמובן שכל זה אמור בגדר הזמן המציאותי שלוקח לו להראות לבניו מסר הנ"ל או לפי מה שנחשב זמן "רגיל" בשביל טיול או זמן משחק "רגיל" בכדי לתת לילדים הרגשת חשיבותם בעיני האבא וכדו'; אבל אם הטיול מתארך להרבה הרבה יותר שעות ממה שרוב אנשים הולכים בה, או שהמשחק מתארך הרבה יותר ממה שצריך לקחת (מבלי שום אונס או שינוי המצב) בכדי לתת להם את המסר של חשיבותם וכנז"ל,  הרי שוב חוזר על האב חיוב לימוד ונמצא שבבזבז הזמן סתם, וובהארכת הזמן היתר שאינו מוליד שום תוספת תועלת לגבי הילדים, הרי  אז יעבור האב על ביטול תורה.).

בברכה, 

רב נחום