יש אלוקים

מנין הגיעו המים במבול ולאן הם הלכו?

כמות המים באוקיינוס מוגבלת. כיצד הציפו המים את פני היבשות?

| כ' חשון התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

יונתן שאל:

"...אני מבין שהמים כיסו את ראשי ההרים כולל הר האוורסט, שגובהו 9 קילומטר מפני הים הנוכחיים. זו כמות בלתי נתפסת של מים. לאן נעלמו המים האלו עם סיום המבול? תודה".

* * *

בכתבה הקודמת נגענו בשלל העדויות למבול כלל עולמי, בעובדה להיכחדות המונית של בעלי חיים בכל היבשות, וכן מאובנים ימיים (-קונכיות, צדפות, אלמוגים, סרטנים, שלדי דגים) אשר נמצאו במדבריות צחיחים כמו מדבר הסהרה ובראשי ההרים הגבוהים, הרי הרוקי והר האוורסט. העדויות אפוא מדברות בעד עצמן. כעת נשאלת השאלה, מנין הגיעו כמויות אדירות כל כך של מים לכסותם?

נוכל למצוא הסבר למבול במבנה כדור הארץ:

קרום כדור הארץ מורכב למעשה מתשעה לוחות ענק שבורים ש"צפים" על גבי מעטפת צמיגה, יושבים זה לצד זה כמו חלקי פאזל קרובים; הם נקראים בשם "הלוחות הטקטוניים", ומהווים למעשה את כל החלק החיצוני המוצק של העולם, הן באוקיינוסים והן ביבשות.

מאחר שהלוחות צפים על גבי נוזל, הם נעים ונדים באיטיות. כל חיכוך קטן ביניהם גורם לרעידות אדמה, בעקבותם נוצרים הרים ובקעות. כאשר מתרחשת תנודה בין הלוחות באוקיינוס, הלחץ בין השברים גורם לגלי צונמי אדירים שמכסים את היבשה לאורך זמן, עד שהמים שבים לאטם בחזרה אל הים.

בדצמבר 2004, היתה רעידת אדמה באוקיינוס ההודי שגרמה לגלי צונמי אדירים. עוצמתה היתה שקולה ל-10,000 פצצות אטום מסוג זו שהוטלה על הירושימה:

"גלי הצונמי נוצרו כתוצאה מתנועה של שני לוחות טקטוניים בקליפת כדור הארץ זה לקראת זה באזור הפחתה. הלוח האירו-אסיאתי, שהלוח ההודי נכנס מתחתיו כבר עידן ארוך, והיה נתון בשל כך בלחץ כבד, זז כלפי מעלה ושחרר אנרגיה רבה עם פריקת הלחץ שנוצר ביניהם. תזוזה זו של הלוח העליון כלפי מעלה שחבטה במים, גרמה לגל סייסמי רב עוצמה במים, שהחל לנוע לכמה כיוונים" (ויקיפדיה, רעידת האדמה והצונמי באוקיינוס ההודי).

(צילום: shutterstock)

עלינו לכוון אפוא מאוד בברכה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם רוקע הארץ על המים"! הארץ תלויה בחסדי שמים גמורים, כיוון שהיבשות המוצקות למראה תחת רגלינו הנן למעשה סירות שנעות ונדות על גבי מגמה נוזלית.

כיצד נוצרו הקניונים האדירים ורבים מן ההרים? על ידי רעידות אדמה - תנועה של הלוחות הטקטוניים.

זו עובדה גיאולוגית שפני כדור הארץ "סדוקים". כלומר, ברחבי היבשות נמצא עדויות לקטסטרופה גלובלית שהותירה בהן צלקות בדמות קניונים אדירי מימדים, בקעות ומערות. כך לדוגמה, אורכו של הגרנד קניון המפורסם שבקולורדו, ארה"ב, משתרע על פני 446 קילומטרים, ועומקו מגיע ל-1,857 מטרים! רק אסון אדיר-מימדים יכול ליצור חריצים ובקעים כאלו בארצות העולם, תנועה כבירה של הלוחות הטקטוניים בהיסטוריה.

כאן למעשה תמצא מענה לשאלתך השנייה. מלבד הגשמים הרבים, התורה מתארת בפירוש את היבקעות התהומות: "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז, יא). נראה שבקיעת התהומות מתייחסת לתנועת הלוחות הטקטוניים של מעטפת כדור הארץ, מה שהיה גורם לרעידות אדמה אדירות באוקיינוס ולגלי צונמי קטלניים שעלו על פני היבשות וכיסו את ראשי ההרים. התורה משתמשת בלשון "נבקעו", המורה על סדקים שנבקעו בקרום כדור הארץ, וכן אומרת "כל מעינות", מה שעשוי להעיד שכל תשעת הלוחות הטקטוניים נעו ונפגעו, ולא רק אחד מהם (ברעידת האדמה שהתחוללה באוקיינוס ההודי ב-2004, ראינו ראה מה קרה כשרק שני לוחות טקטוניים נחבטו מעט זה בזה).

בתיאור המבול נאמר: "ויגברו המים וירבו מאד על הארץ" (בראשית ז, ח). מה פירוש 'ויגברו'? הפשט מורה על גלי צונמי שטיפסו על גבי היבשות בשטף פתאומי וחזק. מבאר המלבי"ם: "אחר כך גברו המים באיכות, שהוא השטף החזק על ידי ריבוי המים, וגם רבו מאוד על הארץ בכמות על ידי המים שנתוספו בכל עת".

כך מבאר המלבי"ם גם בהמשך, שמלבד הגשמים הרבים, רעידת אדמה גרמה לעליית המים על גבי היבשה (בראשית ז, יא): "נקבעו כל מעיינות תהום רבה... או על ידי הארץ, שעל ידי רעש הארץ נבקעו מעיינות תהום רבה, שהגם שיקרה לפעמים שישפכו עננים שטף מים רבים בחלק א' מן הארץ, או שעל ידי רעש או שקיעת מקומו - יעלו תהומות מעומק הארץ, לא יקרו שני מקריים אלה הרחוקים זה מזה, וסיבת כל אחד נבדל מחברו, בפעם אחת וברגע אחד, כי ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה ונפתחו ארובות השמים".

מה קורה לאחר שגלי צונמי אדירים עולים על פני היבשה, ויוצרים שיטפון המכסה אותה? התשובה: לאחר שהארץ שוקטת, חוזרים המים אט-אט אל הים באופן טבעי. כך התורה מתארת בתום המבול, את המים חוזרים אל האוקיינוס: "וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמישים ומאת יום" (בראשית ח, ג).

ההיגיון הפשוט נותן שאין למים לאן ללכת או לחזור, אלמלא מתחילתם היו גלים פתאומיים ששטפו את הארץ, ובהירגעם חזרו אל הים.

התיאורים הללו תואמים באופן מפתיע את מה שאנו יודעים על תנועת הלוחות הטקטוניים, גלי צונמי ושטפונות.

יתר על כן, כדאי לדעת כי מבחינה טכנית, אם יופשרו כל הקרחונים בקוטב הצפוני והדרומי ויתיישרו כל ההרים - הים יכסה באופן טבעי את כל היבשות. זו דרך נוספת בה יכל המבול לכסות את הארץ: ייתכן שהר האוורסט והרי הרוקי כלל לא היו קיימים לפני המבול, אלא נוצרו במהלכו על ידי תנועת הלוחות הטקטוניים.

כיצד לדעתך גיאולוגים מסבירים את עובדת הימצאם של קונכיות ומאובני דגים בראש הר האוורסט וההימלאיה? התיאוריה השלטת היא שהר האוורסט היה בעברו תחת פני הים - כלומר היה חלק מקרקעית האוקיינוס - עד ששכבות טקטוניות "טיפסו" על גבי היבשות וכך נהפכו להרים הכבירים שאנו רואים היום: הרי ההימלאיה, הר האוורסט והרי הרוקי. תנועת הלוחות הטקטוניים במהלך המבול יכולה אפוא להסביר את עצם היווצרותם של ההרים הללו, כמו גם את המאובנים הימיים שנמצאים על גביהם.

* * *

הנאמר עד כאן הנו ההסבר המדעי המוכר והפשוט ביותר למבול, אך אין לשלול הסברים נדירים יותר.

כך לדוגמה, הסבר מפתיע למבול יכול להגיע מן... החלל החיצון!

ידוע כי הגאות והשפל באוקיינוסים נגרמים על ידי הכבידה של הירח על פני כדור הארץ - כח הגרביטציה שלו מושך את פני הים, הלוך ושוב, במחזוריות.

פירוש הדבר כי תנועתם של גרמי השמים מחוץ לאטמוספירה שלנו, אפילו רק מעבר של אסטרואיד בודד החולף קרוב לכדור הארץ, יכולה לגרום לתנודה באוקיינוסים, גאות שתכסה את כל היבשות לתקופה ארוכה. התיאוריה המפורסמת ביותר על היכחדות הדינוזאורים משערת אסטרואיד ענק שפגע בכדור הארץ, אך לשם מבול כלל עולמי לא נדרש יותר מאשר התקרבות קלה של גרמי השמים.

מעניין לציין שהגמרא מתארת התערבות אסטרונומית במבול: "הקב"ה... נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ר' אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים" (ראש השנה דף יא, ב).

מבול מן החלל יכול היה להגיע גם בצורת שביטים. בחלל, כידוע, מרחפים כמויות אדירות של קרח; כאשר שביט-קרח חודר לאטמוספירה של כדור הארץ, הוא נמס מיד ונהיה לגשם. כך מתארת הגמרא את "המים העליונים", בתור מים שמגיעים לארץ מן החלל החיצון (תענית דף ט, ב).

נראה שלפחות חלק מן השביטים בחלל נוצרו ממי כדור הארץ הבראשיתיים, כאשר נעשה הרקיע ביום השני של ששת ימי בראשית (בראשית א, ו). על פי הפשט, הרקיע נעשה על ידי אידוי אדיר של מים אל החלל החיצון, שם הפכו לשביטים של קרח המרחפים בחלל: "אשר מעל לרקיע - הרי המים העליונים תלוים במאמר" (בראשית רבה א, ב). כך פירש המלבי"ם את הפסוק בבראשית.

אם כן, שביטים של קרח החודרים לאטמוספירה יכלו בקלות לרדת כגשמים שהעלו את גובה פני הים. בתום המבול דאג ה' לאידויים בחזרה אל החלל. כפי שאנו רואים, ישנן דרכים רבות בהן יכול להתחולל מבול כלל עולמי.

נראה שהמבול נגרם בידי מספר גורמים שפעלו במקביל, שכן התורה מתארת שני אסונות שונים שגרמו למבול: "ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז, יא). נוכל להבין שהיבשות כוסו הן על ידי גלי צונמי ("נבקעו כל מעיינות תהום רבה"), והן על ידי אסון אסטרונומי כמו אסטרואיד או שביטים (בעקבותם "ארובות השמים נפתחו").

לכתבה הקודמת, לחצו כאן.

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (91 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

הגדה לפסח עם פירוש הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

הגדה לפסח "ברוך יאמרו" - הרב ברוך רוזנבלום

הגדה עומדת

ערכת יודאיקה "בני מלכים" לפסח

הגדה של פסח - חבורת תריג

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 1 - חיים ולדר

לכל המוצרים