פרשת אחרי מות

ארץ ישראל מקיאה מתוכה עוברי עבירה, ולמרות זאת, התורה מדגישה שיהודים הגרים בארץ – דין אחר להם. ואיך זה קשור לניקיונות של פסח? (רמז: לא קשור לסילוק ילדים בעת שטיפת הרצפה...)

אור מאיר למרחוק, אך קשה לראות איתו בחורים ובסדקים. נר - אורו אמנם חלש, אך ניתן לראות איתו במקומות צרים ובפינות חשוכות. התורה והמצווה הן האור והנר. כיצד משלבים?

כולנו רוצים להשתחרר מהחולשות והדחפים השליליים. כיצד לימוד תורה הופך אותנו לבני חורין אמיתיים?

הזמן חלף עבר, והתוכי שתק כאילו קיבל עליו לא לדבר בבית הכנסת בשעת התפילה... "קדושים תהיו" - מה צריך לעשות עבור זה?

כיצד נוכל להקיץ מתרדמת ההרגל? אנו זקוקים לדבר אחד: התבוננות. היהדות מפזרת לאורך כל דרכו של האדם, תזכורות רבות שגורמות לו להתרגשות ולהתפעלות. תובנות מפרשת אחרי מות-קדושים

האהבה האמיתית מתפתחת מתוך נתינה, התבוננות מעמיקה וראיית הטוב. ומה עושים כשמגלים את החסרונות?

ולכן, מכיוון שראתה התורה את הבעיה הזאת, היא ציוותה לכסות את דם בעלי החיים, שבדבר זה יש סוג של תיקון ואזהרה של התורה כבאה לומר: תיזהר! אע"פ שהותר לך לשחוט, יכולה לעלות על לבך מעט אכזריות, לכן תכסה את הדם, שזהו "אקט" של בושה, כבא לומר אע"פ שהרגתי בעל חיים, אני מכסה ומצניע את דמו [שהדם הוא הנפש], ולא מזלזל בדמו – נפשו של בעל – החיים הנשחט