יחס לערבים

לכבוד השואלת, 

אמרו חז"ל כלל: "כבדהו וחשדהו". 

כמובן, יש לכבד את כל יציר של הקב"ה ובפרט בני אדם שנבראו בצלם; 

אך מאידך הורונו חז"ל, שבו בזמן שמכבדים, אין לשכוח מלהבטיח את עצמו, שמא מקונן מחשבת פסול בזולת. 

לכן, בתנאי עבודה יש ליזהר שלא להתיחד עם פועל ערבי, ולא להיכנס אתם בשיחות עמוקות של דת או השקפת עולם.

~~~

במחשבה: אין לצעוק "מוות לערבים"- רק על עם עמלק התורה מצוה כך. 

בדיבור: יש לדבר יפה לכל אחד מצד "כבדהו"; מאידך לא להרפות יותר מדאי במצב של דיבורים עד שבאים לדבר אתם שיחות עמוקות או קלות ראש.

במעשה: יש ליזהר מלימצא ביחידות עם ערבי (וכמו שמחייבת ההלכה), וכן יש ליזהר מליכנס למקום "סכנה", דהיינו (על פי גדרי הלכה), שלא ליכנס למקום שרוב בני אדם לא היו נכנסים לשם עקב הסכנה שבדבר. [ולמשל, אם העבודה מסתיימת בלילה, ויש קבוצה ערבים מחכים ברחוב ביחד, שלא להסתובב ביניהם, וכן שלא לנסוע אתם הביתה ברכב, ושלא לנסוע בשום פעם דרך הכפרים הערביים שרוב בני אדם לא היו נכנסים לשם לפי המצב השורה באותו זמן וכדו']. (וכל זה כלול במה שהזהירו חז"ל על הייחוד.)

בברכה, 

צוות הידברות