האם אדם יכול לפספס הזדמנויות שהשם נותן וזה לטובה?

לכבוד השואל,

כפי מה שהבנתי, על פי השקפה אין לומר שאם אדם פספס את האפשרות לעשות איזו מצוה,  שזה היה רצון השם  - הואיל ואנו מאמינים שיש לכל אחד בחירה חופשית - אם כן, הפספוס נבע מבחירת האדם;

אכן, אם מדובר בדבר שהיה נראה כמצב חיצוני וחיובי שנזדמן לאדם, ואח"כ הטובה שבאותו מצב נעלמה מן האדם מכיוון שלא הזדרז במצב (ואינה קשורה לעשיית איזו מצוה), אם כן יתכן שכל אותה פספוס מצב כן היתה בהשגחה כדי להעביר לימוד או חויה מסוימת לאדם. 

אם כן, על כל השגחה שתבוא, תמיד שייך לומר "גם זו לטובה"; אמנם על דבר התלוי בבחירת האדם, דהיינו קיום מצוות השם, יתכן שלפעמים האדם פספס אפשרות שהיה יכול לעבוד בה יותר את השם.

בברכה, 

רב נחום