הטור של דבורי וקשטוק

זמן שגרע-תנו והצפרדע המסכנה

היא לא הרגישה שהיא בסכנה. התרגלה לנח, למוכר, ולא הבחינה שהנוחות אליה היא התרגלה ערפלה את חושיה הדקים

| ב' חשון התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

לשגרה יש כח. וכמו כל דבר, כח יכול להיות כח טוב או כח פחות טוב.

חלק גדול מאיתנו חיכו לרגע הזה של "אחרי החגים", לעבודה שהן אוהבות, לסדר היום הברור, לתוכניות שהן הכינו מראש (כרטיס טיסה? משהו?), למסגרות של הילדים (אהמ...) וחלק דווקא לא רצו ש"תקופת החגים" תסתיים, כי אז חוזרים לאינטנסיביות של החיים ולשגרת הכביסה-ייבוש-גיהוץ-קיפול-עשירי לחודש-עשרים לחודש-וחובות החיים ומטלותיהם.

כך או כך, "אחרי החגים" כבר כאן, ואם נרצה או לא נרצה, לחיים יש את המסלול שלהם ועכשיו בידנו הבחירה להחליט מי ינהל את מי: את את השגרה או השגרה אותך.

ולכן אני רוצה להתייחס למשהו אחר שקשור לשגרה.

עם כל הטוב של שגרת חיים שמאפשרת סוג של שקט, וודאות, ביטחון ויציבות, יש בה סכנה ממשית. וכדי לחדד את הרעיון הזה, הנה ניסוי שאני אוהבת מאד, שממחיש את סכנת השגרה.

צוות חוקרים ערך ניסוי מעניין ובדק מה יקרה לצפרדע בתוך מים חמים. לשם כך הם בחרו בשני מצבים שונים:

בפעם הראשונה, הם הכניסו צפרדע לתוך סיר עם מים רותחים.

ברגע שרגליה חשו במים הרותחים היא קפצה את קפיצת חייה ויצאה מהסכנה.

כנראה שכאב לה, שרף לה והיה לה לא נעים, אבל היא ניצלה.

בפעם השנייה הם הכניסו צפרדע לתוך סיר עם מים פושרים. הצפרדע השתכשכה להנאתה.

בשלב הזה הם הדליקו את האש מתחת לסיר, שהחלה לחמם את המים לאט לאט.

טמפרטורת המים הגיעה ל 35 מעלות – מה עשתה הצפרדע?

השתכשכה בכיף.

טמפרטורת המים עלתה ל 45 מעלות – מה עשתה הצפרדע?

כבר היה לה לא נעים כמו מקודם אבל היא חשבה שזה יעבור ועדיין השתכשכה.

טמפרטורת המים עלתה ל 55 מעלות – מה עשתה הצפרדע?

בקושי נשמה והיה לה קשה לזוז, בטח שלא לקפוץ, ולכן היא נשארה במים, גוססת.

טמפרטורת המים עלתה ל 65 מעלות – מה עשתה הצפרדע?

כבר לא עשתה. היא מתה.

אז למה היא לא קפצה קודם?

כי היא לא הרגישה שהיא בסכנה. התרגלה לנח, למוכר, ולא הבחינה שהנוחות אליה היא התרגלה ערפלה את חושיה הדקים.

כי המציאות אמנם השתנתה והתחיל להיות לה לא נח, אבל היא חשבה שזה יעבור כמו שזה בא.

כי כשהמצב היה חמור וקיצוני היא כבר הייתה במצב של חוסר אונים לעזור לעצמה.

כולנו דומים לצפרדעים. משכשכים במים שלנו, העכורים או הנקיים. אנחנו מתרגלים אליהם ומסתגלים גם כשהם מתחילים להיות מסוכנים עבורנו. כל עוד לא קורה משהו פתאומי וחריג, כמו צייד צפרדעים שמחפש אותנו, אנחנו לא מבחינים בסכנה ונכנעים לשגרה, וכך אנחנו נהיים עיוורים לשינויים שקורים סביבנו, שמתפתחים בהדרגה, ואז נזכרים מאוחר מידי, כשאין לנו הכלים המתאימים, כשיש מי שזיהה את השינוי קודם וניצל את ההזדמנות במקומנו, כשאנחנו חסרי אונים.

זו הסכנה של השגרה.

מגיעות אלי נשים בגילים שונים, ש"פתאום" הן "מגלות" שהן מתוסכלות, שהן לא נמצאות איפה שהן רוצות להיות וזה תופס אותן לא מוכנות. מן רגע כזה שבו הן מבינות שהחיים "עוברים לידן", שהם עסוקות במרוץ החיים, בסיזיפיות, בבית-ילדים-עבודה-מינוס, ואיפה הן? איפה החלומות? איפה המשהו הזה שהן מחפשות? איפה המקום שלהן? מתי הן קפאו בעמידה? שלא לדבר על כל העניינים שגם ככה קשה איתם ביום-יום ושבמקום להיפטר מהם הן סוחבות אותם עוד ועוד...

ובכן, זה השלב שבו השגרה הפכה מ"אזור נוחות" ל"אזור נכות". ממקום שמאפשר יציבות, ביטחון, וודאות למקום שבו את לא שמה לב שהמים מבעבעים תחתייך. שה"לא נעים" הופך להיות מסוכן.

אני משתדלת שלא להגיע למצבים האלו. יש דברים שאין באפשרותי למנוע ויש תקופות בחיים שאני בכאוס, יש אנשים סביבי שאין בכוחי לשנות ויש זמנים בהם השגרה היא שגרת קושי יומיומית, ועדיין, יש את ה"איי יציבות" שלי שמזכירים לי שיש איזשהו עוגן בחיי, שמזהירים אותי כשהמים מתחממים, שמהווים בשבילי תמרורים, שנותנים לי כח להתמודד טוב יותר ונכון יותר, כי הם חלק מהשגרה שלי.

אני בוחרת להכניס כחלק מהשגרה שלי לימודים מקצועיים, שיש בהם גם התפתחות אישית, מודעות עצמית ועבודה על החיים שלי. זה שומר עלי לא להיות שאננה, לא להיכנס לסיזיפיות של היום-יום ולשכוח את המטרות שלי, מזכיר לי את השאיפה שלי להיות הגרסה היותר טובה של עצמי, נותן לי כח לשתוק, להבליג, לפרש טוב יותר סיטואציות שעשויות להיות פוגעות, להיות סבלנית יותר לילדים, להיות שיפוטית פחות אל בעלי ואל אחרים ולזכור שאני פה לא רק כדי לגדל ילדים, לעבוד, לאכול, לישון ולמות.

ותאמיני לי, היומן שלי מלא, אני בקושי ישנה ויש לי עומס בלתי נתפס של עבודה, משימות ופרויקטים. ועדיין, ערב אחד בשבוע מוקדש ללימודים (כמעט) בכל מחיר.

אני בוחרת כחלק מהשגרה להתנזר מחדשות בעיתונות, ברדיו או באינטרנט. פעם ביום נכנסת לראות כותרות וגם זה לא תמיד. עוד לא שמעתי מישהו שהחדשות והפוליטיקה הפכו אותו לאדם טוב יותר. כן שמעתי על מי שהם הפכו אותו לכזה שהחדשות התעדכנו, שרים התחלפו, ממשלות נפלו והוא התבגר בלי שום עתיד, כי הוא היה עסוק באשליות. במקום זה אני אעשה משהו מועיל, מקדם.

אני בוחרת כחלק מהשגרה להיות בסביבה של א*נשים חיוביים. הוצאתי מחיי את כל מי שמשפיע עלי רע, שרואה רק שחור, שתמיד יש לו רק ביקורת עלי או על אחרים ושעושה לי לא טוב. ומי שהוא חלק מחיי (משפחה, למשל) ואין באפשרותי או ברצוני להוציא אותו מהמעגל הקרוב שלי – אני מקטינה את הנוכחות שלי על ידו/על ידה כי אנרגיות שליליות זה מדבק יותר מכל מחלה אחרת!

לכן אני גם מקפידה להשתתף בכנסים, אירועים, סדנאות ומפגשים של אנשים כמוני, שמחפשים איך להתקדם, לגדול ולהשתפר.

אני בוחרת כחלק מהשגרה להיות כל הזמן במקום של משוב עצמי. לא ביקורת אלא משוב. מבררת עם עצמי, לא חוקרת, לא חופרת, לא מלקה, אלא מבררת: "דבורי, מה הסיבה שכשהבת שלך עושה כך וכך את נדרכת? את מי או את מה זה מזכיר לך? מה הפרשנות שלך לזה?" לפעמים יש לי תשובות ואז המודעות עוזרת לי להתמודד טוב יותר, לפעמים אין לי תשובות ואני מרשה לעצמי ללכת עם השאלות, ולפעמים אני פונה לאיש/אשת מקצוע כדי לקבל עזרה במקומות בהם אני לא מצליחה לעזור לעצמי, כי הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.

אני בוחרת כחלק מהשגרה לתכנן לעצמי פרויקט או פרויקטים שמסעירים אותי, שגורמים לי להתרגש, שמעלים את האנרגיות שלי. זה יכול להיות פרויקט בתחום העסק שלי, זה יכול להיות שינוי כלשהוא בבית שלי, או כל דבר אחר שיגרום לי לצפות, להתכונן, לפעול, להרגיש, לחיות. לשבור שגרה, טובה ככל שתהיה.

אני מזכירה לעצמי שהחלק הכי חשוב אחרי ירידה במשקל הוא השמירה על ההישגים, מודעות לאכילה, בחירת המאכלים, חישובים של "כדאי"/"לא כדאי", והשאננות והשגרה הם סכנה מהותית שמזמינה לנפילה ולעליה פי שתיים יותר גדולה במשקל! כך גם בהישגים אישיים בחיים. בעשר השנים האחרונות אני לא מפסיקה להשתפר, לגדול, להיות אישה חיובית יותר, ועדיין, גם אני חייבת לעמוד על המשמר, לשמור על ההישגים ולא לעלות במשקל של החיים.

אני לא ממליצה אף פעם לחכות למחר, ליום ראשון או ל"אחרי החגים" אלא להתחיל עכשיו! וקל וחומר כשאנחנו גם קרובות ליום ראשון וגם נמצאות במה שנקרא "אחרי החגים" ועכשיו גם מבינות שהשגרה היא מסוכנת.

אז מה את יכולה לעשות בנדון?

1. למצוא את הדרך שלך איך לא להתבשל במים שמתחממים, משהו קבוע, שבועי, יציב שישמור עלייך, שייתן לך כוח לזנק מהסיר רגע לפני ולא להיות מופתעת כשכבר אי אפשר.

2. להצטרף לקורס או לסדנה שנתיים, בנושא שמדבר אליך, משהו שתרצי לחכות לו משבוע לשבוע, שייתן לך כח וכלים לחיים.

3. להתחיל עכשיו טיפול/אימון/ייעוץ בנושא שעד היום לא פתרת. כי מה שאני גיליתי – זה שמה שלא פותרים, רק הולך ומסתבך עוד.

4. להצטרף לסדנה אינטרנטית איתי למשך מספר חודשים, ולקבל כח וכלים ליצור שינויים ולשמר אותם. הסדנה בשיתוף אתר הידברות הפרטים כאן.

וכמובן שבוודאי יש עוד המון אפשרויות.

אז... מה את בוחרת להכניס לשגרה שלך?

את יכולה לבחור אם זו תהיה שיגרע, או שגרה

מאחלת לך "מועדים לשגרה" טובה!

 איתך, בשגרה ולא בשגרע.

דבורי וקשטוק היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן.

דבורי וקשטוק בשיעור ראשון בחינם, מתנה לשנה החדשה, מתוך סדנת "עושות שינוי". זה אפשרי! לפרטים הקליקו


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (78 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים