תולדות האר"י הקדוש זצ"ל

מתולדותיו

הגה"ק מוה"ר יצחק לוריא אשכנזי - האר"י הקדוש. נולד בירושלים בשנת רצ"ד. ראש המקובלים האחרונים. גילה סודות התורה ושיטת הקבלה לתלמידו הגה"ק מוה"ר חיים וויטאל זצ"ל, שקבעו בשערי עץ חיים, וגורי האר"י המשיכו והפיצו תורתו. בהיותו בגיל צעיר חתום כבר עם רבני מצרים על כתב הסכמה. ובשה"ג להחיד"א ז"ל כתב "רבינו האר"י זצ"ל וכו' ובבחרותו כתב שיה על מסכת זבחים וכו' וכבר נודע ששאלו תלמידיו אמאי אינו מחבר ספר מחכמתו הגדולה בקבלה, והשיב שלא הי"ל מציאות כי תיכף נפתחים לו מעינות החכמה ואין בו כח לכתוב ואפילו כשהיה מדבר היה לו טורח למצוא צנור קטן לדבר אליהם", עיי"ש. נתבקש לישיבה של מעלה ביום ה' אב שנת של"ב ומנו"כ בעיר צפת. "ילקוט מקח טוב" (ברוקלין תשס"ב) ח"ה, ע' רכ"ג

איש הי' בארץ צפת תוב"ב שלמה שמו והי' האיש ההוא איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע. ותמיד הי' מתאחר בבהכ"נ ומתפלל ומתחנן לפני ה'. עד שפ"א הי' מתפלל כמנהגו בבהכ"נ נגלה לו אליהו ז"ל ואמר לו דע לך ששלחני ה' לבשרך שהנה אשתך הרה ויולדת לך בן וקראת שמו יצחק והוא יחל להושיע נפשות ישראל מיד הקליפות וכמה נפשות אשר הם מגולגלים, וע"י יתגלה חכמת הקבלה על בוריה וגם פי' הזוהר והתקונים וכל מיני חכמה אשר מעולם המה לא נחסרו ממנו, והוא יקבץ נדחי ישראל הנפוצות בכל הארצות אם יהי' הדור ראוי, ושמו יצא בכל הארץ וגזרתו אשר יגזור בעליונים ובתחתונים הוא יקום. לכן הזהר והשמר שלא תמול את הבן עד שאבוא להיות סנדק של הילד וככלותו לדבר דברים אלו נעלם ממנו.

ויתמה האיש מן המראה אשר ראה, ושאר היום כולו בבהכ"נ ויתפלל אל ה' ויאמר בתפלתו, אנא ה' קיים לי הדבר אשר בשרתני ואל יעכב שום עון בדבר הזה אשר בשרתני, הגם כי קטן אנכי ואין בי זכות למענך עשה ולא למעני, ובלילה הלך לביתו וסוד זה לא גלה אפילו לאשתו, ובכל יום אשר מימי הריונה הי' בוכה מרוב שמחה, וימלאו ימיה ללדת ותלד בן ויתמלא הבית כולו אורה, וביום השמיני הוליכהו לבהכ"נ למול אותו והיה מסתכל סביבות הבהכ"נ לראות האם לא בא אליהו ז"ל ולא ראה אותו והי' בצער גדול כי אנשי קהלתו אצים בו לאמר שבעל כסא יחזיק את הילד וימול המוהל והוא היה מעכב לאמר שעדיין לא באו קרוביו וזה הי' כמו חצי שעה.

ובראותו צרות כאלה נפל על פניו ובכה בכייה גדולה אמר בלבו מאחר שלא בא אליהו ז"ל בודאי אין זה הילד שנתבשרתי בו ובודאי שאני חטאתי ועונותי הטו עלי זאת ומנעני הטוב, ובעודו בוכה והנה אליהו ז"ל בא לקראתו ויאמר לו אל תבכה עבד האל, קרב אל המזבח ועשה את עולתך היא העולה כולה לה' ושב על הכסא והחזק את בנך לעיני הקהל ואני אשב בחיקך ואחזיק בידי הנער הנמול, והעכוב שנתעכבתי מלבוא עד עתה הוא לנסותך, האם תשמור את מצותי אם לא.

וכשמוע הדברים האלה ישב על הכסא בשמחה ואליהו ישב בחיקו וימול ולא ראה אותו שום אדם רק הוא לבדו ותכל כל המלאכה, ויולך את הנער לביתו לאמו וקודם שהגיע הילד לאמו נתרפא המילה כתנוק הנמהל כמה שנים, ויתמהו האנשים שעמדו שם מאד מאד. ויגדל הילד ויגמלהו ויוליכהו לבהמ"ד ללמוד, עד שהי' בן שמונה שנים הי' מעיין בהלכה ובתלמוד ולא הי' יכול בעל תורה לעמוד מפניו מרוב פלפולו. ובזמן שנפטר האב מן העולם ותאמר לו אמו הנה אנכי אלמנה ואין בידי לקנות לך ספרים אשר אתה צריך עתה נלכה מצרימה לבית דודך שהוא עשיר גדול ושם לא יחסר לך שום דבר ויאמר לאמו כל אשר תאמרי אקיים, וירדו למצרים וישב בבית דודו וקבלו בכבוד ויהי לו כבן וישלח ויקרא אחר הרב הגדול מו"ה בצלאל אשכנזי ויבקש ממנו שיהי' הנער תלמידו ויקבלו ובפרט ששמע גודל חכמתו והי' הנער עמו עד בן ט"ו שנה ואז גברה חכמתו על כל חכמי ארץ מצרים ואז נתן דודו את בתו לו לאשה. וכמו ב' שנים והנה איש בא מצרימה בסחורה הרבה וילך לבהכ"נ להתפלל בתוך הבאים וישב כנגדו וספר כתובת יד פתוחה לפניו.

ויגש אליו הרב ר"י לוריא וימצא בספר הזה סודות גדולים, וישאל האיש ההוא ויאמר מי אתה ומה מלאכתך ומה כתוב בספר הזה, הגד נא לי ואל תכחש ממני, ויאמר האיש אדוני מה אומר ומה אדבר ואלקים מצא עון עבדו ואין אני יודע בו אפילו אות אחת כי מן האנוסים אני, ובשביל שראיתי כל בני הקהל יושבים וכ"א ספרו בידו ומפני הבושה לקחתי זה הספר. ויאמר לו הרר"י מאחר שאינך יודע בו שום דבר מכור לי ועלי לשלם כל אשר תאמר, ויאמר לו האיש הזה המחוסר ממון אני שאמכור לך הספר, אם תעשה לי דבר זה שתשתדל עם חותנך שיוותר לי המכס המגיע מכל הסחורה אתן לך  זה הספר.

והרר"י חשק בספר הזה וישתדל עם חותנו ויתנהו לו ובבוא זה הספר בידיו נתבודד בבית חד בחצר ששה שנים והי' לומד בספר הזה והי' לוקח ספר הזהר ומעיין בו בטירחא גדולה, ולפעמים היו אומרים לו בחלום שהבינה שהבין בספר הזוהר הוא כוונת רשב"י אבל יש סוד אחר עמוק ממנו, ולפעמים היו אומרים לו שבכדי להבין מאמר זה צריך סגופים גדולים וקשים מן הראשונים, וכראותו כן יצא מן החצר ונתבודד ב' שנים בבית אחד סמוך לנהר נילוס ובכל ע"ש שהי' הולך לביתו לא הי' מסיח עם שום אדם אפילו עם אשתו אלא בהכרח גדול היה מדבר עמה בלשון הקודש, וע"י מעשים אלו זכה לרוח הקודש ונתגלה לו אליהו ז"ל ויאמר הנה שלחני ה' ללמד לך כל ספר הזהר וכל רז לא נעלם ממך לכן חזק ואמץ ואל תפסיק ממעש"ט שאם כה תעשה תהי' כמלאך אלקים. זיעוכ"י.

הרה"ח רבי חיים ליבערזאהן זצ"ל מברדיטשוב "ארץ החיים" (ירושלים תשס"א) ע' קי"ט

מצינו בס' משיבת נפש כת"י שמונה שם שבחי האר"י ז"ל. וז"ל: והי' מוציא נשמת האדם בחיים חיותו ומביאו אצלו ומדבר עמה להשיבה בתשובה ואח"כ החזיר הנשמה להאדם ע"כ.

הרה"ק רבי שלמה הכהן מרדומסק זי"ע "תפארת שלמה" (ירושלים תשנ"ב) ח"ב, ע' רפ"ט

סיפר לי הגה"צ ר' שמואל אהרן לידער שליט"א, שהרה"ק ר' מאטיל סלאנים זצ"ל סיפר לו, שבימי האר"י הק' זצ"ל פחדו אנשים להראות מצחם, כי האר"י הק' היה אומר לכל אחד ואחד העבירות שלו, והיו שמים את הכובע על מצחם כדי לכסותו, וארבעים שנה לאחר הסתלקות האריז"ל היו אנשים עדיין הולכים בכובע על מצחם מחמת פחד מהאר"י הק'.

עוד סיפר לי הנ"ל, הרה"ק ר' מאטיל סלאנים זצ"ל היה אומר, אבי ז"ל אמר, כתוב גם בספרים, שכל המדריגות שהיו לו להאר"י הקדוש היו מחמת שמחה של מצוה שהיה לו (דברי אביו זצ"ל היו חשובים אצלו כל כך, שדברי אביו היו אצלו מקור מוסמך כמו שכתוב בספרים).

הרה"ג ר' ישראל חיים אשרי שליט"א "שיח זקנים" (ברוקלין תשס"ב) ח"ד, עמ' א'

...כן היה [הסבא מנובהרדוק זצ"ל] מרבה לדבר רתת בענין התשובה האמיתית והמצועפת והיה רגיל להדגים את זאת באותו הסיפור הידוע ע"ד הבעל-תשובה שקודם ששב בא אל האר"י ז"ל ודעתו זחוחה עליו להתלוצץ ולהתקלס מעט בכבודו של קדוש ישראל ותפארתו. וכיון שהסתכל האר"י ז"ל בפניו של אותו איש התחיל להרצות לפניו את כל עוונותיו וקלקוליו שעשה בו ביום, וכיוון ששמע כך אחזתו פלצות וכל עצמותיו ואבריו דא לדא נקשן ונתפש להתעלפות ולאבדן העשתונות. וכשהתעורר אח"כ מהתעלפותו השתטח לפני האר"י ז"ל באימה ובפיק ברכים וביקש שיראה לו תיקון ודרך תשובה. ועוד אמר שאותו הפה שההין להתל יבא על ענשו. וסידר לו האר"י ז"ל תיקון כזה שייצקו לתוך גרונו עופרת נתכת וקבל על עצמו מיתת כפרה. קשרו לו את עיניו והניחוהו פרקדן, פתחו את פיו ויצקו לתוכו כף דבש. אבל אותו האיש מוכן היה למיתה איומה וכאילו קבל יסורי המיתה. כן אנו רק לקבל דרך את התשובה ואלי' צריכים להתכוון לסבול את דמיון הנסיון וכאילו הקריב נפשו יחשב לו.

הגאון רבי חיים זייטשיק זצ"ל "המאורות הגדולים" (ירושלים תשנ"ה) ע' קמ"ב

בשבת פרשת עקב שנת תרנ"ה הייתי בקרעניץ אצל כ"ק דודי הה"ק משינאווא, ביום השבת אחר הזמירות של שלש סעודות סיפר מהאריז"ל, שכשהיה בן ל"ג שנים הודיעו לו מן השמים שבארץ הקדושה יש איש בשם הה"ק רבי חיים וויטאל והוא צריך לתיקונו, ועי"ז יתוקן גם נשמתו, לכן נכון שיסע שם. [אם כן בשבחי האריז"ל מבואר שהרח"ו היה  אז בדמשק, אמנם בשער הגלגולים (דף מט.) מבואר שהיה בצפת.] נסע לא"י ולמד עם רבי חיים וויטאל ז"ל, וגם רבי חיים היה נותן תקונים לאנשים אחרים שהיו ראוים לזה, והיו שם אז אנשים קדושים מאוד, אך לא האמינו בלבם על האריז"ל שהוא בכח ליתן תקונים. ביניהם היה גם הק' רבי אברהם גאלאנטי ז"ל.

הק' רבי אברהם ז"ל היה רגיל לישב בתענית כל ימיו. פעם כשעשה האר"י הק' סעודה, שלח אצלו ביום שלפניו לעת ערב לבקש מאתו שלא יקבל עליו תענית היום, כי רוצה שיבוא אליו ביום מחר על הסעודה. ויהי כבוא השליח אליו באותו רגע ממש היה בדעתו לקבל תענית, אך כשמסר לו השליח דברי האריז"ל חזר בו. ביום מחר בא אל הסעודה, ובאמצע הסעודה דרש האריז"ל דרוש גדול כדרכו, ורבי אברהם ז"ל הקשה על דבריו, וביאר לו האר"י את דבריו והוא הקשה עליו עוד, כן היה כמה פעמים עד שראה שהצדק עם האריז"ל.

לאחר הסעודה כשהלך לביתו, ראה איך שהאיר האריז"ל עיניו בדרוש זה, ונתיישב בדעתו לילך גם הוא לבקש תיקון מאתו. כשבא אליו לבקש תיקונו, אמר לו האר"י שתיקון שלו הוא שבכל יום יאכל בשר וישתה יין וגם מעדנים הרבה. עמד כמשתומם ושאל אותו איזה תיקון הוא זה, אמר לו האר"י הק' שהוא צריך לתיקון זה מטעם שכל ימיו התענה ובאמת לא חטא מעולם, ואם היה אוכל היה מתקן כל הניצוצות שבמאכלים, וניצוצות אלו שהיה בכוחו לתקנם בוכים עליו, ולכן צריך לאכול מהיום והלאה כדי לתקן מאכלים אלו.

אחד מקרוביו של רבי אברהם גאלאנטי הי' ג"כ איש קדוש, והיה עשיר גדול וסוחר, והלך גם הוא להאריז"ל לבקש תיקון לנפשו, אמר לו האר"י הק' שיש בידו עון גזילה, ואם ישיב את הגזילה יהיה לו תיקון לנשמתו. הוא לא ידע כלל לאיזה גזילה הוא מתכוין, אבל הלך והכריז בכל בתי כנסיות שכל מי שנגזל ע"י באיזה אופן יודיע לו על זה וישיב את הגזילה.

באה לפניו אשה אחת ואמרה לו שהיא נגזלה על ידו, כי המסחר שלו הי' שנתן פשתן לאורג, והיה משלם בעד מצטער צייג סכום קצוב, והאשה הזאת היתה מומחית גדולה, והמלאכה שלה היה שוה הרבה יותר מן בעלי מלאכות האחרים, ובכל פעם ביקשה ממנו שיתן לה יותר מן שאר האנשים, והוא לא השגיח כלל על דבריה. כשמעו זאת השיב תיכף את הגזילה, ובא לפני האר"י הק' וסיפר לו כל הדברים. אמר לו האריז"ל שזהו עון הגזילה שראה עליו, ועתה תיקן אותה בשלימות במה ששילם לה מה שהיה מחויב לה, ובזה היה לו תיקון.

מכתי"ק הרה"ק רבי סיני מז'מיגראד זצוק"ל "חמדה גנוזה" (ברוקלין תשס"ב) ח"ב, ע' י"ט

מעשה שהיה בזמן רבינו האר"י בשעה שישב ולמד סתרי תורה עם תלמידיו, ופתאום באמצע הלימוד הפסיק רבינו האר"י, ואמר, ברוך דיין האמת, קול כרוז אני שומע מבית הדין של מעלה, בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא (דניאל ד יד), שיעלה ויבא ארבה, אין מספר לגדודיו, ויחנה בכל גבול צפת, ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ, וכל תבואתה ישרש, ולא תשאר מחיה לכל יושביה, והכל בעון שהעלימו עיניהם מאת עני תלמיד חכם וצדיק אחד, ושמו ר' יעקב אלטרץ, שיושב בתענית ומתרעם כביכול על הקדוש ברוך הוא, שנשאר בחוסר כל ואין חומל ואין מרחם. והקדוש ברוך הוא לא יוכל להחריש התאפק על צערו של העני הזה, ויחר אפו על שכניו תושבי צפת שאינם משגיחים ואינם חסים עליו. ע"כ לשון הכרוז. וסיים רבינו האר"י, לכן אחי ורעי, הבה נקבץ מעט כסף מאתנו כל אחד כאשר תשיג ידו, ואחד מן הישיבה יקנה מצרכי מזון לחם ולפתן, לפרוס לרעב לחמנו, והנשאר מן הכסף יתנוהו לעני הנזכר שיקנה בהם מה שירצה, ויקום אחד מן החבורה רבי יצחק הכהן, ויקח הכסף בידו, וימהר ללכת אל החנות, ויקנה מצרכי מזון, וירץ אל בית העני הנזכר, ויראהו משתטח על הרצפה, ובוכה על רוע מזלו, כי מנהגו היה לשאוב מים בחביות של כלי חרס ולמוכרם בפרוטות להחיות את נפשו, ובאותו יום בבוקר השכם, נפלו מידיו החביות, ונשברו, ונשאר בלי מזון, ומבלי משען ומשענה, וכשמוע אותו ר' יצחק הכהן החזיק בידו והושיבו על שלחן, ונתן לו מברכת ה' אשר בידו, האכילהו והשקהו, ויתר המעות נתן לו לקנות חביות אחרות להתפרנס על ידם, כאשר היתה באמנה אתו. ויאמר לו, אדוני החכם, למען השם, עמוד והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, שירחם על תושבי צפת ולבטל מעליהם כל גזרות קשות ורעות, כי בגללך נגזר שיעלה ארבה ויבא בכל צפת, ולא יותיר מחיה לכל תושביה, ואנא הזהר מכאן ולהבא מלהתרעם על מדותיו של השם יתברך. והודה לו אותו חכם, וקיבל עליו שלא יוסיף לעשות כדבר הזה, ועמד והתפלל בדמעות לפני השם יתברך שימחול לו, ושיסיר חרון אפו מעל תושבי צפת, ויבטל מעליהם כל גזרות קשות ורעות, וינחם על הרעה לעמו. ואחר כך חזר רבי יצחק הכהן אל הישיבה וסיפר להם כל המאורע, ויאמר להם רבינו האר"י, דעו וראו כי בגלל הצדקה שעשינו עם העני הנזכר נתבטלה הגזירה של הארבה, הודות להשם יתברך על רוב רחמיו וחסדיו. וחזרו ללמוד עם הרב. והנה כעבור שעה אחת עלה הארבה על גבול צפת חיל גדול וכבד מאד, ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, וכל התלמידים נבהלו ונחרדו, ויאמר להם הרב, אל תיראו! כי כבר נתבטלה הגזירה, ורק טרם נמסרה הידיעה לארבה שלא יבא הנה, וכך היה, לאחר זמן קצר הפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו לתוך הים הגדול, ושם נטבע הארבה וכל המונו. לא נשאר ארבה אחד בכל גבול צפת, ויושע ה' לעמו ולנחלתו, בזכות הצדקה והחסד שגמלו לאותו עני. ומהיום ההוא והלאה נתנו עיניהם תושבי צפת על העני ההוא להשגיח על כל צרכיו. והעיד הרה"ג רבי שלמה שלומיל שהיה עד ראיה למעשה הנ"ל, שהכיר אישית את העני הנזכר שהיה איש צדיק וחסיד ובקי גדול בכל התורה. ואחר כך נתמנה לאב בית דין בקהל קדוש טריפולי. ונתקיים בו כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. (וראה למרן החיד"א בספר דברים אחדים דף עד סוף ע"ג שהביא המעשה הנ"ל, וכתב שהעני היה רבי שלמה אלטרץ. וע"ש).

הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א "ענף עץ אבות" (ירושלים תשס"א) ע' קפ"א

שמעתי מהרה"ק ר' נח מהאראדישץ בנו של הצדיק ר' שלמה חיים מקאידנוב, שהוא ר"נ נשא אשה מעיר טיסעויץ פלך לובלין ואמר לבנו שיהי' שם על קבר משיח בן דוד של דור הקודם שמ"כ שם. וסיפר לו ע"ז מעשה נורא שקיבל מאבותיו ורבותיו נ"ע. כי המהרש"ל כאשר שמע נפלאות האריז"ל לא האמין שפועל בכחות דקדושה עליונה רק חשב שהוא עושה זאת בכח הסטרא אחרא, וע"כ הוחלט אצלו להחרים את האריז"ל ואת הנמשכים אחריו, כאשר נודע זאת להאריז"ל ציוה לתלמידיו ר"ח ויטאל ור' ישראל סרוג שיסעו ללובלין להראות לו שצדיקים הם, ועוד אמר להם שבעד זה נותן הוא להם מתנה וגילה להם איך שיש בכל דור ודור משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ואם אין הדור זוכה מת המשיח ונולד אחר על מקומו, ועתה המשיח בן דוד שבדור הזה הוא בעיר טיסעוויץ לא רחוק מלובלין [ערך ט' מיל זהו הוספת הר"נ וע"כ איני יודע איזה מיל אם של פולין שהם עשה וויארסט כל מיל או של ליטא שהם שבעה וויארסט כל מיל] שמו אליקים ב"ר שמואל ותסעו לשם ותראו אותו. דרכם בנסיעתם ידוע שבא ענן וישבו עליו ובאו ללובלין, ולקחו עמהם מזון על דרכם מיני טיגון מאכלים שאינם נמצאים רק בא"י והיו מכוסים אצלם לשמור חומם. הענן בא סמוך לבית הכנסת שבו התפלל המהרש"ל והם נכנסו לבכהנ"ס לבושים בבגדיהם בגדי ספרדים ע"פ מנהג א"י, והתפלאו כל אנשי בהמ"ד על תמונתם ופרצופם ולבושיהם. אך יען באו בעת התפלה לא דיברו מאומה. ואחר תפלת שבלחש המתין הש"ץ עד שסיים המהרש"ל אמנם בפעם הזה האריך המהרש"ל בתפלה בלחש יותר מכל התפלות עד אשר תמהו ע"ז אנשי הבהמ"ד, ואמרו האורחים אם חושב אדם בשמו"ע ע"ד מטלטלין של סוס חאמעט ידוע אין צריך להמתין עליו. ואמרו זה בלשון הקודש. ונעשה רעש כי רצו לענוש אותם שדיברו סרה על הרב. אמנם להצלחתם פסע המהרש"ל הג' פסיעות ואח"כ חזר פניו והביט על הרעש ועל האנשים וממילא התחיל החזן לומר תפלה בקול רם ונשקט הרעש ועד אחר התפלה לא דיברו בזה. ונבאר דבר פלא הזה כי אצל המהרש"ל הי' הנהוג שבכל תפלה כשהי' בא לברכת השיבה שופטינו כבראשונה הי' מעלה אז על מוחו את כל הדין תורה שפסק בין תפלה לתפלה אולי טעה באיזה דין, ובפעם זה הי' קודם תפילה זו ד"ת ע"ד כלי הסוס חאמעט ידועה ונדמה לו שטעה וע"כ העלה במוחו כל סוגיית הש"ס ומפרשיו ושיטות הפוסקים ועלה לו ביגיעה עצומה להחזיק בפסקו. וע"כ אמרו מה שאמרו.

אחר התפילה נגשו ראשי הבהמ"ד לשאול מהרש"ל מה לעשות לאנשים האלו שביזו אותו ושאל אותם במה ביזו אותו וסיפרו לו, ואמר לראשי הבהמ"ד שא"צ להענישם והלך ממקומו ממזרח הבהכ"נ למערב ששם ציוו להם לישב עדי שיוגמר דינם. ונתן הם שלום והחזירו לו ושאל אותם מאין המה ואמרו שהם מצפת ותלמידי האריז"ל ונשלחו היום ממנו ובאו היום לכאן. ולעדות הביאו מאכלי אה"ק והם עדיין חמים וביקש אותם שיביאו לביתו, ובביתו אמרו לו שהאריז"ל שלח אותם לבקשו שיחדול מן חרמו שרצה להטיל. ואמר לה שיגידו לו מתורת רבם. ואמרו שילך עמהם למרתף שלו ולא יהי' שם שום איש אז יגלו לו, וקיים. והמרתף הי' חשוך ותיכף שהתחילו לומר מתורת רבם נעשה בהמרתף אור. וכשגמרו מאמירת התורה הבטיח להם שמעתה יהי' לו מחשבות אחרות טובות ע"ד האר"י. וקבלו ברכת פרידה ונסעו משם לטיסעוויץ, ובבואם לסיטעוויץ באו אצל הרב דמתא לידע מי הוא איש ששמו כזה, ואמר שאין בעיר זו שם כזה, והרב הוא שם מהרבה שנים. ודרש הרב אצל ההולכים בשוק ואין מי שיודע שם כזה, עד אשר הרב אמר שטעות הוא אצלם. וע"כ הוכרחו לגלות להרב והשביעו אותו שלא יגלה. והרב הטיל חרם והכריז בכל בתי כנסיות וב"מ שמי שיודע שם כזה מחויב הוא לבוא להגיד להרב. ובא אחר וסיפר להרב שיש איש אחד בקצה העיר חולה מושכב על מטתו תמיד ואשתו חופרת חומר ומובלת לעיר למכור ומזה הם מתפרנסים וכמדומה לו שכן שמו. הלכו שניהם וגם הרב הלך עמהם [אמר הכותב אולי מה שהלך הרב דמתא עמהם גרם שלא רצה לגלות עצמו] באו לשם ומצאו הבית שבקרקע והוא חדר מצומצם מטה ובה שוכב חולה ויש תנור ומקום ע"ג התנור ששם ישינה אשתו, וכשבאו נתפעל מה זה באתם אלי, ואמרו לו שהמה תלמידי האריז"ל וגוזרים עליו שיגלה עצמו להם. והכה כף אל כף ואמר מה לעשות עם האר"י ועם גלויו הוא אינו עושה טובה לעצמו בהתגלותו וגם לי לא עשה טובה, ואמר שאחרי שנודע הדבר מוכרח הוא להסתלק מן העולם וביקש שהמה יתעסקו בו ויכתבו על המצבה פה נטמן איש ישר ונאמן אליקים בר' שמואל י"ב אלול של"ב או של"ג (זה אמר הר"נ שראה בעצמו ואינו זכור אם של"ב או של"ג) במוצש"ק, ואיני זכור אם נסתלק בעש"ק סמוך לחשיכה ועי"ז נקבר רק במוצש"ק או שאמר להם בעש"ק שימות במוצש"ק. אחרי שקברוהו הלכו הם לנחם את אשתו. ודרשו ממנה מה היה עושה כל ימיו ואמרה שנשאת לו כשהיתה קטנה. זרע אין להם ולא הי' ומן אחר חתונתו תמיד הי' מוטל במטה וחולה. רק היה שינוי שכשבא שבת מתרחב הבית הזה באורכה ורוחבה ומתהוה שולחן ארוך וכסאות סביב ועליו ערוך מיני מאכל ומשקה, ובאים אנשים ומתפללים ונמצא ספר תורה וקוראים ואוכלים שלש סעודות ומתפללין מעריב ומבדילין ובעלי היה כל השבת בריא אולם, וכשהולך השבת מסתלקים השולחנות והכסאות והמאכלים והאנשים הולכים לדרכם והבית מתקצר ונעשב כמקדם ובעלי נעשה חולה וכן הי' כל שבת ושבת וגם ימים טובים. ואמרו לה למה לא סיפרת למי הפלא הזה. והשיבה שהיא היתה קטנה כשנשאת והיתה סבורה שאחר החתונה שחתן דומה למלך וכלה למלכה אז אצל כולם יש שינוי כזה מחול לשבת ויו"ט ולא עלה בדעתה שהוא פלא.

ומר"ב שפרין שמעתי שבענין מחלוקת המהרש"ל על האריז"ל הי' בזה ענין ששייך להוראה. והוא שאיש א' מארץ פולין גביר גדול עשה שידוך לבתו עם בן זוגה ממצרים ונתן מוהר לבתו מאה אלפים סלעים. ולא הגיע שנה שניה עד שמתה בתו ונשאר המוהר ביד הבעל, ואחרי שיש תקנה אשר בשנה הראשונה אם מתה בלא בנים אין הבעל יורש את אשתו ע"כ נסע האב של הבת למצרים לקבל הנדן שלו ולקח ניירות מסתמא מכל גדולי הרבנים וגם ממהרש"ל שמתקנת ר"ת (באה"ע סי' נ"ג) ששנה ראשונה יורש אבי הכלה את בתו. ובא למצרים ושם לא חשו על תקנת ר"ת, כי הם ספרדים ע"כ יעצו לו שירצה לדון אצל האר"י שהוא חותם עצמו אשכנזי, וגם חתנו הי' ג"כ אשכנזי ושם נכתב הכתובה רק אח"כ נסע לגור במצרים. באו להאר"י ולא רצה לקבל על עצמו לדון דין תורה ונתרצו ואמר האר"י שלא יטול האב המעות ורק ישארו אצל החתן ונסע האב לפולין בפחי נפש, וקודם נסיעתו אמר לו אף כי נתרציתי על פסק שלכם אף שלא ע"פ דין תורה עכ"ז מה אגיד להרבנים ששלחוני. א"ל אמור להם שאמרתי שכן כתוב בתורה ואלה המשפטים. ובא סיפר מהמעשה הזו וצירף המהרש"ל גם ענין מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. וכאשר באו השולחים אמרו לו ששמעו מהאריז"ל שבמשך עשרים שנה מקודם נסעו שני אנשים ביחד על ספינה ונסעו ממקום פלוני למקום פלוני שם האחד כך וכך ושם השני כך וכך. והי' אצל האחד הרבה  כסף וזהב עמדו ולהשני לא היה לו, ונתן הלואה למאן דלית לי' שכשיבוא לביתו ימסור לו, המלוה לא בא חזרה והלוה לא הי' לו למי למסור ונשארו אצלו, ומתו שניהם ותבעו אותם לדין המלוה תובע מעותיו ואינו רוצה למחול לו והלוה טוען מה היה לי לעשות אחרי שלא היה למי ליתן. ופסקו הב"ד שלמעלה שהלוה יבוא בגלגול נקבה והמלוה בגלגול זכר וינשאו זה לזה ואותו הסכום עם הרוחים תתן הנקבה להזכר נדן ואח"כ תמות בתוך שנה במצרים במקום שלא פשטה תקנת ר"ת וישאר אותו הסכום אצל הזכר. וגם הזכר לא יאריך ימים כי רק בא לעולם לקבל החוב שהיה מגיע לו מהלוה, ופי' משפטים הוא כי על תיבת משפטים בתרגום דינייא. ובפתח אליהו משפט איהי רחמי ובזוהר דא רזא דגלגוליא, שלכאורה אינו מובן ג' פירושים הסותרים זה את זה, ובמעשה זו מובן כי המשפט בב"ד של מעלה הוא דין אמנם עכ"ז יש רחמים ע"י גלגול. ואמר המהרש"ל הלא הדין הוא היפוך מזה. אמרו לו ומה לו לעשות אחרי שהוא רואה הדבר כמו שהוא אמר להם. ומה יעשו אותם שאינם רואים השיבו לו שלמעלה מסבבים שדינים כאלו יבואו רק לעיני הרואים.

והנה בהקדמת עמה"מ דף י"ג ע"א שנפטר האריז"ל שנת של"ב וא"כ נסיעה זו הי' אחר הסתלקות האריז"ל שבלוח נרשם שנסתלק ה' מנ"א וזו המעשה הי' י"ב אלול של"ב ולא של"ג ונטשטש מעט הא' עד שנדמה לב' או לג'. כי י"ב אלול של שנת של"א היה מוצש"ק היינו יום א' וע"כ כתוב י"ב אלול במוצש"ק שהוא יום המיתה והקבורה, וצ"ל כמו שכתבנו למעלה שבעש"ק אמר שיסתלק מוצש"ק והלכו ממנו בעש"ק לבית הרב והיו שבת שם ובמוצש"ק לזמן פטירתו באו. ואפ"ל הטעם שמת במוצש"ק ולא בעש"ק כי רצה להודיע בשב"ק להאושפיזין שלו שבאים בשב"ק שידעו שהוא שבת האחרון. אבל בשנת של"ב הי' י"ב אלול ה' בשבוע ושל"ג הי' י"ב אלול ג' בשבוע. אגב נודע שזמן פטירת האריז"ל שהיתה ביום ה' מנ"א של"ב היה ביום ג' בשבת.

הגה"ח רבי חיים אליעזר הכהן ביחובסקי ז"ל "כתבי הרח"א ביחובסקי" (ברוקלין תש"ן) ע' ל"ה

הרבה לא נודע לנו על תולדות חייו של רבינו האר"י הק', ופחות יותר משחר ילדותו. רק זאת, שנולד בשנת רצ"ד בירושלים לאביו רבי שלמה לוריא אשכנזי, ולאמו בת למשפחת פראנסיס ממצרים, בהיותו כבן שמונה נפטר אביו, ונסע ביחד עם אמו למצרים לבית דודו רבי מרדכי פראנסיס, שהיה עשיר גדול שנתעשר מחכירת המכס של הממשלה המצרית, ושמה נשא לאשה את בת דודו בהיותו בן ט"ו שנים (עיין בשבחי האר"י בשם הגדולים).

אבל האם היה מרן האר"י ממשפחת אשכנזי או ספרדי? הגה"ק בעל חתם סופר כותב בתשובותיו (חלק א סימן קצז ד"ה כולי האי) לענין נוסח התפלה "כי התפלה בנוסח ספרדי איננו גבאי ופחיתות לנוסח אשכנזי אשר התורה מקובלת בידיהם מאבות הראשונים... אך היות כי בעוונותינו-הרבים נשכחו סתרי הכוונה בצרות ויגונות, ובדור האחרון העמידה נר מזרחי האר"י זצ"ל, וזכו הספרדים שהיה מבניהם, והוא גילה תעלומות בנוסחאות שלהם, ואילו היינו גם אנחנו זוכים לכיוצא בו היה מבאר לנו כהנה וכהנה בנוסחאות שלנו... על כן מי שרוצה לכוון והוא אינו יודע צריך להתפלל בנוסח האר"י..., עיי"ש.

אמנם, חוץ מעל שאר הנקודות, מעיר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע (שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן יא) על הנחה זו - שהארי ז"ל בן למשפחת ספרדית. רבינו זי"ע מעתיק מה שכתב החיד"א ז"ל (שו"ת יוסף אומץ סימן כ) ש"רבינו האר"י ז"ל", הוא היה אשכנזי ממשפחת מהרש"ל ז"ל". "והוא - החיד"א זצ"ל - בודאי ידע יותר, להיותו קרוב שם ויליד ארץ-הקודש, וגם תייר גדול וחוקר לכל תכלית". ועל-דרך-זה מציין רבינו זי"ע (שם בשירי מנחה) למה שכתוב בספר חושב מחשבות (לבעל משנת חסידים, במאמר תפלין דמארי עלמא פרק כב) ש"אם כי הוא האריז"ל היה אשכנזי...". וכן בספר החזיונות שכתב רבי חיים וויטאל ז"ל (ד"ה ואישן והנה חלום) "...פתרון החלום, כי מורי ז"ל הוא ספר תורה של האשכנזים...". "הרי שהאריז"ל נחשב אז בצפת ת"ו לחכם מעדתו האשכנזים, כשמו כן הוא אשכנזי". [וכן יש לציין דברי הגה"ק מקאמארנא זי"ע (שלחן הטהור על או"ח סימן מו בזר זהב סק"א) "שרבינו יצחק לוריא זצ"ל, שהיה אביו אשכנזי ואמו ספרדית מארץ מצרים...".]

ונכון, אף שהיה אשכנזי, לא התפלל לרוב בבית מדרשם של האשכנזים. "מקובל ונודע בעיר ד' שמה [צפת] עד עתה, כי בבית-הכנסת ל הספרדים היה מתפלל כל ימות השנה". והטעם, כי "המה היו רובן ככולם, הציבור כולו בצפת ת"ו, והבית הכנסת היה שלהם" (אות חיים ושלום סימן כה ס"ק טוב). ואכן מה שאיתא בכתבי האריז"ל (פרי עץ חיים) שישב האר"י בשעת קריאת התורה, מחמת שהיה "אלמימרא" לקריאת התורה, הרי כן "אנו רואים עתה בבית הכנסת הספרדיים בצפת שהתפלל בו האר"י ז"ל" (דברי תורה מהדורא ח אות י).

רק לפעמים מסיומים הלך להתפלל בין האשכנזים, כמו בימים הנוראים - בשביל שרצה לומר פיוטי הקליר עמהם. ועל-דרך-זה כתב רבי חיים וויטאל (שער הכוונות ענין פורים דרוש א) "שמעתי ממהר"י הכהן שראה למורינו ז"ל בבית הכנסת של אשכנזים ביום טו לאדר, שהוא יום ב' של פורים, בהיותו בצפת ת"ו, ולא היה אומר על הנסים", עיי"ש (ובדברי תורה מהדורא ב אות ס).

"ומה שנבנה בית הכנסת הנקרא על-שם האריז"ל מאשכנזים חסידים, זהו רק על שמו נקרא, במקום שהיה הולך בשדה לקבלח שבת קודש, שהיה אז שדה במקום ההוא, כפי ההגדה המקובלת" (אות חיים ושלום שם). "חודש בחודשו" (מונקאטש) מנ"א תשס"א, עמ' ה'

שמעתי מפי הגה"ק ר' שלום משאץ זצ"ל, שפעם אירע בימי האריז"ל, שתלמידיו הכינו סעודת מצוה גדולה, וקנו כמות גדולה של דגים לסעודה, ובישלוהו בקערה גדולה, ומחמת חום ימי הקיץ היו הדלתות והחלונות של המטבח פתוחות, וקפץ כלב שחור מחוץ לפנים, לתוך היורה הגדולה, ונכוה ומת, מובן ממילא שלא השתמשו באותם הדגים. הם הבינו שיש איזה סוד בדבר, ושאלו לרבם האריז"ל. והשיב להם, כי נמצא בעיר כומר מכשף שונא גדול ליהודים, ומחפש עצות ותחבולות להרע ליהודים, עד כי הפעם הצליח לשחד את המוכר דגים שיטיל סם המותב הדגים אשר ימכור בכדי להרע ליהודים, ונעשה רעש גדול בשמים, ונשמה אחת הציעה למסור נפשה למען הציל את היהודים תלמידי האריז"ל ע"י שתקפוץ לתוך היורה בקבלת יסורי מיתה רח"ל, למען העלות נפשה למקורה. ונתקבלה הצעתה, ועל ידי מסירת נפשה (כי הבע"ח המגולגלים מרגישים וכאבים יסורי הגלגולים, כמבואר בכתבי האריז"ל) זכתה לעלייתה ולשוב למקור מחצבתה.

הגה"צ רבי אלחנן היילפרין שליט"א אבד"ק גולדרס-גרין "יפה שיחתן" (ברוקלין תשס"ה) ח"ב, עמ' ס'

האר"י הק' נולד בירושלים, ולאחמ"כ ירד למצרים, ושם היה מתלמידי הרדב"ז יחד עם דודו בעל ה"שיטה מקובצת". האר"י הק' גילה סתרי תורה וקבלה ולא היתה דעת רבו הרדב"ז נוחה מכך, ובא עליו בטענות מדוע הוא מגלה ודורש בקבלה, ומובא בחיד"א שפ"א היה אליהו הנביא זל"ט אצל הרדב"ז ונכנס אצלו האר"י, ואמר לו אליהו הנביא להאר"י שימשיך לגלות סתרי תורה, ומאז לא אמר לו הרדב"ז ע"ז מאומה. לאחר שהיה האריז"ל במשך כמה שנים במצרים, הורו לו מן השמים שיעלה לדור בעיה"ק צפת כיון שעליו ללמד סתרי תורה לרבי חיים ויטאל.

פ"א כשלמד עמו האר"י סודות גבוהים מאד שלא השיגם הרח"ו, לקחו האר"י לכינרת והביאו בספינה למקום מסויים "בארה של מרים" הנמצאת בכינרת, ויש המשערים היכן הוא המקום לערך, ושאב משם מים ומזג לו ושתה, ועי"ז זכה להבין הסודות שלימדו.

האר"י הק' רצה לתקן התיקון השלם, להעלות לרומם ולתקן את כלל ישראל, ולקרב כל היהודים לרבוש"ע, אך נגזר עליו שיסתלק מן העולם בצעירותו. כ"ק אאמו"ר ז"ל היה מרגלא בפומיה בשם החיד"א שברור לו שלאר"י היה אפר פרה להיטהר, דלא שייך לבוא לידי התגלויות כאלו ללא הטהרה הגדולה הזו.

אף אחר כל התגלות האריז"ל עדיין הכל סתום לגמרי, בספה"ק "יושר דברי אמת" מובא דאך ורק אחר שעובד האדם על עצמו הרבה, ומתקדש ומיטהר ויגע רבות בלימוד התורה ועבודה, עי"ז אפשר להבין קצת מזעיר, להשיג משהו מתורת האר"י הק', אחר כל ההתגלויות שגילה האר"י עכ"ז עבורנו עדיין הכל סתום, ודבריו נראין לעינינו כילד הרואה אותיות אלף בית ואינו מבין כלום, כי רק אחר שמזדכך האדם ועובד על עצמו בעמל ויגיעה רבה ניתן להיג מעט מתורתו. כל ספרי החסידות תלמידי הבעש"ט הק' זיע"א ותלמידי המגיד זיע"א גילו מסודות אלו והכניסו מהגילויים הללו לדרך העבודה, לבאר כל דבר מה כוונתו ושרשו בעולמות, והורידום למטה שנוכל להבין הדברים בדרך העבודה לפי השגתינו, ובספה"ק "בני יששכר" אי' דא"א להבין תורת האר"י ללא דרך החסידות, ואף שקודם התפשטות החסידות למדו קבלה מ"מ כלשונו "היו מגששין באפילה", ורק אחר שגילה הבעש"ט ותלמידיו את אור החסידות עי"ז אפשר להבין את דבריו, ולהבין את דרך החסידות ג"כ אי אפשר כאשר אינו יודע קודם מדברי האר"י.

כ"ק אאמו"ר ז"ל היה אומר בשם הרה"ק ר' משה מקאז'ניץ זיע"א או מהרה"ק ה"בית אהרן" זיע"א, שכל כוונות האר"י המצויים בידינו, הכל הוא ממה שכיון האר"י בתפלה אחת ביום אחד, ובכל יום היו לו התגלויות חדשות, וזהו רק מיום אחד. ידוע שפ"א ישן האריז"ל בשבת, וראהו אחד מתלמידיו המובהקים בתוך שנתו ששפתותיו ממללות, לאחמ"כ שאלו מה אמר בעת שנתו, השיב לו האר"י: "דע כי אף אם אשב במשך שמונים שנה ברציפות ואדבר ללא הפסק, לא אספיק לומר לך מה שהשגתי ונתגלה לי בשעה זו שישנתי בשבת".

האר"י ז"ל גילה חלק גדול מקברי התנאים והאמוראים, ורבים מהם נתגלו על ידו. פ"א כשנכנס אליו תלמידו הרח"ו קם האר"י לקראתו, וא"ל שנתלוו אליו עתה נשמת בניהו בן יהוידע, והסביר האר"י טעם הדבר, כי הרח"ו רצה ללכת לציון אביי ורבא, ושאלו ליחודים הצריכים ליעשות על ציונו, ולאחמ"כ ישב באיזה מקום וחזר לעצמו את היחודים שמסר לו רבו, ויחודים אלו יש להם שייכות גם לבניהו בן יהוידע, ובמקום שישב הוא מקום קבורתו ולכך נתדבק בו נשמת בניהו בן יהוידע.

כ"ק מרן אדמו"ר מרחמיסטריווקא שליט"א מוצש"ק פר' מסעי תשס"ה "מילין קדישין" (ירושלים תשס"ו) ח"א, ע' ש"ט

הגיד [הרה"ק רבי אברהם מפוריסוב זי"ע] כי טוב מאד לעיין בספר שם הגדולים לראות בגדולת רבותינו הגדולים והקדושים זצ"ל, ומזסה יכולים להשיג בושה גדולה מגדולת ערכם ושפל ערכינו, והוסיף לספר כי מרן הב"י זצ"ל זימן את האר"י הקדוש זי"ע לסעודת ר"ח אצלו, א"ל האר"י הקדוש כי מפני שהוא נזהר מלאכול בשר של חלק האחוריים מפני הגידין לכן לא יכול לאכול אצלו בשר, אם יש בו מעורב חלקים האחוריים, וא"ל הב"י שלא ידאג מזה כי הוא בעצמו יעשה מלאכת הניקור עצהיו"ט, ומילא האר"י רצונו והלך אליו לסעודת ר"ח, ובאמצע הסעודה הרחיק האר"י הק' הקערה עם הבשר מלפניו, ולא רצה לאוכלו, ושאל מרן הב"י על זה, ואמר אחר שהוא בעצמו ניקר הבשר הלא יכול להיות בטוח שלא נשאר משהו מן הגידין, אז לקח האר"י חתיכה מבשר הקדירה והראה למרן הב"י שיש בה איזה גידין משומן חלב, ומרן הב"י נצטער מאד מזה, ובלילה אמר לו המגיד שלו אל תדאג כלל, כי הבשר היה מנוקר ע"י עצהיו"ט, אבל עם האיש הגדול הזה אין לך להתחרות, כי הוא יכול להמציא גידין גם מכותלי הבית זי"ע.

הרה"צ רבי אריה מרדכי רבינוביץ זצ"ל אב"ד בני-ברק "קרני ראם" (ב"ב תשנ"ה) ע' פ"ט

שמעתי כי בעת ביקורו הראשון של הרבי מסאטמר זצוק"ל בירושלים, בא לבקרו אחד מגדולי גאוני ירושלים, והם שוחחו אודות גדלותו של הגה"צ רבי יהושע לייב דיסקין השרף מבריסק זי"ע. סיפר הגאון לרבי: כשהגיע הרב מבריסק לירושלים קיבל הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל מכתב מהגאון הבית הלוי מבריסק, ובמכתבו הוא משבח את רבי יהושע לייב וכותב עליו "ארי עלה מבבל והוא גאון הגאונים ואליו תשמעון". רבי שמואל סלנט התפעל מאוד מהמכתב, ואמר: זה שרבי יהושע לייב הוא ארי מבבל - אמת הוא, והוא אכן גאון הגאונים, אבל לכתוב על גדול בדורינו את המשפט "ואליו תשמעון" - זהו פלא, כי תואר זה נאמר על נביא. רבי שמואל תמה והתפלא על הבית הלוי שכתב תואר כה רם ונשגב.

הרבי מסאטמר, בגאונותו, הפטיר מיד: ומדוע כתב הגאון רבי עקיבא איגר על האר"י הקדוש "ואליו תשמעון"? וסיים הרבי ואמר: אולי האר"י הקדוש היה בבחינת נביא. הרבי לא ציין היכן כותב הגרע"א על האר"י "ואליו תשמעון", חיפשו ומצאו זאת בשו"ע או"ח סימן קכ"ה סעיף א'. המחבר כותב שם: אין הציבור אומרים עם שליח ציבור "נקדישך" אלא שותקין ומכונין למה ששליח ציבור אומר עד שמגיע לקדושה, ואז עונים הציבור קדוש. וכתב הגרע"א בהגהותיו: אבל בכתבי האר"י כתב דיש לומר כל הקדושה עם הש"ץ מלה במלה, עכ"ל. ואליו תשמעון ע"כ.

הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל ראש ישיבת פינסק-קרלין "לב ישראל" (ירושלים תשס"ח) ע' ד"ש

בס' קבוצת כתבי אגדה (עמ' 152) מביא: שמעתי ממורי המנוח ר' דוד שוואגער משמש בקודש אצל כ"ק אדומו"ר הק' (שליט"א) זצ"ל מהוסיאטין - כעת דירתו בתל אביב ארץ ישראל - שראה בספרי הרחיד"א ז"ל (וכן הוא בשער הגלגולים סד:, ובשבחי האריז"ל פ"ו) שבימי האריז"ל העיז אחד להתלוצץ ממנו בפניו, והאריז"ל החריש, ושאלוהו תלמידיו הקדושים למה אינו מענישו לכבוד התורה ויתקדש שם שמים, והשיבם, זה המתלוצץ יש בו מניצוצי קרח, ואני יש בי מניצוצי משה רבינו ע"ה דאיתפשטותיה בכל דרא ודרא, ובכל צדיק וצדיק, ויכולני להבליעו בלב האדמה כמו שהבליע משרע"ה את קרח ועדתו, אלא לפי שבימינו כבר התחיל עולם התיקון, חס לי להבליע נפש מישראל לשאול תחתית. והוקשה לו למורי המנוח הנ"ל, הא אמרינן בב"ב (עד.) כל תלתין יומי וכו' ואמרי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין, ואם כן איך נמצא בזמן המאוחר בימי האריז"ל ניצוץ מקרח שיחלוק על משה שבימיו - האריז"ל, כיון שכבר נזכר בש"ס תשובת חרטתם וגם וידויים. והציע מורי המנוח הנ"ל את דברי הרחיד"א ז"ל וקושייתו עליהם לפני אדומו"ר שליט"א הנ"ל. והשיבו כרגע בלשון קדשו: איך האב געהערט פון עלטער שווער - הוא ניהו אדמו"ר רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זללה"ה בן אדומו"ר מהר"י מריזשין זללה"ה - ער האט געהערט פון זיידן - הוא הריזינער ז"ל - ס'שטייט "והן בדאין", דארף דאך שטיין ואנחנו בדאין, נאר דאס זאגט די גמרא עדות, אז זיי זענען ליגענערס, זיי זאגן טאקע משה אמת ותורתו אמת, אבער זיי האלטן נאך ניט דערביי, [=שמעתי מחו"ז רבי אברהם יעקב מסדיגורא ששמע מזקני הרה"ק מרוזין על הא דכתיב "והן בדאין" שהיה צריך להיות כתוב ואנחנו בדאין, אלא שזה מעידה הגמ' שהם שקרנים, שאכן הם אומרים משה אמת ותורתו אמת, אבל אינם מאמינים בזה], ולכן ראינו בכל דור כמה מיני קרח שחולקים על משה שבדורם. "עירין קדישין השלם" (ירושלים תשס"ט) ח"א, ע' רל"ה

הגאון הקדוש רבי יצחק אייזיק כהנא מספינקא זצוק"ל הי"ד, בראש ספרו שו"ת חקל יצחק (קונטרס עשרה מאמרות מאמר ט' אות ו' רמ"ב סע"א) כתב: "סיפר לי [אביו הגה"צ בעל אמרי יוסף מספינקא זצ"ל] שפעם אחת ראה בחלום את רבינו הגה"צ מבארדיטשוב זצ"ל זי"ע בעל קדושת לוי, ושאל את אאמו"ר מה הן הכוונות של ברכת מעין שבע בליל שבת קודש, וענה לו אאמו"ר שהן המרגלאין של שבת קדש שמכוונים בשמונה עשרה ככתוב בסידור האריז"ל, ואמר לו הגאון הקדוש הנ"ל שאינו כן, ולקח הספר שהיה מחזיק בידו והראה לו שרבינו האר"י ז"ל חזר בו, והראה לו כוונות אחרות, ובזה נתעורר אאמו"ר והיה זוכר הכוונות. ואחר כמה שנים הגיע אליו סידורהרש"ש כתב יד, וראה שאין כתוב בברכת מעין שבע הכוונות הנ"ל, אלא שמות הפרצופים הקדושים, ואמר שכמדומה לו שגם בספר שהראה לו הגאון הקדוש מבארדיטשוב ראה אלו הכוונות" עכל"ק.

ולכאורה הדברים אינם ברורים, שהרי בעל קדושת לוי ז"ל אמר לבעל האמרי יוסף ז"ל שרבינו האר"י ז"ל חזר בו, והביא מסידור רש"ש, פתח באר"י וסיים ברש"ש אתמהא. ולהסביר הדברים אביא מה שכתב רבינו חיים ויטאל ז"ל בשער הגלגולים (סוף הקדמה ט"ל): "ספר לי הרב רבי יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי [רבינו האר"י] ז"ל, כשיצאתי אני מאצלו, נכנס הוא אצלו, ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, והשיבו אילו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מן העולם הזה קודם זמני. עודנו מדבר עמו, שאל עלי ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצוני למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו רבי יצחק ומה נעשה מכאן ואילך, ויאמר תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי, ויבאו ח"ו לידי כפירה ואיבוד נפש, אמנם רח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר רבי יצחק וכי ח"ו אין עוד לנו תקוה, ויאמר לו [רבינו האר"יפ אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מן העולם הזה, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, אך תהיה ביאתי לכם, אם בחלום, אם בהקיץ, אם במראה, ותכף אמר לו קום צא מהר, כי אתה כהן, ואני הגיע זמני, כי אין פנאי להאריך בשום דבר, ויצא מהר, וטרם שיצא ממפתן הבית, פתח פיו ויצאה נשמתו בנשיקה זלה"ה" עכ"ל.

וכיוצא בזה כתוב בהקדמת ספר אוצרות חיים: "ואמר [רבינו האר"י ז"ל] קודם פטירתו שיזהרו כל החברים שלא יקראו בזו החכמה לפי שעדיין אינם שלימים, וח"ו שמא יבואו לידי קצוץ, ואם יהיה בדור זכות שהוא ז"ל יבא וילמד אותם החכמה בשלימות. והשיבו לו איך יבא האדון, ואנחנו זקנים והוא יהיה קטן, ואמר להם או אבא בחלום, או בהקיץ, או באיזה אופן שיהיה" ע"ש. וכן הוא בספר נגיד ומצוה בראש הספר (דף ג') ע"ש.

והנה בחיבורי "תוספת חיים", הנדפס בירושלים תשל"ו, בסוף ספר צוואה מחיים (סימן ל"ח דף ל') הבאתי דברי גאון עוזינו רבי חיים פאלאג'י ז"ל שבספרו תוכחת חיים ח"ב (סדר תצוה דצ"ו ע"ב) כה כתב: "הנה מצינו לגדול בתורה ובחסידות ומפורסם בקבלה הרש"ש ז"ל זיע"א, אשר עליו אמרו כי ההבטחה שהבטיח רבינו האר"י ז"ל לתלמידיו שאמר להם אם תזכו אבוא אליכם פעם אחרת, בא להם רבינו האר"י ז"ל בגלגול הרש"ש ז"ל" ע"ש.

ועל פי זה הוסיף לבאר הגאון רבי חיים פאלאג'י ז"ל בספרו כף החיים (סימן ל"ב אות י"ז): "אשכחנא מרגניתא לרב חיד"א ז"ל, דאייתיה מנהגו של הקדוש הרש"ש זיע"א שהיה נוהג בית מדרשו בכל ערב שבת קודם תפילת מנחה, לעשות התרת קללות לו ולכל בני ביתו, ולבי אומר לי, דכיון דהרש"ש היה גלגול הקדוש רבינו האר"י ז"ל, וממלא מקומו כנודע, וידע צדיק מה שעבר עליו בערב שבת מקללות וקטטות, זאת היא הסיבה שהיה הרש"ש ירא וחרד על הדבר, ולכן היה נזהר לעשות זאת בכל ערב שבת", וחזר וכתב כזאת בספרו שו"ת לב חיים ח"ב (סימן צ"ה דנ"ד ע"ב, וסימן קכ"ה דצ"א ע"ד) שקבלה בידנו שרבינו האר"י ז"ל חזר בגלגול הרש"ש ז"ל ע"ש.

וחושבני שעכשיו הדברים האמורים בספר חקל יצחק יאירו באור יקרות, אחר שקבלה בידנו שרבינו הרש"ש הוא גלגול רבינו האר"י כנ"ל, אם כן הן הם הדברים שאמר אדמו"ר הגאון בעל קדושת לוי ז"ל שרבינו האר"י חזר בו מהכתוב בסידור האר"י, והביא הנ"ל שבסידור רבינו הרש"ש כתוב בסדר כוונות אחר ודוק היטב.

הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א "עץ חיים", סיון תשס"ט, ע' רפ"ד

כמה פעמים הייתי עם מורי ז"ל הולך בשדה, והיה אומר לי הנה איש אחד הנקרא בשם כך והוא צדיק ותלמיד חכם, ולסיבת עון אחד פלוני שעשה בחייו הוא עתה מתגלגל תוך אבן זה או צומח זה וכיוצא בו, כמו שיתבאר לקמן, ומעולם לא הכיר בו מורי ז"ל. והיינו חוקרים אחר הנפטר ההוא, ומצאנו דבריו כנים ואמיתיים. ואין להאריך בדברים אלו כי לא יכילם ספר. ולפעמים היה מסתכל מרחוק חמש מאות אמה בקבר אחד שבין עשרים אלף קברים אחרים, והיה רואה נפש המת הנקבר שם עומד על הקבר ההוא, והיה אומר לנו: הקבר ההוא קבור בו איש פלוני ושמו פלוני ומענישים אותו עונש פלוני על עון פלוני. והיינו חוקרים על האיש ההוא ומצאנו דבריו אמתיים. וכאלה גדולות ורבות לא יכילם רעיון...

תלמידו הרה"ק רבי חיים וויטאל זי"ע שער הגלגולים, הקדמה כ"ב "מאורות האריז"ל" (ירושלים תשנ"ו) ע' מ"ה

...ופעם אחרת אמר לנו [האריז"ל זי"ע] שהיה רואה בעיניו חכם אחד גדול מדור שלפנינו זה כמה שנים, שהגיע זמנו להעלות עתה למחיצה יותר עליונה ממה שהיה בתחילה, ולכן עתה בעת ההיא ראה בעיניו שחזרו להענישו על דקדוקי מצות קלות כנז"ל, כדי להעלותו אל המעלה הגדולה ההיא. כי כפי ערך המעלה שמעלים אותו צריך שיזדכך יותר, אפילו בדקדוקי מצות כחוט השערה, כנז"ל.

ומכלל הדברים שהיה נענש אז לשתי סיבות: האחת, על שהסיח עצמו מן התפילין, באומרו יהי רצון מלפניך שלא נגע לריק ולא נלד לבהלה, כמו שאומרים אחר קדושת ובא לציון, ולהיותו מכוין בתפלה ההיא הסיח דעתו מן התפילין ונענש על זה הדקדוק הקל. ומה יעשה מי שאינו מכוין בתפילתו ולא בתפילין שעל ראשו. גם נענש לפי שיום שבת אחת יצא לרשות הרבים ונכנס מעט עפר תוך מנעליו והלך בו ארבע אמות ברשות הרבים בלי כונה ובזה תבין כי אין מנוחה אל הצדיקים בעולם הבא, כמ"ש ז"ל [ברכות סד] על פסוק [תהלים פד] ילכו מחיל אל חיל, והטעם הוא כי כל מדרגה ומדרגה שעולים צריכים מירוק מחדש, כנז"ל.

תלמידו הרה"ק רבי חיים וויטאל זי"ע שער הגלגולים, הקדמה כ"ב "מאורות האריז"ל" (ירושלים תשנ"ו) ע' מ"ה

בספר הזכות לר"ח אלול כתב [ה"חידושי הרי"מ" מגור זי"ע] בזה"ל: כמ"ש האר"י ז"ל שבא מהר"ש לפניו וקם והרבה לו כבוד, וחקר רבי חיים וויטאל זצ"ל, ואמר לו שעשה מצוה שהיה רגיל רבי פנחס בן יאיר לעשות, ונתחבר נשמתו עמו לעזרו, ומפניו עמד אר"י ז"ל ע"ש, ולזאת נראה כשאדם עושה גמילות חסדים כראוי, מתחבר עמו אברהם אבינו כו', גם הוא מצוה שהשי"ת עשאה, הלואי ונזכה לאיזה הארת קדושה מהנ"ל כו'...

"ליקוטי הרי"מ" (בית-שמש תש"ע) ח"א, ע' רל"א

אנחה אחת

שמעתי מכ"ק אאמו"ר זצללה"ה זי"ע בשם הר"ח וויטאל שהק' להאר"י הק' על הירושלמי (שבת סוף פ"ה) על המשנה פרתו של ר' אלעזר בן עזרי' היתה יוצאת ברצועה שבין קרני' שלא ברצון חכמים, אר"ח פעם אחת היתה יוצאת והשחירו שיניו מפני הצומות, ועי"ש בגמ' שאמרו לא שלו היתה אלא של שכינו היתה ומפני שלא מיחה נקראת על שמו, והק' אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, ואנן מה נעני אבתרי', והשיב לו אשר אנחה אחת מעומק הלב בזמן הזה יקר וחביב בעיני ד' יותר מהתעניתים והסגופים של הראשונים מחמת גודל הסתרת הפנים, ואם בדורו אמר כן ק"ו ב"ב של ק"ו על דורות האלה. "ישמח ישראל" (אלכסנדר) דברים דף ל"ז טו"א

זכר לחורבן

"תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קלז, ז). שמעתי בשם החתם סופר פירוש הפסוק הזה, ששאלו לו אחד למה הלך האר"י הקדוש בבגדי שבת בשבת חזון ולא התאבל גם כן הוא על ירושלים. והשיב לו החתם סופר הקדוש בפסוק הזה ונשא משלו ואמר, כאשר רֵעִים יפרדו זה מזה, יבקשו שכל אחד יתן לחבירו דמות פניו מתואר בצבע, שמתוך כך יזכרהו, ולא ישכחו את האהבה שהיה להם זה עם זה. וכותב עליו שמו, ובבקשה שלא ישכח אותו כל ימיו. אבל יש שני אוהבים אשר נפשם קשורים זה עם זה אהבת נפש אהבה עזה, כמו אם אוהבת את בנה. ואם הבן יפריד עצמו, וילך למדינה רחוקה, תבקש האם גם כן דמות בנה, והבן דמות האם. יען כי לא יוכלו לשער איך יהי