מקור לחובת אשה נדה לטבול במקווה

לכבוד השואל, 

מקור מן התורה: ויקרא פרק טו: 

פסוק ב: דבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם:  אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ--זוֹבוֹ, טָמֵא הוּא. 

פסוק יג: וְכִי-יִטְהַר הַזָּב, מִזּוֹבוֹ--וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ, וְכִבֶּס בְּגָדָיו; וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים, וְטָהֵר.

פסוק יט: וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.

פסוק כח: וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר.

הרי שבפרשת זיבה אצל איש כתוב שהוא צריך טבילה במים (שזהו הכונה במילה "ורחץ" וכמבואר בספרא: כי אם רחץ בשרו, יכול יהיה מרחיץ אבר אבר, תלמוד לומר ובא השמש וטהר, מה ביאת שמשו כולו כאחת, אף ביאת מים כולן כאחת. (אמור פרק ד ז)). 

כמו כן בפרשה הסמוכה של זיבה אצל אשה , כאשר כתוב "ואחר תטהר", מובן הדבר מתוך הסמיכות שהכונה היא, שהאשה מצב של זיבה  תטהר באותו תהליך כמפורש לעיל בזיבה אצל האיש, דהיינו רחיצת בשר (בלי חציצה) במים  דהיינו טבילה".

בברכה,

רב נחום