השונא הגדול שלך: היצר

"וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת, וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל. וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם, וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת. לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל, וְטוֹב לָךְ" (דברים יט, יא-יג).

מספר פעמים מובא בתורה עניינו של הרוצח בשגגה - בספר במדבר (לה, יא), בתחילת ספר דברים (ד, ב) ובעוד מקומות. באותן פרשיות מבואר, שאם אדם הרג את רעהו בשגגה, הוא יכול לנוס אל אחת מערי המקלט, שם הוא מוגן מפני גואל הדם החפץ להורגו. הרחבנו בעניין בפרשיות אלו. פרשתנו מדגישה שוב, שערי המקלט קולטות אך ורק את הרוצח בשגגה, אולם אדם שהרג בכוונה תחילה מתוך שנאה ואיבה, אינו יכול לנוס אל עיר המקלט. והיה, אם הרוצח כן נס לשם, זקני העיר צריכים להוציאו ולמסור אותו בידי גואל הדם – "לא תחוס עינך עליו, ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך".

ה'אור החיים' בביאורו לתורה, לומד פסוקים אלו על פי דרך הרמז והוא כותב, שפרשה זו רומזת על השונא הגדול ביותר שיש לאדם, והיא מתארת כיצד אותו שונא אורב לאדם עד כדי שהוא הורג את נפשו. מיהו אותו שונא? מיהו השונא הגדול ביותר שיש לאדם?

נכון, היצר הרע.

ראשית, נצטט את לשון הזהב של רבנו בחיי בספרו "חובות הלבבות": "בן אדם! ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם, הוא יצרך. הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, המושל בסודות נפשך וצפון חובך, בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך, האורב לעתות פשיעתך. אתה ישן לו והוא ער לך, ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך, לבש לך בגדי הידידות ועדה עדי האהבה לך, ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך, רץ אל רצונך כנראה מרמיזותיו וקריצותיו, והוא מורה אותך בחיציו הממיתים לשרשך מארץ חיים" (שער ייחוד המעשה, ה).  

כל מילה נוספת מיותרת.

היצר הרע הוא השונא הגדול ביותר שיש לאדם עלי אדמות. שונא שעוטה על עצמו בגדי ידידות. על בסיס נתון זה מבאר ה'אור החיים' את הפסוקים שהזכרנו.

"וכי יהיה איש שונא לרעהו, וארב לו" – ה"שונא" – היצר הרע, נותן לך תחושה של "רעהו" – של חבר וידיד, הוא עוטה על עצמו בגדי ידידות ומראה לך שכל מה שהוא מייעץ זה לטובתך. אבל האמת היא, שהוא "ארב לו", הוא מכין לך מארב ומפתה אותך להיכנס אל תוך מלכודת של דבש.

וכך, אם אדם מתפתה ופותח פתח ליצר הרע, אט אט קורה מצב של "וקם עליו" – היצר מתגבר על האדם, האדם חוטא עד כדי "והכהו נפש", היצר "מכה" את נפשו ונשמתו של האדם עד שהוא "מת", חלילה.

אם חלילה אותו אדם אכן "מת" מבחינה רוחנית, לא יעזור לו "לנוס אל עיר מקלט", אין לנשמתו לאן לברוח – "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח" (תהלים קלט), אלא "ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם" – בית דין של מעלה שופטים אותו "ונתנו אותו ביד גואל הדם" – מוסרים אותו בידי אבינו שבשמים.

כשאדם מודע לאויב הגדול שטמון בתוכו, אויב שמתחפש לאוהב, והוא מצליח לזהות אותו שוכן בתוך תוכו, אזי עליו לקיים את המשך הפסוק - "לא תחוס עינך עליו" – תשתדל כמה שיותר לא לשמוע בקולו ולא להתפתות אחר מעטה הידידות שהוא עוטה על עצמו, ורק כך תוכל להגיע למצב של "וטוב לך", לטוב אמיתי.

באותו אופן מבאר ה'אור החיים' גם את הפסוקים הבאים: "כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם, כי השם אלוקיך עמך, המעלך מארץ מצרים" (דברים כ, א).  אדם יוצא למלחמה מול יצרו, והנה הוא רואה שיצרו הרע מיומן כסוס וכרכב מלחמה, והיצר נדמה לו כ"עם רב". כשאדם רואה את זה הוא עלול לטעות ולחשוב שהיצר "עם רב" ממנו, והוא עלול ליפול היישר אל זרועות הייאוש. באה התורה ואומרת - "לא תירא מהם, כי השם אלוקיך עמך", אל תירא מהיצר! אתה יכול להתגבר עליו! וכפי שכותב ה'אור החיים' – "אם היית בא למלחמה בכוחך, אין בך כוח לעמוד במלחמה זו, אבל כיוון שהשם אלוקיך עמך, כוחו גדול להצילך, כי כשבא אדם ליטהר, ימינו יתברך מקבלתו ונדבק להשם והוא יכניע מצריו".