יהדות

הלכות שבת: לש

סוגי לישה האסורים מהתורה ומדרבנן, סוגי השינויים בצורת ערבוב העיסה, איסור לש בנתינת משקה לתוך מאכל, נתינת דבר סמיך שלא מחלחל לתוך המאכל, ערבוב מאכל בנוזל הטבעי שלו ועוד

| ט' אלול התשע"ח |
(צילום: shuterstock)
אא

כללים וגדרים

הקדמה: דיני לש הלכות מאוד מעשיות ומצויות מידי שבת, לצערנו דינים אלו קצת נעלמו מעיני בני אדם רבים שלא מבינים מה הבעיה לערבב שני מאכלים יחד, הרי לא בישל ולא ברר, אך צריך לדעת שיש בזה איסור של לש, פעמים מדאורייתא ופעמים מדרבנן וכפי שיבואר לקמן. 

אמנם דיני לש מורכבים וסבוכים אך אינם מתפרסים בסעיפים מרובים בשולחן ערוך, אלא מפוזרים בכמה מקומות ומהם בסימנים שכ"א (סי"ד - ט"ז), שכ"ד (ס"ג), וש"מ (סי"ב). ומכל הסעיפים הללו יוצאים גדרים והשלכות מעשיות בדיני לש.

יש לחלק דיני לש לשני חלקים, חלק ראשון כללי וגדרי המלאכה, וחלק שני הדוגמאות המעשיות והמצויות הקשורות למלאכה. תחילה נפרט את הגדרים והכללים ואח"כ את הדוגמאות כדי שהלימוד וההבנה יהיו יותר מבוססים ונחרטים. מתוך הכללים ניתן ללמוד לבד את הפרטים היות ויודע שורש וסיבת כל הלכה והלכה, אבל מתוך הפרטים א"א ללמוד ולהבין כללים וגדרים, ופעמים שניתן גם לטעות בהבנת הענין[א]. וכדמצינו בספרי (האזינו פסקה ש"ו. ובילקוט שמעוני דברים תתקמ"ב) לעולם הוי כונס דברי תורה כללים כללים שאם אתה כונסם פרטים פרטים מיגעין אותך. וכן מובא במדרש (תנחומא כי תשא סימן ט"ז) שכללים כללים למדה הקב"ה למשה (ע"ע במה שכתבנו בעניין זה בהקדמה בכללים ועצות לזכירת הלימוד).

 

סוגי לישה האסורים מהתורה ומדרבנן

אחת מל"ט אבות מלאכות שהיו במשכן היא מלאכת "לש" שעניינה חיבור ודיבוק שני גופים, כגון נתינת מים על קמח וערבובם יחד עד שנעשים כעיסה אחת וכגוף אחד, וכן ערבוב ביצים ואבוקדו מרוסקים עד שנעשים כעיסה אחת וגוף אחד.

ישנם שלושה סוגי לישות: לישה האסורה מהתורה, לישה האסורה מדרבנן, ולישה המותרת לכתחילה אף בלא שינוי. כדי שהלישה תהיה אסורה מהתורה צריך שיתקיימו ב' תנאים:

א. בלילה עבה - הבלילה צריכה להיות עבה ולא רכה. ובלילה עבה פירושו דבר בצקי ועיסתי שלא נשפך כמים, וכגון מים וקמח או ביצה ואבוקדו שלאחר הערבוב הבלילה נעשית עבה ולא נשפכת[ב]. אך בלילה רכה כגון דייסא שנשפכת (אמנם בצורה גושית אך נשפכת ולא נעשית כעיסה) אסורה מדרבנן בלבד (חזו"א סימן נ"ח אות ט').

ב. בר גיבול - העיסה צריכה להיות ברת גיבול, דהיינו שיתגבלו שני הגופים היטב ביחד וכגון קמח ומים שמתחברים ומתגבלים היטב ביחד ונעשים לגוש אחד. אך אם זה שני דברים שלא מתגבלים ונדבקים היטב ביחד וכגון אפר ומים, או חול גס עם מים, איסור לישתם מדרבנן בלבד (רמב"ם בפירוש המשניות מסכת אהלות פ"ב מ"ב).

ישנה סוג עיסה שלישית שאינה נחשבת כלל כבלילה ומותר לעשותה לכתחילה בשבת אפילו בלי שינוי, והוא עשיית "מים עכורים" (חזו"א שם), וכגון נתינת אבקת חלב (בלא תוספת דייסא) לתוך מים חמים, האבקה אינה יוצרת סמיכות גושית במים אלא מעכרת ומשנה את מראיהם ולכן הדבר מותר אף בלא שינוי. ואם מוסיף דייסא והעיסה נהפכת להיות קצת גושית, צריך לעשות שינוי בסדר הנתינה וכפי שיבואר לקמן (חלק ב' דוגמא י"א).

 

סוגי השינויים בצורת ערבוב העיסה

כפי שביארנו לעיל (סעיף א') כדי להתחייב באיסור לש מהתורה צריכה הבלילה להיות עבה וברת גיבול, ועתה יש לדון כיצד ניתן להתיר את הלישה בשבת.

ובכן ישנם ששה פתרונות המוזכרים בגמרא, בראשונים בשו"ע ובאחרונים המתירים את איסור הלישה בשבת[ג]

פתרון א' - ערבוב בנחת (שו"ע סימן שכ"א סט"ו וט"ז).

לדעת השו"ע דבר שהרגילות לערבבו בחוזקה, אם מערבו בנחת נחשב הדבר כשינוי ומותר. אמנם הרמ"א (שם) חולק וסובר שאין כזה היתר של ערבוב בנחת, ולכן בני אשכנז לא יכולים להשתמש בפתרון זה (וע"ע במשנ"ב ס"ק ס"ב ובה"ל ד"ה ויש אומרים).

אך צריך שימת לב בדבר כיון שישנם טועים לחשוב שבכל פעם שמערבב בנחת נחשב הדבר כשינוי, אך זה אינו, אלא דווקא במאכל שהרגילות לערבבו בחוזקה אם מערבבו בנחת נחשב כשינוי, אך מאכל שהרגילות לערבבו בנחת לא יועיל מה שמערבבו ביותר נחת ואין זה נחשב שינוי (יעוי' היטב במשנ"ב ס"ק נ"ח ובכה"ח אות ק').

ולמעשה, כיום כמעט ואין רגילות לערבב שני מאכלים בחוזקה (כדי שאם יערבב בנחת יחשב הדבר כשינוי), אלא הדרך לערבבם בנחת ולזה לא מועיל שינוי בערבוב ביותר נחת (מלבד הכנת מיונז שהדרך לערבבו בחוזקה וכפי שיבואר לקמן בדוגמאות המעשיות).

להמחשת העניין נביא שתי דוגמאות שהדרך לערבבם בחוזקה אך אין הפתרון של ערבוב בנחת מועיל ומעשי בהם כל כך, כיון שאז לא יקבל את התוצאה המבוקשת:

א. הקצפת נס קפה - מוסיפים מעט מים על הנס קפה והסוכר[ד] ומערבבים בחוזקה.

ערבוב זה אסור משום לישה שהרי גורם לקפה נמס והסוכר להיות עיסתיים ודבוקים כגוף אחד, אלא שאם שם מעט מים זה נהיה בלילה עבה האסורה מהתורה, ואם שם קצת יותר מים זה נהיה בלילה רכה האסורה מדרבנן. 

ובכן, הדרך והרגילות לערבב את הנס קפה הסוכר והמים בחוזקה כדי לקבל נס קפה מוקצף, ולכן אם יעשה בנחת יחשב הדבר כשינוי ומותר, אולם אין עצה זו כל כך מעשית כיון שאם יערבבם בנחת לא יקבל את התוצאה הרצויה - קפה נמס מוקצף. ולכן יש לעשות אחד מהשינויים האחרים המבוארים לקמן.

 ב. הקצפת חלמון[ה] עם סוכר - מערבבים בחוזקה את החלק הצהוב שבביצה יחד עם סוכר ושמים זאת בקפה במקום חלב, ובכך הקפה נהפך להיות לבן[ו]. הרגילות לעשות פעולה זאת בחוזקה, ולכן אם יקציף את החלמון והסוכר בנחת יחשב הדבר כשינוי ומותר לדעת השו"ע[ז] (וכך ההלכה מעיקר הדין לבני ספרד).

פתרון ב' - ערבוב בצורת שתי וערב (שבת קנו ע"א ונפסק בשו"ע סימן שכ"ד ס"ג). 

בדרך כלל רגילים לערבב באמצעות כף מזלג או סכין בצורה סיבובית, אך אם מערבב בצורת שתי וערב, דהיינו שיערבב קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, נחשב הדבר כשינוי ומותר[ח].

וכותב החזו"א (סימן נ"ח) שצריך להוציא את הכף בין השתי לערב, דהיינו לאחר שמערבב קדימה ואחורה יש להרים את הכף ורק אח"כ לערבב שוב ימינה שמאלה[ט].

פתרון ג' - ערבוב ביד או באצבע (סימן שכ"א סט"ז ברמ"א).

הרגילות לערבב בכף מזלג או סכין ולכן כשמערבב בידו או באצבעו הדבר נחשב לשינוי ומותר. וכמובן צריך להיזהר שלא לעשות זאת בפני אורחים וכדו', אלא במטבח בצנעה[י].

פתרון ד' - נענוע הכלי (אליה רבה הובא במשנ"ב סימן שכ"א ס"ק ס"ג ובכה"ח אות צ"ח), או ניעור המאכל מכלי לכלי (כמבואר בסימן שכ"ד ס"ג).  

במאכל שדרכו לנערו בכלי (כגון דייסא לתינוק), יכול ליתנו בכלי ולערבבו שתי וערב ואף בחוזקה, או לנער המאכל מכלי אל כלי ותוך כדי הוא מתערבב, ודבר זה נחשב כשינוי ומותר. אך ודאי שלא מועיל לנענע הכלי לפי שכך דרכו ואין זה שינוי.

פתרון ה'[יא] - מיעוך בידית המזלג או הסכין ותוך כדי המיעוך מתערבב המאכל (חזון איש סימן נ"ח אות ח' ד"ה ויש לעיין, וכן הוא באגרות משה בח"ד סימן ע"ד - דיני לש).

לדוגמא, אם רוצה לרסק ביצה ואבוקדו ולערבב יחד עם מיונז, את הביצה יכול לרסק כרגיל בשיני המזלג היות ואין טוחן אלא בגידולי קרקע (סימן שכ"א ס"ט), ולגבי צורת ריסוק האבוקדו נחלקו הפוסקים, יש אומרים[יב] שמותר מעיקר הדין לרסקו בשיני המזלג על מנת לאכול לאלתר, אך נכון להחמיר ולרסק עם ידית המזלג, ויש חולקים[יג] וסוברים שצריך לרסקו בשינוי כגון בידית המזלג או הסכין. אולם כל זה הוא לעניין ריסוק האבוקדו ומטעם איסור טוחן, אך לעניין ערבובו יחד עם הביצה והמיונז לכולי עלמא אסור בשיני המזלג משום איסור לש[יד].

אך אם מרסק האבוקדו בידית המזלג או הסכין ותוך כדי הריסוק מתערבב האבוקדו עם הביצה והמיונז אין בזה אף איסור לש, דכשם שריסוק בשינוי מתיר איסור דאורייתא של טוחן (מדינא דגמרא ונפסק בשו"ע סימן שכ"א ס"ז), כך מתיר גם את איסור לש. ואם זה לא לאלתר ירסקם בצד הצלחת ולא באמצע הצלחת כרגילותו כדי שלא יהא עובדין דחול של טוחן (עי' בשו"ע סימן שכ"א ס"ז ובמשנ"ב ס"ק כ"ה).

ולכן הדרך המובחרת ביותר להכנת סלט זה הוא לרסק הביצה כדרכו בשיני המזלג, לשים את המיונז ולרסק את האבוקדו בידית המזלג או הסכין ותוך כדי הריסוק יתערבב האבוקדו עם הביצה והמיונז. אך אסור לערבבו כדרכו בידית המזלג, אלא רק למעוך האבוקדו ותוך כדי המעיכה יתערבב מאליו.

פתרון ו' - עשיית כמות קטנה (שו"ע סימן שכ"א סי"ד).

דבר שהרגילות לעשותו בכמות גדולה וכגון סלט שמכינים בקערה גדולה לכל בני הבית, אם עושהו במנות אישיות וקטנות נחשב הדבר כשינוי ומותר.

אמנם היתר זה מוגבל דווקא בלישה האסורה מדרבנן כגון בלילה רכה או דבר שאינו בר גיבול (כגון קמח קלי, שעבר תהליך קליה ואינו מתגבל היטב עם המים). אך בלישה האסורה מדאורייתא לא מצינו שאפשר להקל בזה (עי' היטב בשו"ע בסימן שכ"א סי"ד ובמשנ"ב ס"ק נ"ב ובה"ל ד"ה שמא יבוא ובחזו"א סימן נ"ח אות א' ד"ה ולפי זה).

ולכן למעשה שינוי זה אינו כל כך מעשי וברוב ככל המקרים לא ניתן להשתמש בו, כיון שהבלילה בדרך כלל היא עבה או ברת גיבול.

 

איסור לש בנתינת משקה לתוך מאכל

עד עתה דנו בערבוב שני אוכלים יחד שיש בזה איסור לש והבאנו ששה פתרונות לכך, ועתה יש לדון אם נתינת משקה או רוטב לתוך מאכל בלא לערבב, נידון כלש או לא[טו].

ובכן נחלקו בדבר זה התנאים ובעקבותם הראשונים ומרן השו"ע והרמ"א:

דעת רבי ש"נתינתו זהו גיבולו" ועצם נתינת המים אסור מהתורה (בבלילה עבה) משום לש[טז].

אולם דעת רבי יוסי ברבי יהודה שלא אמרינן "נתינתו זהו גיבולו" ופעמים רבות שאף אין בזה איסור דרבנן, ורק ערבוב התערובת אסור משום לש (יעוי' בסימן שכ"ד ס"ג בבה"ל ד"ה אין גובלין ובסימן שכ"א בשעה"צ אות ס"א).

להלכה, דעת הרי"ף (שבת דף סז ע"ב) הרמב"ם (פכ"א מהלכות שבת הל"ג) והרא"ש (סימן ג') וכך פוסק מרן השו"ע בסתם (סימן שכ"א סט"ז) להקל כדעת רבי יוסי ברבי יהודה שנתינתו לא זהו גיבולו.

ואילו דעת ספר התרומה (סימן ר"כ), הגהות מימוניות (פכ"ב אות מ'), הסמ"ג (לא תעשה ס"ה) והסמ"ק (סימן רפ"ב) כדעת רבי שנתינתו זהו גיבולו וכך פוסק הרמ"א (שם), והשו"ע הביאם בתור יש אומרים.

ולכן בני אשכנז מחמירים מעיקר הדין שלא רק עצם הלישה והערבוב אסורה משום לש אלא אף נתינת המשקה או הרוטב לתוך העיסה אסורה משום שנתינתו זהו גיבולו. הילכך בבלילה רכה שאיסורה מדרבנן בלבד יש לשנות בסדר הנתינה וליתן את המשקה תחילה ורק אח"כ את המאכל[יז], ובבלילה עבה לא יועיל שינוי זה כיון שאיסור נתינת המשקה בה אסורה מהתורה[יח] (משנ"ב שם ס"ק ס"ו וע"ע בשעה"צ אות פ"ד).

ולבני ספרד מכיון שהשו"ע הביא את עיקר הדעה שלא אמרינן נתינתו זהו גיבולו בסתם, ואת דעת החולקים ביש אומרים, מעיקר הדין אין איסור בנתינת משקה או רוטב לתוך עיסה ולא צריך לשנות בסדר הנתינה, דקימ"ל סתם ויש הלכה כסתם.

אלא שנחלקו הפוסקים בדעת השו"ע מדוע הביא את שיטת היש אומרים והאם צריך לחוש לה:

דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (יבי"א ח"ו חיו"ד סימן ה' אות ב', וח"ט סימן ק"ח אות ב') כדעת הרמ"ע מפאנו (סימן צ"ז) השו"ע הביא את היש אומרים כדי לחלוק להם כבוד, או שאם יש מקום שנהגו כמותם ימשיכו במנהגם, אך מעיקר הדין לא צריך לחשוש ליש אומרים, אולם אם בקלות יכול לחשוש לשיטתם ראוי לעשות כן, בפרט באיסור תורה[יט].

אולם דעת הבא"ח (ש"ש פרשת משפטים סי"ח, וכן בפרשת טהרות סי"ד), הכה"ח (סימן י"ג אות ז') והאול"צ (ח"ב במבוא - עמוד ט', ובפרק ל"ג תשובה ג') - השו"ע הביא את שיטת היש אומרים כדי לחשוש להם לכתחילה ורק במקום צורך גדול אפשר להקל כשיטת הסתם.

ובנידונינו כיון שיכול בקלות לשנות בסדר הנתינה וליתן תחילה את המשקה או הרוטב כך צריך לעשות (לדעת הבא"ח, הכה"ח והאול"צ), או כך ראוי לעשות (לדעת היבי"א) אף לבני ספרד כדי לצאת ידי חובת כל השיטות.

אולם בשונה מבני אשכנז, בני ספרד יכולים להקל בשינוי בסדר הנתינה גם בבלילה עבה, כיון שמעיקר הדין נוקטים כדעת הסתם שנתינתו אינו גיבולו, ורק מחמירים לחוש לדעות האוסרות ומשנים בסדר הנתינה כדי להוריד את האיסור לדרבנן בבלילה עבה[כ], ובאיסור דרבנן ודאי שאפשר להקל לכתחילה כדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שפסקם השולחן ערוך בסתם (אור לציון ח"ב פל"ג תשובה ה').

ואם זה מאכל שמפיג טעם אם יכינו מערב שבת גם בני אשכנז יכולים להקל על ידי שינוי בסדר הנתינה אף בבלילה עבה[כא] (משנ"ב ס"ק ס"ח ושעה"צ אות פ"ד).

אמנם חשוב לציין ולהדגיש שאף לשיטות הראשונים שלא אמרינן נתינתו זהו גיבולו (וכך פסק השו"ע בסתם) זהו דווקא בדבר שלא מתערבב ונדבק היטב היטב בנתינת המים, אך בדבר שמתערבב היטב היטב בנתינת המים לכולי עלמא אמרינן נתינתו זהו גיבולו ואסור מהתורה ליתן המים בתוכו (בבלילה עבה), ואף לא יועיל בזה שינוי בסדר נתינתו (שו"ע סימן ש"מ סי"ב[כב]).

ולכן במנה חמה מסוג פירה או קוסקוס עצם נתינת המים אסורה לכל השיטות והדעות, ולא יועיל שינוי בסדר הנתינה, היות והוא בלילה עבה והמים מדבקים אותם היטב אף בלא ערבוב. וזהו מלבד איסור בישול שיש בהכנת מנה חמה בשבת (שוב ראיתי שכן פסק בשש"כ פ"א הערה קפ"ה, ופ"ח ס"ל שאסור להכין מנה חמה בשבת גם משום בישול וגם משום לש. וע"ע במה שהארכנו בזה לעיל בדיני בישול תשובות כ"א - כ"ב).

 

לסיכום

נחלקו הפוסקים אם יש איסור לש בנתינת מים לתוך העיסה ("נתינתו זהו גיבולו"), לבני ספרד מותר מעיקר הדין אך ראוי (לדעת החזו"ע), או צריך (לדעת הבא"ח, כה"ח והאול"צ) להחמיר לעשות זאת בשינוי, ולבני אשכנז הדבר אסור.

ואם משנה בסדר הנתינה לבני ספרד מועיל הדבר אף בבלילה עבה, ואילו לבני אשכנז מועיל רק בבלילה רכה (כגון דייסת תינוק), ואם המאכל מפיג טעם מועיל אף בבלילה עבה. וע"ע בסעיף הבא.

בדבר שמתערב ונדבק היטב בנתינת המים אסור אף לבני ספרד ולא יועיל בזה שינוי בסדר הנתינה.

 

נתינת דבר סמיך שלא מחלחל לתוך המאכל

כל מה שמחמירים בנתינתו זהו גיבולו ומצריכים לשנות בסדר הנתינה זהו רק במשקאות ורטבים שמחלחלים לתוך המאכל כגון מים בקמח או שמן זית בביצה ואבוקדו מרוסקים, אך בדבר שלא מחלחל במאכל אין בו דין של נתינתו זהו גיבולו (שביתת השבת הקדמה למלאכת לש סק"ו, וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל כמובא באורחות שבת ח"א פ"ו הערה מ"ו).

ולכן מותר ליתן מיונז על אבוקדו וביצים מרוסקים ולא צריך לשנות כלל בסדר הנתינה[כג], היות והמיונז סמיך ולא מחלחל לתוך המאכל. ולגבי צורת ערבובם יחד יעשה אחד מששת הפתרונות שהזכרנו לעיל (סעיף ב').

וכן מותר ליתן סחוג בשני מאכלים ולא צריך לשנות בסדר הנתינה, היות והסחוג סמיך ולא מחלחל בתוך המאכל, ולכן מספיק רק לשנות בצורת הערבוב.

זה הכלל, משקה שמחלחל בתוך המאכל צריך לעשות שני שינויים: שינוי בצורת הערבוב (והוא השינוי העיקרי ולעיכובא לכל השיטות), ושינוי בסדר הנתינה (על פי המבואר לעיל בסעיף ג').

אך במשקה שלא מחלחל פנימה די בשינוי בצורת הערבוב ולא צריך גם לשנות בסדר הנתינה.

 

ערבוב מאכל בנוזל הטבעי שלו

מותר לערבב פרי עם הלחות הטבעית שלו (חזו"א סימן נ"ח אות ח' ד"ה יש לעיין והעתיקוהו הפוסקים ומהם בשש"כ פ"ח ס"ג ובחזו"ע שבת ד' עמוד רפ"ו).

ולכן אם מרסק בננה עבור תינוק[כד], ותוך כדי הריסוק הבננה מפרישה לחות טבעית, מותר לערבב את הבננה עם אותה לחות ואין בזה איסור לש. ואף אם מרסק מספר בננות יחד והנוזל צף מעליהם מותר לערבבם יחד (חוט שני שבת ח"א פי"ג - דיני לש עמ' ק"ח - ק"ט).

אולם אסור לרסק תפוח אדמה ולערבב את הנוזל הטבעי שלו יחד עם ביצה מרוסקת, כיון שכלפי הביצה הנוזל של התפוח אדמה חיצוני ולא בכלל נוזל הפרי (כן מתבאר בשש"כ ובחוט שני שם), אלא יש לערבבם באחד מששת השינויים הנזכרים לעיל בסעיף ב'.

 

הפיכת העיסה לדלילה

מלאכת לש עניינה לדבק ולחבר שני חלקים ולעשותם סמיכים ועיסתיים, אך אם נתינת המשקה גורמת לעיסה להיות יותר דלילה ופחות סמיכה (יותר רכה), אין בזה איסור לש, היות ובדילול מפריד את החלקים הדבוקים ולא מחברם[כה] (בה"ל בסימן שכ"א סט"ו ד"ה יכול לערבו. ושכן מוכח ברמב"ם).

ולכן מותר ליתן שמן זית בחומוס ולערבבם יחד, כיון שבנתינת השמן זית החומוס נהיה יותר רך ופחות עיסתי, וזהו היפך מלאכת לש שעניינה חיבור ודיבוק חלקים והפיכתם לעיסה סמיכה.

וכן מותר ליתן טחינה בחומוס ולערבבם יחד, כיון שבנתינת הטחינה החומוס נהיה יותר רך ודליל ופחות עיסתי[כו].

וכן מותר לעשות "מטבל" עבור סלטים, כגון הוספת חומץ ושמן למיונז, היות ומדללו ולא הופכו למוצק וסמיך יותר (ע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד של"ו).

 

נתינת רוטב בתבשיל

יש אומרים שמותר ליתן רוטב לתוך תבשיל ולערבבם יחד ואין בזה משום איסור לש, אף שמדבק בכך את החלקים הפזורים, היות ומטרתו להטעמת התבשיל ולא לדיבוק המאכל דדרך אכילתו בכך (בה"ל סימן שכ"א סי"ד ד"ה שמא, וכן פסק באול"צ ח"ב פמ"ז תשובה כ"ו, שש"כ פ"ח סכ"ד[כז]).

אולם דעת החזו"א (סימן נ"ח אות ז') לחלוק על זה ולשיטתו אין היתר ליתן רוטב לתוך תבשיל אא"כ ישנה בצורת הערבוב ובסדר הנתינה.

ולהלכה, המיקל ליתן רוטב על תבשיל מבושל כדי להטעימו אף בלי לשנות יש לו על מה שיסמוך, והמחמיר לשנות תבוא עליו ברכה.

ולכן מעיקר הדין מותר ליתן רוטב בצלחת אורז או קוסקוס מבושל ולערבבם אף שעל ידי הרוטב האורז או הקוסקוס נדבקים אחד לשני, כיון שעושה זאת לתיקון והטעמת המאכל ומעיקר הדין אין בזה איסור לישה, והמחמיר לשנות בסדר הנתינה (והערבוב) וליתן תחילה את המשקה ועליו יוסיף את האורז או הקוסקוס תבוא עליו ברכה[כח].

כמו כן מותר מעיקר הדין להוסיף תבלין כגון טחינה או רוטב אלף האיים וכדו' על ביצה מרוסקת, אע"פ שעל ידי נתינת וערבוב התבלין חתיכות הביצים נדבקות זו לזו, כיון שמטרתו לתיקון והשבחת המאכל שיהיה טעים יותר ולא להדבקתו[כט], והמחמיר תבוא עליו ברכה.

 

נתינת רוטב בחתיכות סלט גדולות

אין איסור לש אלא בנתינת משקה או רוטב למאכל טחון, כתוש, מרוסק או חתוך דק דק דאז הרוטב מדביקו ועושהו כגוש אחד. אך אם המאכל חתוך חתיכות גדולות מותר ליתן לתוכו משקה או רוטב ולערבבם יחד ואין בזה איסור לש, כיון שאין הרוטב מדביקם והופכם לעיסה אחת (משנ"ב סימן שכ"א ס"ק ס"ח בשם הט"ז והאליה רבה, וכן הוא בבא"ח ש"ש פרשת משפטים סי"ח, בכה"ח אות ק"ט ובאול"צ ח"ב פל"ג תשובה ו').

ולכן מותר ליתן בשבת מיונז או שמן זית בתוך סלט ולערבבם יחד ואין בזה איסור לש, כיון שחתיכות הסלט גדולות וניכרות כל אחת בפני עצמה ואינם נדבקות ונעשות כגוש ועיסה אחת בנתינת המיונז או השמן זית לתוכם.

אך אם הסלט חתוך דק דק וכגון מה שרגילים לחתוך הבצל קצוץ היטב באופן שאין כל חתיכה ניכרת בפני עצמה - אסור ליתן לתוכו סוגי רטבים למיניהם אא"כ ישנה בצורת הערבוב ובסדר הנתינה[ל] (ומועיל אף לבני אשכנז[לא]), כיון שהמשקה מדבק את חתיכות הסלט אחד לשני והופכם לגוש ועיסה אחת.

אולם בחזו"ע (שבת ד' עמוד רפ"ג) התיר ליתן מיונז לתוך סלט שנחתך דק דק ולערבם בכף, כדי לאכול לאלתר על פי שביתת השבת (בפתיחה סימן כ') והתורת שבת (סימן שכ"א ס"ק כ"ו) שלא שייך דין לישה אלא רק בדבר המרוסק או כתוש שעל ידי תוספת המשקה וערבובם יחד נעשים כגוף אחד כבצק או טיט, אך בדבר חתוך שהחתיכות ניכרות בו אפילו חתוך דק דק אין דין לישה.

 

דוגמאות מעשיות

לאחר שביארנו בחלק א' את היסודות הגדרים והכללים של מלאכת לש, כעת נתמקד בדוגמאות המעשיות השייכות לדיני לש, ודרכם נבין ונדע כיצד ניתן לערבב סוגי עיסות למיניהם בשבת.

כמובן שהדוגמאות מועילות דווקא למי שלמד ויודע תחילה את הכללים והגדרים, אך מי שלא יודע את הכללים אפילו אם ילמד את כל הדוגמאות ויחזור עליהם היטב עד שידע אותם בעל פה, כשיגיע לפניו דוגמא נוספת שאינה כתובה לא ידע לענות עליה, כיון שמהכללים אפשר ללמוד את הדוגמאות, אך מהדוגמאות אי אפשר ללמוד את הכללים וההלכות. ולכן חשוב ללמוד תחילה את הכללים בצורה נרחבת ויסודית כפי שביארנו לעיל בחלק א' ורק אח"כ לגשת ללימוד הדוגמאות המעשיות.

א) הכנת טחינה בשבת

ישנן שלוש אפשרויות להכנת טחינה גולמית בשבת, שתיים מותרות והשלישית אסורה:

1. לשים כמות מים מרובה בטחינה הגולמית (בבת אחת) באופן שתיהפך להיות דלילה יותר ממה שהייתה בעודה גולמית, וכגון הטחינה שעושים בחנויות הפלאפל שהיא ממש דלילה ונשפכת.

ומותר לעשות זאת ללא שום שינוי לכל הדעות והשיטות, כיון שאינו אלא מדלל ומרכך את העיסה הקיימת ובזה לא שייך איסור לש (בה"ל סימן שכ"א סט"ו וחזו"א באריכות בסימן נ"ח סק"ט. וע"ע במה שכתבנו בזה בחלק א' סעיף ו').

2. לשנות בסדר הנתינה[לב] והערבוב, וכגון שיתן תחילה את המים בתוך כלי ועליהם יתן את הטחינה וינער את הכלי בחוזקה[לג]. אך לא יעשה כן בקופסת הטחינה לפי שרגילים לפעמים לעשות כך ביום חול.

אפשרות זו טובה לאותם אנשים שלא מעוניינים בטחינה דלילה אלא סמיכה מעט יותר מסמיכותה בהיותה גולמית, ויש בזה משום איסור לש[לד], וכשעושה הפתרון המוזכר לעיל ניצל מחשש זה.

3. עשיית טחינה דלילה יותר מאשר בהיותה גולמית באופן שבכל פעם מוסיף מעט מים ומערבב עד שמקבל את דלילות הטחינה הרצויה.

ובכן, דנו בעניין זה הפוסקים שהרי התוצאה הסופית שהטחינה נהייתה יותר דלילה ואין בזה איסור לש, אך תוך כדי הלישה שמוסיף לה מעט מים ומערבב נעשית הטחינה כעיסה ובלילה קשה ויש בזה איסור לש, ומסקנת הפוסקים שיש להחמיר בזה כיון שסו"ס במהלך עשייתה נעשית הטחינה בלילה עבה, ואין להתיר אא"כ משנה בצורת הערבוב ובסדר הנתינה, וכנ"ל בפתרון השני[לה] (שש"כ פ"ח סל"א, ילקו"י שבת ג' עמוד ת"ה. וכן יש ראיה לכך מהכה"ח בסוף אות קי"ג ומהחזו"א בסימן נ"ח אות ח' ד"ה הא דמותר). 

ב) ערבוב שום או חומוס בטחינה

פעמים שהטחינה יותר מידי דלילה ורוצים להוסיף לה חומוס, טחינה גולמית או שום כתוש כדי לעשותה יותר סמיכה ועבה - יש בזה איסור לש כיון שיוצר דיבוק וחיבור חלקים והופך העיסה מדלילה לסמיכה. ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב וכגון שיתנם בכלי וינערו בחוזק, או שינערם ויעבירם מכלי לכלי, או באצבעו, או שתי וערב. וכן יש לשנות בסדר הנתינה שיתן קודם את הטחינה הגולמית ואח"כ את הטחינה הדלילה (ע"ע לעיל בחלק א' סעיף ג').

ג) הכנת חילבה בשבת[לו]

מכיון שהדרך לערבב את גרעיני החילבה בחוזקה, הרי שלבני ספרד השינוי בצורת הערבוב יהיה לערבבו בנחת (שו"ע סימן שכ"א סעיפים ט"ו - ט"ז), אך אין עצה זו כל כך פרקטית כיון שבערבוב בנחת לא יצא החילבה כפי הרצוי (עי' לעיל בחלק א' סעיף ב' פתרון ראשון). ולבני אשכנז יש לערבבו בצורת שתי וערב או בניעור הכלי[לז], וכמובן שגם לבני ספרד פתרון זה מעולה.

ואם החילבה כבר מוכן מערב שבת ורוצה בשבת להוסיף לתוכו תבלינים כגון שום כתוש עגבניות וכדו', יש אומרים שצריך לשנות בסדר הנתינה שיתן החילבה על התבלינים ובצורת הערבוב כגון לערבבו בצורת שתי וערב, או באצבעו[לח], או בניעור הכלי (אול"צ ח"ב פל"ג תשובה ד'). ויש אומרים שאין צריך לשנות בסדר הנתינה אלא רק בצורת הערבוב (חזו"ע שבת ד' עמוד רפ"ד). וע"ע לעיל בחלק א' סעיף ג'.

ד) ערבוב מאכלי החמין (צ'ולנט)

אסור לרסק[לט] ולערבב יחד את מאכלי החמין כגון ביצה, תפוח אדמה חומוס ושעועית לפי שבערבובם נדבקים ומתחברים ונוצר בלילה עבה. ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב וכגון לערבב שתי וערב.

כמו כן יכול לשים את המאכלים אחד על השני ולמעוך אותם בידית המזלג או הסכין ותוך כדי המעיכה הם מתערבבים יחד[מ], ובזה יוצא ידי חובת כל הדעות גם מצד טוחן לפי שהוא שינוי גדול (שו"ע סימן שכ"א ס"ז), וגם מצד לש שהוא נחשב ערבוב בשינוי (חזו"א סימן נ"ח אות ח' ד"ה יש לעיין, אגרות משה ח"ד סימן ע"ד דיני לש. וכנ"ל בפרק א' סעיף ב' פתרון ה'). אין צורך לשנות בסדר הנתינה וכפי שביארנו לעיל בחלק א' ס"ד.

ה) ערבוב חתיכות בצל קטנות עם אבוקדו מרוסק

אסור לערבבם כרגילותו לפי שנדבקים ומתחברים יחד ונעשים בלילה עבה, ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב[מא], כגון ערבוב שתי וערב, או באצבעו, או מעיכתם בידית הסכין או המזלג ותוך כדי מעיכתם יתערבבו יחד וכנ"ל בדוגמא הקודמת[מב]

ו) ערבוב שום כתוש (מערב שבת[מג]) עם אבוקדו או תפוח אדמה מרוסק

אסור לערבבם כרגילותו לפי שנדבקים ומתחברים יחד ונעשים בלילה עבה, ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב כפי הנזכר לעיל בדוגמא הקודמת.

ז) ערבוב פירורי ביסקוויט בסלט פירות מרוסק

מותר לפורר ביסקוויט בשבת לפי שאין טוחן אחר טוחן (סימן שכ"א ס"ח ברמ"א, ובסעיף י"ב בבית יוסף). אך לערבב את פירורי הביסקוויט יחד עם סלט פירות מרוסק אסור כרגילותו משום איסור לש, לפי שנדבק ומתחבר ונעשה כעיסה אחת, ולכן יש לשנות בצורת הערבוב וכגון לערב בשתי וערב, או באצבעו, או ליתנם בתוך כלי ולנערו בחוזקה, וה"ה לניעורם מכלי לכלי (כמבואר בסימן שכ"ד ס"ג. וכנ"ל בחלק א' סעיף ב' פתרון ד'). וכן ישנה בסדר הנתינה שיתן את הסלט פירות על הפירורים (עי' לעיל חלק א' סעיף ג').   

וכל זה בפירורי ביסקוויט, אך אם חתיכות הביסקוויט קצת גדולות מותר לערבבם כרגילותו לפי שאינם נדבקים ומתחברים זה לזה (עי' לעיל חלק א' סעיף ח').

ח) ערבוב פירורי ביסקוויט עם אשל

אם חתיכות הביסקוויט גדולות מותר לערבבם באשל ואין בזה איסור לש, כיון שאינם נדבקות ומתחברות יחד. אך פירורי ביסקוויט אסור לערבבם כרגילותו לפי שנדבקים ומתחברים ונעשים כעיסה אחת (בלילה רכה), ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה שיתן את האשל על הפירורים וגם בצורת הערבוב וכגון שתי וערב, או באצבעו, או על ידי ניעור הכלי.

ט) ערבוב גרנולה עם אשל

אם שם מעט גרנולה והרבה אשל אין בזה איסור לש כיון שהחתיכות לא נדבקות זו לזו. אך אם שם הרבה גרנולה ומעט אשל יש בזה איסור לש לפי שהאשל מדביק ומחבר את חתיכות הגרנולה, ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה ובצורת הערבוב וכנזכר בדוגמא הקודמת.

י) ערבוב פירורי ביסקוויט עם גבינה או שוקולד

אסור לערבב פירורי ביסקוויט עם גבינה כדרכו לפי שמתגבלים ומתחברים יחד ונעשים בלילה עבה, ולבני אשכנז אין היתר לעשות זאת בשבת אפילו אם ישנה בסדר הנתינה ובצורת הערבוב לפי שאפשר לעשותו מבעוד יום ואינו מפיג טעם (הרמ"א בסט"ז ובמשנ"ב ס"ק ס"ו ושעה"צ אות פ"ד).

ולבני ספרד יכול לעשותו בשבת על ידי שינוי בסדר הנתינה[מד], ושינוי בצורת הערבוב כגון שתי וערב, או באצבעו, או באמצעות ניעור הכלי (עי' לעיל בחלק א' סעיף ג').

ולגבי ערבוב פירורי הביסקוויט עם שוקולד אין היתר לערבבם בידו, כיון שכך הרגילות לערבב גם בשאר ימות השבוע כשמכינים כדורי שוקולד[מה], ולכן צריך לערבב דווקא בצורת שתי וערב, או למעוך את הביסקוויט בידית המזלג או הסכין ותוך כדי כך יתערבב עם השוקולד. ובזה יש להתיר אף לבני אשכנז, ורק בשוקולד נזיל שהוא מחלחל יש לאסור (עי' לעיל בחלק א' סעיף ד').

יא) הכנת דייסא ותחליף חלב לתינוק

מצד הלכות בישול אע"פ שאבקות חלב ותחליפי חלב אם עוברים תהליך בישול, מ"מ יש בהם רכיבים שאינם מבושלים ולכן אסור לערות עליהם מכלי ראשון (ישירות מהמיחם), אלא יש לערות מכלי שני[מו].

ומצד דיני לש בסתם אבקות מטרנה סימילאק וכדו' אין דין לש כיון שנמסות במים, ולכן דינם כמים עכורים שמותר להכינם בשבת (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף א'. וכן פסקו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשולחן שלמה סימן שכ"א סט"ז אות כ"א, החזו"ע שבת ד' עמוד ר"פ, והאול"צ ח"ב פל"ד ס"ח). ואף אם מוסיף מעט דייסא באופן שעדיין הוא דליל ונשפך כנוזל קצת סמיך אין בזה איסור.

אך אם מוסיף כמות יותר גדולה של דייסא באופן שהמשקה נהפך לסמיך ונוצר בו גושים, נחשב הדבר כבלילה רכה ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה[מז] שיתן תחילה את הדייסא ורק אח"כ את המים.

ואם אינו יכול לשנות בסדר הנתינה[מח] ישנה בצורת הערבוב, דהיינו שלא יערבב את האבקה עם המים באמצעות ניעור הבקבוק וכדרך רגילותו בחול, אלא יערבב באמצעות סכין או כפית שתי וערב.

יב) הכנת החרוסת בפסח שחל להיות בשבת[מט]

אסור ללוש כרגילותו את תערובת החרוסת עם מים ויין כיון שנוצר בלילה עבה, ולכן יש לשנות בסדר הנתינה וליתן תחילה את המשקה ואח"כ את מרכיבי החרוסת, ובצורת הערבוב כגון שתי וערב או באצבע (משנ"ב סימן שכ"א ס"ק ס"ח, בא"ח ש"ש פרשת משפטים סי"ט, חזו"ע פסח עמוד עמ' צ"ז - צ"ח).

ולבני אשכנז יעשנה רכה (על ידי שיתן כמות גדולה של נוזלים) וגם את השינויים הנ"ל[נ], וזה דוקא אם עשה את החרוסת קודם השבת ורק לא נתן את המשקה, אבל אם לא עשאה כלל יעשנה בשבת עבה דהא מצותה בעבה ובשינויים הנ"ל[נא] (עי' היטב במשנ"ב שם ושעה"צ אות פ"ו ואות פ"ד).

יג) עירוב מיונז או שמן זית בסלט

יעוי' במה שכתבנו בזה באריכות בחלק א' סעיף ח'.

יד) ערבוב חומץ עם שום כתוש

אסור לערבב חומץ עם שום כתוש כרגילותו כדי ליצור "מטבל" לסלטים וכדו', בין אם נותן הרבה חומץ ויוצר בלילה רכה ובין אם נותן מעט חומץ ויוצר בלילה עבה, כיון שמחבר ומדביק שני חומרים, ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה[נב] וליתן את החומץ תחילה ואח"כ את השום, וגם לשנות בצורת הערבוב וכגון לערבב באצבע, או שתי וערב, או בניעור הכלי. וכשעושה בלילה רכה די בשינוי בסדר הנתינה כמבואר באות י"א.

טו) הכנת מיונז בשבת

מותר לערבב יחד ביצים, שמן חרדל סוכר וקצת מלח כדי ליצור מיונז בשבת, ובלבד שיערבבם בנחת ולא בחוזקה, כדי לשנות מדרך רגילותו בחול[נג] (חזו"ע שבת ד' עמוד רע"ג). גם יעשה שינוי בסדר הנתינה ויתן את הנוזלים תחילה, כמבואר בחלק א' סעיף ג'.

וכל זה לבני ספרד, אך לבני אשכנז ערבוב בנחת לא נחשב שינוי (יעוי' לעיל חלק א' סעיף ב') ולכן יערבב באצבע או שתי וערב.   

טז) ערבוב חצילים מרוסקים עם מיונז (סלט חצילים)

אסור לערבב חצילים מרוסקים עם מיונז או טחינה כדרך רגילותו בחול כיון שמחבר שני גופים ויוצר בלילה עבה, ואע"ג שהחצילים מבושלים (ומעיקר הדין אין איסור להטעים מאכל מבושל - יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ז') מ"מ כיון שמכשיר בכך את החצילים לאכילה אסור[נד], ולכן לבני ספרד יש לשנות בצורת הערבוב ולערבב שתי וערב או באצבעו, או בניעור הכלי[נה].

כמו כן אם לא ריסק את החציל הקלוף מערב שבת יכול ליתן עליו מיונז בשבת ולרסקם יחד בידית המזלג ותוך כדי הריסוק יתערבבו, ובכך יוצא ידי חובת כל הדעות בדיני טוחן כיון שמרסק בשינוי גדול (שו"ע סימן שכ"א ס"ז), וגם פותר את איסור לש כיון שנחשב הדבר לשינוי בצורת הערבוב (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ב' פתרון ה'). 

אולם לבני אשכנז אין להתיר הכנת סלט חצילים בשבת כיון שיוצר בלילה עבה וגם אינו מפיג טעם אם מכין מערב שבת. מיהו אם נותן על החציל מיונז לא דליל שאינו מחלחל פנימה מותר אף לבני אשכנז (כמבואר לעיל בחלק א' סעיף ד') ובשינויים הנ"ל.

יז) ערבוב דבש או ריבה עם גבינה

בערבוב דבש או ריבה עם גבינה אין דיבוק וחיבור חלקים אלא ערבוב שתי עיסות יחד וקבלת עיסה שלישית חדשה, ונחלקו הפוסקים אם יש בזה איסור לש:

דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (הובא בשש"כ פ"ח סי"ג) - גם ערבוב שתי עיסות יחד נידון כלש ואסור לעשותו כרגילותו אלא רק על ידי שינוי בצורת הערבוב כגון שתי וערב, או באצבעו או בניעור הכלי. ואם הנוזל מחלחל פנימה כמו בדבש נזיל יש לשנות גם בסדר הנתינה.

אולם דעת האגרות משה (ח"ד סימן ע"ד בדיני לש סוף אות י"ג) והחזו"ע (שבת ד' עמוד רע"ז) - אין בחיבור שתי עיסות משום איסור לש, כיון שאיסור לש הוא דיבוק חלקיקים זה לזה, ולא ערבוב שתי עיסות.

וכן הדין לעניין ערבוב סחוג עם עגבניות המרוסקות מערב שבת[נו], וערבוב חומוס עם עריסה, שעל ידי הערבוב יוצר עיסה שלישית ונחלקו הפוסקים אם יש בזה איסור לש.  

יח) הקצפת נס קפה

יעוי' בחלק א' סעיף ב' פתרון א' שהארכנו בזה.

יט) ערבוב סוכר עם אבקת שוקו

מותר לערבב סוכר עם אבקת שוקו כרגילותו בחול כיון שאינם מתחברים ונדבקים להיות גוש אחד, דהרי זה יבש ביבש ואין לחות או נוזל הגורם להם להידבק.

כ) ערבוב סוכר ואבקת שוקו בלבן

מותר לערבב סוכר ואבקת שוקו בלבן, כיון שהם גורמים לריכוך ודילול הלבן ומלאכת לש עניינה לדבק ולחבר שני חלקים ולעשותם סמיכים ועיסתיים ולא לעשותם יותר דלילים (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ו').

כא) ערבוב טחינה עם ביצה מרוסקת

מצד ריסוק הביצה מותר לרסקה כרגילותו בשיני המזלג כיון שאין טוחן אלא בגידולי קרקע (סימן שכ"א ס"ט), ומצד הוספת וערבוב הטחינה מעיקר הדין הדבר מותר היות והביצה מבושלת ומטרת הטחינה להטעים ולהשביח את הביצה ולא להדביקה (בה"ל סימן שכ"א סי"ד ד"ה שמא), ויש אוסרים, ולכן טוב להחמיר ולערבב בשינוי כדי לצאת ידי חובת כל הדעות (יעוי' במה שכתבנו בזה לעיל בחלק א' סעיף ז').

כב) ערבוב סחוג או סלט מבושל (מטבוחה) עם טונה

מותר מעיקר הדין לערבב סחוג עם טונה כרגילותו, היות והטונה מבושלת ונאכלת כמות שהיא לבד והסחוג בא להשביח טעמה, והמחמיר לערבבם בשינוי תבוא עליו ברכה (יעוי' לעיל בדוגמא הקודמת ובדוגמא ט"ז).

אולם כל זה דווקא בהוספת סחוג לטונה דאינו בא אלא להטעים, אך אסור להוסיף ולערבב סלט מטבוחה עם טונה כדרך רגילותו, כיון שהסלט מטבוחה אינו בא רק להטעים את הטונה אלא יש עניין ותוספת באכילתו מלבד הטונה וכוונת האדם לאכילת שני התבשילים יחד[נז], ולכן יש לערבבם בשינוי וכגון שתי וערב, או בידו, או על ידי נענוע הכלי[נח].

כג) ערבוב רוטב עם אורז יבש או קוסקוס

מותר מעיקר הדין ליתן רוטב בצלחת אורז או קוסקוס מבושל ולערבבם יחד אף שהאורז או הקוסקוס נדבקים אחד לשני, כיון שעושה זאת לתיקון והטעמת המאכל, והמחמיר לשנות בסדר הנתינה וליתן תחילה את המשקה ועליו יוסיף את האורז או הקוסקוס, וגם לערבבם בשינוי כגון שתי וערב תבוא עליו ברכה (יעוי' לעיל בדוגמאות הקודמות ובמה שכתבנו בזה בחלק א' סעיף ז').

כד) ערבוב שמן זית ותבלינים עם חומוס

מותר ליתן שמן זית בחומוס ולערבבם יחד כיון שגורם לדילול וריכוך החומוס (יעוי' לעיל דוגמא כ'). וכן מותר ליתן תבלינים בחומוס ולערבבם יחד כיון שלא נדבקים בחומוס ונעשים כעיסה אחד, אלא רק נתפסים על גבי החומוס[נט].

ולעניין נתינת סחוג בחומוס מעיקר הדין מותר לפי שהחומוס מבושל והסחוג בא להשביח טעמו, והמחמיר לערבבם בשינוי תבוא עליו ברכה.

כה) ערבוב טחינה בחומוס

מותר ליתן טחינה בחומוס ולערבבם יחד לפי שהטחינה גורמת לדילול וריכוך החומוס ובזה אין איסור לש (כנ"ל בחלק א' ס"ו).

כו) ערבוב חמאת בוטנים או סלט עם הנוזל שנפרש מהם

מותר לחזור ולערבב את הנוזל שפרש מעל החמאת בוטנים או הסלט כיון שהוא מרכך ומדלל את העיסה ולא מעבה אותה[ס] (שש"כ פ"ח ס"ז).

ואם חמאת הבוטנים אינה דבוקה וחזקה והערבוב מחדש עלול לדבק את החלקים הפזורים ולעשותה כעיסה אחידה ועבה אסור, אא"כ יערבב בשינוי.

כז) ערבוב קורנפלקס עם חלב

מותר ליתן קורנפלקס או שאר דגני בוקר בחלב ולערבבם יחד ואין בזה איסור לש, כיון שאינם נדבקים ומתחברים אחד לשני מחמת החלב. וה"ה לנתינת שקדי מרק לתוך מרק.

כח) נתינת מים למנה חמה

יעוי' לעיל בחלק א' סוף סעיף ג' שהארכנו בעניין זה שאסור ליתן מים למנה חמה מסוג פירה או קוסקוס כיון שעצם נתינת המים גורמת לחיבור ודיבוק החלקיקים היטב היטב ובזה לכולי עלמא אמרינן נתינתו זהו גיבולו. ולא יועיל שינוי בסדר הנתינה. וזה מלבד איסור בישול שיש בזה.

כט) הכנת ג'לי ופודינג

נחלקו הפוסקים אם מותר להכין ג'לי בשבת על ידי נתינת אבקת הג'לי במים חמים:

יש אומרים שאסור להכין את הג'לי בשבת לפי שלאחר זמן מה המים מתקשים ונעשים כבלילה עבה, ואין זה נחשב כגרמא לפי שכן דרך הכנת מאכל זה (שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן מ"א וק"ה, באר משה ח"ו סימן מ"ה, חוט שני ח"א עמוד קי"ד אות ח', והשש"כ פ"ח סעיף ל'), וגם אם נחשיב זאת כגרמא הרי שהוא גרמא באיסור לישה מהתורה (כיון שנוצר בלילה עבה) שאיסורו לכל הפחות מדרבנן (מנוחת אהבה ח"ב פ"ט סט"ו).

ויש אומרים שמותר להכין ג'לי בשבת היות ובשעת נתינת האבקה נשארים המים נוזליים והרי זה כמים עכורים שמותר לעשותם בשבת (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף א'), ומה שאח"כ מתקשה ונעשה סמיך הרי זה כגרמא ומותר[סא] (חזו"ע שבת ד' עמוד רפ"א).

ל) ערבוב בננה מרוסקת עם תמצית לחותה

מותר לערבב בננה מרוסקת עם תמצית לחותה וכפי שהארכנו בזה בחלק א' סעיף ה'.

לא) ערבוב בננה או תפוח עץ מרוסקים עם מיץ תפוזים

אם שופך משקה מרובה לתוך הבננה או התפוח עץ המרוסקים מותר היות והמשקה מדלל ומרכך את העיסה ובזה אין איסור לש.

אך במעט משקה אסור כיון שמדבק ומחזק את העיסה והופכה לסמיכה, אא"כ ישנה בסדר הנתינה ויתן תחילה את המשקה ואח"כ את הפירות המרוסקים, וגם ישנה בצורת הערבוב כגון שתי וערב, או ביד, או ריסוק הפירות בידית המזלג ותוך כדי כך מתערבבים עם המשקה, או באמצעות ניעור הכלי. ואם עושהו לצורך קטן מותר אף לבני אשכנז המחמירים שלא לעשות בלילה עבה בשבת (חזו"א סימן נ"ח אות ח' ד"ה כשכותשין) ובשינויים הנזכרים.

לב) ערבוב ביצה מרוסקת עם תפוח אדמה מרוסק

יעוי' במה שכתבנו בזה לעיל בחלק א' סוף סעיף ה' שיש לערבבם בשינוי כגון שתי וערב, או באצבעו, או בניעור הכלי, או בריסוק התפוח אדמה בידית המזלג ותוך כדי כך יתערבבו.

לג) ערבוב כבד קצוץ עם ביצה בצל ושמן זית (סלט כבד)

מנהג בני אשכנז מאז ומתמיד להכין סלט כבד בשבת והעושים כן יש להם על מה שיסמוכו, כיון שהבצל והשמן באים להטעים ולהשביח את הכבד והביצה המבושלים, ובזה מעיקר הדין אין איסור לש (יעוי' במה שכתבנו בזה באריכות בחלק א' סעיף ו'), ומ"מ טוב יותר לכתחילה לשנות בסדר הנתינה ובצורת הערבוב.

לד) מיעוך ודיבוק חלה או עוגה

מותר מעיקר הדין לדבק את החלה או העוגה כפי שרגילים הקטנים לעשות, כיון שמחברם ומדבקם עם הנוזל והלחות הטבעי שלהם ובזה אין איסור לש (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ה'). כך כתב שביתת השבת (בהקדמתו למלאכת לש סק"ט ד"ה אולם), ויש שפקפקו בזה (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשש"כ פ"ח הערה י"ג).

לה) הכנת "בסיסה[סב]"

בהכנת ה"בסיסה" בשבת ישנם שני נידונים: א. נתינתו זהו גיבולו בנתינת השמן לתוך התערובת. ב. איסור לישה בערבוב התערובת יחד עם השמן באמצעות המפתח.

ובכן מצד נתינת השמן לתוך המאכל יכולים להקל כדעת הסתם בשו"ע (סימן שכ"א סט"ז) שנתינתו אינו גיבולו, ומכיון שאם ישנו בסדר הנתינה יתבטל הטקס, יכולים להקל כעיקר הדין וליתן המשקה לתוך העיסה[סג].

אולם מצד ערבוב העיסה חייבים לערבב בשינוי כגון שתי וערב ולא בצורה סיבובית כפי שרגילים (כמבואר בשו"ע סימן שכ"ד ס"ג, יעוי' לעיל חלק א' סעיף ב'). וערבוב העיסה במפתח אינו נחשב שינוי, כיון שהוא כערבוב במזלג ובכף[סד] (וע"ע בספר זכרי כהונה לרבי רחמים חויתא הכהן זצ"ל מערכת ש' אות ל').

אלו הן הדוגמאות המעשיות בדיני לש, אמנם כפי שכתבנו לעיל יש ללמוד ולדעת את הכללים הגדרים והיסודות כדי שנוכל להתמודד עם דוגמאות נוספות הבאים לפנינו שאינם כתובות כאן.

ובכל אופן גם מי שלא יודע את הכללים לבני ספרד אפשר להקל תמיד בהכנת המאכל על ידי שני שינויים, ולבני אשכנז אפשר להקל בזה במאכל שמפיג טעם מערב שבת או לצורך קטן או חולה:

א. שינוי בצורת הערבוב (הוא השינוי היותר חשוב ולעיכובא) כגון ערבוב שתי וערב, באצבעו, ניעור הכלי, מעיכת המאכל ותוך כדי כך מתערבב (ערבוב בכמות קטנה - אם רגיל לעשות כמות גדולה, וערבוב בנחת למאכל שרגיל לערבבו בחוזקה - שני שינויים אלו פחות מעשיים כפי שביארנו זאת לעיל בחלק א' סעיף ב').

ב. שינוי מסדר הנתינה הרגיל בו בימות החול.

ג. כשיש איסור לש אין להקל במה שלש לאלתר (סימן שכ"א ס"ק ס"ו במשנ"ב).

ההלכות לקוחות מתוך הספר "הליכות שבת" חלק ב', מאת הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א, ראש בית ההוראה הלכה למעשה, ומחה"ס הליכות שבת, הליכות מועד, הליכות שמיטה. לרכישה לחצו כאן.

[א] יכול אדם ללמוד אלף דוגמאות בעל פה, אך אם אינו יודע את הכללים והגדרים, כשיגיע לפניו הדוגמא אלף ואחת לא ידע לענות עליה ואף עלול לשגות חלילה. ולכן צריך ללמוד תחילה את הגדרים והכללים היטב, דבכך יוכל להכריע בעניין או לפחות יבין וידע שיש שאלה ונידון הלכתי בדוגמא המובאת לפניו ויתייעץ על כך עם רב הבקי בהלכה.

[ב] הסימן לבדוק אם הבלילה עבה הוא ליתנה על גבי שולחן, אם נשפכת לצדדים סימן שהיא בלילה רכה. ואם עומדת במקומה ולא נשפכת לצדדים סימן שהיא בלילה עבה (זכר לדבר מהמאירי בפסחים לז ע"א).

[ג] אמנם חלק מהפתרונות אינם כל כך מעשיים באופן הכנת הסלטים בימינו, אך כדאי בכל זאת לדעת אותם למקרה שיצטרך. חוץ משינויים אלו אין להתיר ולהמציא שינויים מדעתנו, דהרי גם בשינויים המוזכרים התחבטו גדולי הפוסקים בהבנת הדבר כיצד עשיה בשינוי יכולה להתיר איסור דאורייתא (אחד התירוצים הוא של החזו"א סימן נ"ח סק"ז ד"ה בבה"ל שאלו שינויים גדולים ומצינו בשו"ע סימן ש"כ סוס"א, ושכ"א ס"ז שהתירו לעשות מלאכות מסוימות כשעושה זאת בשינוי גדול). ולכן אין בכוחנו לשנות ולהוסיף מדעתנו על השינויים שדיברו בהם הפוסקים. וכן אין ללמוד מכאן למלאכות אחרות לעשותן בשינוי גמור, וכגון הדלקת וכיבוי אור ע"י רגלו, דאין לנו אלא מה שמצינו בש"ס ובפוסקים ואין לנו להוסיף ולפרוץ גדר בשום אופן.

[ד] בעצם נתינת קפה נמס וסוכר אין איסור לש כיון שהם שני מאכלים יבשים שלא נדבקים יחד בערבובם.

[ה] חלמון הוא החלק הצהוב שבביצה, וסימנך "חלמון" - אותיות "למון" שהוא צהוב. ואילו החלבון הוא החלק הלבן שבביצה, וסימנך "חלבון" אותיות חלב שהוא לבן. וגם אותיות "לבן".

[ו] פתרון זה של הלבנת הקפה כבר מוזכר בפוסקים לפני מאתיים ושלוש מאות שנה, ודנו הפוסקים אם יש בהפרדת החלמון מהחלבון איסור בורר כנזכר במשנ"ב (סימן שי"ט ס"ק נ"ח), יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד רצ"ה ובהערה שם.

[ז] אמנם במקרה זה הפתרון יותר מעשי מהמקרה הקודם, אך עדיין התוצאה לא מאוד רצויה מבחינה מעשית.

[ח] פתרון זה טוב גם מבחינה מעשית, אמנם התוצאה לא תהיה כמו ערבוב רגיל וגם הדבר לוקח קצת יותר זמן, אך זהו פתרון מעשי שאפשר להשתמש בו בשבת.

[ט] הטעם לכך לפי שאם לא יוציא את הכף או המזלג בין השתי לערב אלא מיד יערבב גם אחורה וקדימה הרי שעלול לעשות כעין צורה סיבובית האסורה. ולכן כותב האגרות משה (ח"ד סימן ע"ד דיני לש אות י') שאם יודע שיכול להקפיד בעצמו שלאחר שערבב קדימה ואחורה לא יבוא לערבב ימינה ושמאלה מהצדדים בצורה סיבובית אלא מהאמצע, אפשר להקל בזה שלא להוציא את הכף או המזלג במהלך הערבוב.

[י] כדי שלא ימאסו מהדבר הרואים, וכבר נאמר כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, האלוקים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם (קהלת יב, יד), רב אמר זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, שמואל אמר: זה הרק בפני חבירו (חגיגה ה ע"א).

[יא] פתרון זה מאוד מעשי ונוח.

[יב] כן היא דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (הליכות עולם ח"ד עמוד קי"ג) והאול"צ (ח"א סימן כ"ח, וח"ב פמ"ז תשובה כ"ו). וטעמם לפי שדעת הרשב"א המובאת בבית יוסף (סימן שכ"א סי"ב) שמותר לחתוך אוכלים דק דק לאלתר ולא אסר משום טוחן, ואם כן הוא הדין לריסוק אוכלים שאין לאסור משום טוחן אם מרסק לאלתר. אך כבר כתב הבית יוסף שם דנכון להחמיר בדבר.

[יג] חזו"א (סימן נ"ז ד"ה ואמנם) ושש"כ בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (פ"ו סעיף ט' והערה כ"ב). וטעמם לפי שרק חיתוך דק דק התיר הרשב"א לאלתר כיון דחיתוך הוא דרך אכילה ולכן אין חילוק בין חתיכות קטנות לגדולות אלא הכל נקרא "דרך אכילה", משא"כ ריסוק שהוא כתישה כמעשה טחינה ממש ואין זו דרך אכילה אלא תיקון המאכל לצורה אחרת, בזה לא התיר הרשב"א ולכן אף לאלתר אסור לרסקו כדרכו.

[יד] גם לדעות המתירות לרסק אבוקדו בשיני המזלג לאלתר זהו דווקא לעניין איסור טוחן שהותר לשיטתם לאלתר על פי הרשב"א הנ"ל, אך מצד איסור לש לא עשה שום שינוי בצורת הערבוב, ולכן אסור לערבבם בשיני המזלג דאין זה שינוי שהרי הרגילות פעמים רבות למעוך המאכל בשיני המזלג ותוך כדי הוא מתערבב, אלא צריך לעשות שינוי אחר שהוא יותר מהותי באופן שאפשר להבחין שעיסה זו עורבבה בצורה לא רגילה, כגון בידית המזלג או הסכין וכדלקמן.

[טו] לדוגמא, אם נותן מים בקמח בלי לערבב, וכן אם מוסיף שמן זית לסלט ביצים ואבוקדו מרוסקים והשמן מחלחל פנימה ומדביקם במידה מסויימת, האם בעצם נתינת השמן או המים יש איסור לש או לא.

[טז] ואין הבדל אם התערובת ברת גיבול או לא, אלא בכל אופן נתינת המשקה אסורה משום לש (עי' משנ"ב סק"נ ובבה"ל ד"ה אין מגבלין). 

[יז] כיון שהרגילות בדרך כלל ליתן את המשקה על המאכל הנמצא בכלי, וכשנותן תחילה המשקה חשיב שינוי בסדר הנתינה ומותר. ובאופן שהרגילות ליתן תחילה את המשקה יש לשנות בסדר הנתינה וליתן תחילה את המאכל.

[יח] שינוי בסדר הנתינה יכול להועיל לכל היותר להוריד את האיסור לאיסור דרבנן (משא"כ בשינויים בסדר הערבוב הנזכרים לעיל בסעיף ב' שמועילים להתיר הדבר לכתחילה לפי שהם שינויים גדולים. אך שינוי בסדר הנתינה אינו אלא שינוי רגיל המוריד את חומרת ואיסור המלאכה לדרבנן, ובדרבנן סומכים על דעת רוב הראשונים שפסקו כרבי יוסי ברבי יהודה שלא אמרינן נתינתו זהו גיבולו). ודוגמא מעשית לבלילה רכה שמועיל בה שינוי היא דייסת תינוק (אין הכוונה לאבקת מטרנה או סימילאק אלא דייסא שהופכת את המים לסמיכים וגושיים) אם שמים כמות קטנה אין זה נחשב בלילה רכה ומותר לעשותה לכתחילה, אך אם שמים כמות גדולה יותר של דייסא נחשב הדבר כבלילה רכה ולבני אשכנז חייב לשנות בסדר הנתינה והוא שיתן את הדייסא תחילה ורק אח"כ יוסיף את המים. וע"ע בדוגמאות המעשיות בעניין זה.

[יט] וכפי שפסק בהליכות עולם (ח"ד עמוד מ"ד) ובחזו"ע (שבת ד' עמ' שי"ג - שי"ט) לעניין בישול קפה בשבת דאם אפשר טוב לעשות העירוי מכלי שני, היות וסו"ס המחלוקת בדאורייתא ואפשר להחמיר בקל.

[כ] ובבלילה רכה שאיסורה מדרבנן בלבד שינוי בסדר הנתינה מתיר אף לבני אשכנז לכתחילה את נתינת המשקה במאכל, וכנ"ל.

[כא] מפיג טעם פירושו שנפגם ונחסר טעמו אם מכין אותו מערב שבת וכגון סלט אבוקדו וביצה, אם יערבבם מערב שבת עם שמן, עד שבת בבוקר האבוקדו ישחיר וישתנה טעמו לגריעותא, ולכן בזה לא רק בני ספרד יכולים להקל בשינוי בסדר הנתינה אלא אף בני אשכנז. אך בדבר שאינו מפיג טעם בני ספרד יכולים להקל בשינוי בסדר הנתינה אף בבלילה עבה, ואילו בני אשכנז רשאים להקל בזה רק בבלילה רכה ולא בבלילה עבה, וכפי שביארנו לעיל.

[כב] מקורו מהגמרא בזבחים (דף צד ע"ב) ומהרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת הט"ז) שאסור ליתן שומשומין או זרע פשתן במים, מפני שטבעם להידבק ולהתערב הדק היטב היטב הדק במים גם בלא ערבוב, ובזה לכולי עלמא אמרינן נתינתו זהו גיבולו ואסור משום לש.

[כג] דהיינו ליתן תחילה את המיונז ורק אח"כ את הביצה והאבוקדו המרוסקים. אלא יכול ליתן את המיונז על הביצה והאבוקדו המונחים בצלחת.

[כד] לדעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל והאול"צ יכול לרסק את הבננה בשיני המזלג כדרך רגילותו בחול ובלבד שיאכל לאלתר, ונכון להחמיר לרסק בידית המזלג. ולדעת החזו"א ומרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל אסור לרסק את הבננה בשיני המזלג אפילו אם אוכל לאלתר אלא יש לרסקה בידית המזלג או הסכין. וע"ע בהסבר האוסרים והמתירים לעיל סעיף ב' - פתרון ה'.

[כה] זהו כלל גדול וחשוב במלאכת לש שמתיר מקרים רבים אף ללא צורך בשינוי בצורת הערבוב או בסדר הנתינה.

[כו] אך להיפך, ליתן חומוס בטחינה אסור אא"כ יערבב בשינוי (כגון שתי וערב, ביד או בניעור הכלי), היות ובנתינת החומוס בטחינה הופך את העיסה לעבה וסמיכה יותר. והכלל בזה הוא כוונת האדם, אם הרוב חומוס והטחינה היא המיעוט מסתמא כוונת האדם לדלל את החומוס ומותר, אך אם הרוב טחינה והמיעוט הוא חומוס מסתמא כוונת האדם לעבות ולהסמיך את הטחינה ואסור.

[כז] ובחזו"א מוכח שלמד בבה"ל שהוא היתר גמור אף מדרבנן הן בנתינה והן בערבוב.

[כח] וכן מותר מעיקר הדין ליתן קנמון בדייסת אורז וכדו' (שש"כ שם סכ"ה). והמחמיר לשנות בסדר הנתינה תבוא עליו ברכה.

[כט] ואם מטרתו להדביק את הביצים בנתינת הטחינה - אסור. נמצא שכדי להתיר נתינת רטבים לתוך תבשיל צריך שיתקיימו שלושה תנאים:

א. נתינת הרוטב תעשה אך ורק לתוך תבשיל מבושל כגון אורז, קוסקוס ביצה וכדו'. אך למאכל חי כגון עגבניה או אבוקדו אסור.

ב. מטרתו בנתינת הרוטב כדי להטעים ולתקן את המאכל ולא כדי לדבקו.

ג. אינו מערבב שני גופים אלא נותן הרוטב על תבשיל אחד. ולכן אין היתר ליתן רוטב על תפוח אדמה וביצה מבושלים ולערבב ביחד, כיון שמדבק שני גופים, אלא יש לעשות את אחד מששת הפתרונות שהזכרנו לעיל בסעיף ב'.

[ל] במיונז סמיך אין צורך לשנות בסדר הנתינה היות ואינו מחלחל לתוך המאכל, יעוי' במה שכתבנו בזה לעיל סעיף ד'.

[לא] אע"ג שלבני אשכנז אין היתר לעשות בשבת בלילה עבה אף כשעושים שינוי בסדר הנתינה ובצורת הערבוב (כמבואר ברמ"א סימן שכ"א סעיפים ט"ו - ט"ז ובמשנ"ב ס"ק ס"ו כדעת רבי שנתינתו זהו גיבולו), מ"מ במאכל שאם יעשהו מערב שבת יפיג טעמו סומכים בני אשכנז על עיקר הדין כדעת רוב הראשונים שההלכה כדעת רבי יוסי ברבי יהודה שלא אומרים נתינתו זהו גיבולו, ולכן אף בבלילה עבה מועיל שינוי בצורת הערבוב, ורצוי שישנה גם בסדר הנתינה, דהיינו שיתן תחילה את המיונז או השמן זית ואח"כ את הסלט או הבצל הקצוץ (משנ"ב ס"ק ס"ח).

[לב] לבני אשכנז חייב לעשות שינוי בסדר הנתינה מעיקר הדין, ולבני ספרד אינו חיוב אלא ראוי לעשות כן (לדעת החזו"ע), או צריך לעשות כן לכתחילה (לדעת הבא"ח הכה"ח והאול"צ) וכנ"ל בחלק א' סעיף ג'.

[לג] זהו הפתרון הרביעי שהבאנו (לעיל בחלק א' סעיף ב') מבין ששת הפתרונות לערבוב הבלילה בשינוי והוא המעשי והטוב ביותר להכנת הטחינה, כיון שערבוב בנחת אינו נחשב לעניין זה שינוי שהרי אין רגילות לערבב הטחינה בחוזקה (כדי שלא יתיז וילכלך את בגדיו), ובערבוב שתי וערב או ביד לא יצליח לערבבם היטב. וכן עשיית כמות קטנה אינו שייך כאן לפי שעושה בלילה עבה האסורה מהתורה. וגם שמגביל את עצמו בצורת ואופן ההכנה. ועוד, דלא ידוע בדיוק מהו שיעור דמעט מעט, עי' במשנ"ב בס"ק נ"ד ובבה"ל ד"ה שמא.

[לד] אם יעשהו בלילה רכה הנשפכת אסור מדרבנן, ואם יעשהו כבלילה עבה שאינה נשפכת אסור מהתורה.

[לה] ואין להקשות משעה"צ באות פ"ו לגבי חרוסת שכתב הפמ"ג שאין לעשותה אלא בלילה רכה, והקשה בשעה"צ שהרי מצוותה בעבה, ותירץ "דאפשר שכיון שבעת העשיה היתה עבה שוב אין להקפיד בזה", ומשמע שאע"ג שבאמצע נעשית בלילה עבה אין להקפיד בזה, דזה אינו אלא כוונת שעה"צ על עשיית החרוסת מערב שבת שנעשתה עבה ודי בכך, ובשבת מוסיף היין ודו"ק. 

[לו] אופן הכנת החילבה: תחילה שורים את החילבה לילה שלם במים כדי להפיג את מרירותו, אח"כ שופכים את המים (ויש ששורים את החילבה שוב במים חדשים) ומערבבים בחוזקה את גרעיני החילבה עם מעט המים שנשארו מהשרייה, פעולה זו גורמת להקצפת החילבה והגרעינים נדבקים ונעשים גוף אחד, בלילה רכה ולא בלילה עבה.

[לז] אולם לערבבו באצבע אינו נחשב שינוי בעניין זה, כיון שיש הרגילים גם בשאר ימות השבוע לערבבו באצבע.

[לח] בזה כן שייך להשתמש בשינוי של ערבוב באצבע כיון שאין הרגילות בימות החול לערבב את התבלינים עם החילבה באצבעו.

[לט] בדין ריסוק פירות וירקות בשבת נחלקו הפוסקים, יש אומרים (הליכות עולם ח"ד עמוד קי"ג והאול"צ ח"א סימן כ"ח, וח"ב פמ"ז תשובה כ"ו) שמותר לרסקם בשיני המזלג על מנת לאכול לאלתר ונכון להחמיר (עפ"י הבית יוסף בסימן שכ"א סי"ב), ויש חולקים (חזו"א סימן נ"ז ד"ה ואמנם, ושש"כ בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל פ"ו סעיף ט' והערה כ"ב) וסוברים שצריך לרסקם בשינוי כגון בידית המזלג או הסכין. אולם כל זה הוא לעניין ריסוק המאכלים ומטעם איסור טוחן, אך לעניין ערבובם יחד לכולי עלמא אסור בשיני המזלג משום איסור לש.

[מ] אך אין היתר לערבבם בידית הסכין או המזלג אלא רק למעוך אותם כך ותוך כדי המעיכה יתערבבו.

[מא] ואין צורך לשנות בצורת הנתינה כיון שאינו דבר נוזל המחלחל פנימה, יעוי' במה שכתבנו בזה לעיל בחלק א' סעיף ד'.

[מב] אך שאר השינויים לא יועילו לפי שערבוב בנחת אינו נחשב שינוי לעניין זה כיון שאין הדרך לערבב בחוזקה, וניעור הכלי אינו מעשי לפי שהם דברים קשים שאי אפשר לנערם. ולעשות מנות קטנות גם לא יועיל לפי שנוצר בלילה עבה שיש בה חשש דאורייתא ובזה לא מצינו ששינוי מעט מעט יועיל לדעת השו"ע וע"ע בחזו"א סימן נ"ח אות א' ד"ה ולפי זה, יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ב' פתרון ו'.

[מג] בשבת אסור לכתוש שום מצד איסור טוחן. ומצד איסור לינת לילה יכול להצילו בכך שיתן עליו מבעוד יום שמן וכדו'.

[מד] היות והוא מחלחל קצת ואף מדבק. 

[מה] עצם יצירת צורת כדורי שוקולד אין בה איסור מצד צר צורה באוכלין (יעוי' במשנ"ב סימן ת"ק ס"ק י"ז), כיון שאינה צורה מיוחדת בעלת משמעות. 

[מו] ובכך יוצא ידי חובת המשנ"ב (סימן שי"ח ס"ק מ"ב ושעה"צ אות ס"ח), הבא"ח (ש"ש פרשת בא ס"ו) והכה"ח (אות פ"ב) החוששים לכל מאכל או משקה שהוא מקלי הבישול חוץ ממים ושמן, ולכן אסור ליתנם בכלי שני, ורק בכלי שלישי או עירוי מכלי שני (דדינו ככלי שלישי) מותר (משנ"ב ס"ק מ"ז). אולם דעת החזו"א (סימן נ"ב אות י"ח - י"ט) מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (הליכות עולם ח"ד עמוד מ"ט ובחזו"ע שבת ד' עמוד שע"ו) והאור לציון (ח"ב פ"ל תשובה ה') להתיר בכלי שני כל דבר חוץ מביצה ועלי תה, ולשיטתם יכול ליתן את אבקת החלב בכלי שני (אחר שעירה לתוכו מים מהמיחם) ולא חייב לערות מכלי שני.

ויש לידע שעל פי אזהרות משרד הבריאות אין לערות מים חמים לבקבוק הפלסטיק של התינוק, כיון שהבקבוק פולט חומרים מסוכנים ורעילים העלולים להזיק לתינוק (ולאחרונה ייצרו בקבוקים מיוחדים המונעים בעיה זו), אלא תחילה ישים את המים הקרים בבקבוק ורק אח"כ יוסיף את המים החמים (לא ישירות מהמיחם אלא באמצעות כוס) עד שיגיעו המים שבבקבוק לרמת פושרים.

[מז] ואין צריך לשנות גם בצורת הערבוב, כמבואר בשו"ע (סימן שכ"א סי"ד) דבר שבלילתו רכה וטחינתו גסה שאינו דומה לקמח (תרתי לטיבותא - גם בלילה רכה וגם טחינה גסה) כגון דייסא די לשנות רק בסדר הנתינה, שהרי אינה ברת גיבול דלא נעשית גוש אחד עם המים ולא גזרו אטו קמח היות וטחינתה גסה ולא דומה לקמח (כמבואר ברמב"ם ובשו"ע סימן שכ"א סי"ד).

[מח] בדרך כלל כשנותנים תחילה את הדייסא ואח"כ את המים נוצרים גושים, לכן מי שלא נוח לו בדבר זה יכול לשנות בצורת הערבוב.

[מט] בפסח שחל להיות בחול יכול להכין את החרוסת כרגילותו על ידי ערבוב המים (ויש מוסיפים גם יין) עם תערובת החרוסת המעוכה, כיון שכל מלאכת אוכל נפש מלישה ואילך הותרה ביום טוב (שו"ע סימן תצ"ה ס"ב). וכשחל בשבת לכתחילה יכין את החרוסת קודם השבת.

[נ] ולא די רק בשינוי בסדר הנתינה וכמו בדייסא, לפי שהחרוסת עם היין היא בר גיבול דנעשה ממש גוש אחד.

[נא] ואע"ג שלבני אשכנז אסור לעשות בלילה עבה בשבת בדבר שאינו מפיג טעם אם עושהו מערב שבת, מ"מ כאן שהוא לצורך מצווה התירו (בא"ח שם).

[נב] כיון שהחומץ הוא נוזלי ומחלחל פנימה. ולבני ספרד אינו חיוב גמור אלא רצוי או ראוי לעשות כן, יעוי' במה שהארכנו בזה לעיל חלק א' סעיף ג'.

[נג] ביום חול רגילים לטרוף הביצים בחוזקה ולכן כשמערבב בנחת נחשב הדבר כשינוי לבני ספרד (סימן שכ"א סט"ו בשו"ע). ויכול גם לעשות את השינויים האחרים כמו שתי וערב, ערבוב באצבע, ניעור הכלי וכנ"ל.

[נד] אין דרך ורגילות לאכול חצילים מבושלים לבד אלא על ידי ערבוב מיונז ושאר תבלינים, ואם כן נמצא שהמיונז מכשיר את החצילים לאכילה ואינו רק בא להטעים ולכן אסור לערבבו כרגילותו.

[נה] ובטחינה דלילה כיון שמחלחלת לתוך החציל יש לשנות אף בסדר הנתינה.

[נו] כפי שרגילים התימנים להטביל את הקובנה או הג'חנון ברסק עגבניות המעורב עם סחוג. ולרסק עגבניות בשבת אסור משום טוחן, ולא נחלקו הפוסקים אלא בערבוב סחוג עם עגבניות המרוסקות כבר מערב שבת.

[נז] כל הדין שדבר שבא להטעים את התבשיל אין בו משום לש (לדעות המתירות) זהו דווקא באופן שרוצה לאכול את התבשיל הראשון והרוטב אינו בא אלא לתת בו טעם ולהשביחו, אך אם מטרתו גם לאכילת המאכל השני וכגון שמוסיף כמות גדולה של סלט מטבוחה לטונה על מנת לאכול משניהם, בזה לא שייך ההיתר הנ"ל אע"פ שבמציאות סלט המטבוחה משביח את טעם הטונה.

[נח] ואף ישנה בסדר הנתינה היות והמטבוחה מחלחלת בתוך הטונה.

[נט] שהרי אין רגילות ליתן מהתבלינים כמות גדולה.

[ס] ואין להתיר מצד ערבוב במשקה הטבעי שלו, היות והשמן שצף אינו המשקה הטבעי שלו אלא ניתן בעת העשייה. 

[סא] מיהו יש להסתפק בדעת החזו"ע האם התיר אף בנקרש ונעשה בלילה עבה כמו הג'לי הרגיל דכך משמע מלשונו בגוף ההלכה, או שהתיר רק באופן שנעשה בלילה רכה וכמו שכתב בהערה עמוד רפ"א עמודה ב' ואף אם נעשית אח"כ מעצמה לנוזל סמיך, מה בכך", וכן בעמוד רפ"ב סוף ההערה "ובאגרות משה התיר לעשות פודינג בבלילה רכה.. וכן עיקר".

[סב] מנהג התוניסאים והטריפוליטאים בליל ראש חודש ניסן להכין עיסה העשויה מחיטה קלויה טחונה, סוכר, תמרים ושאר תבלינים, אב המשפחה מחזיק ביד ימינו מפתח וביד שמאל כד שמן, אומר פסוקי ברכה, שופך את השמן ומערבב את העיסה עם המפתח, ונשאלת השאלה האם מותר לעשות כן בשבת.

[סג] וזאת רק לאלו שמרגישים זאת כצורך גדול, אבל אם לא מפריע להם מאוד שינוי בסדר הנתינה כך יעשו ויתנו השמן תחילה, או שיעשו זאת קודם או אחר השבת. עי' בחלק א' סעיף ג'.

[סד] ושינוי של עשיית כמות קטנה (מעט מעט) אינו שייך פה, כיון שמכינים את ה"בסיסה" בכמות גדולה. וכן לא שייך ערבוב בנחת, דאין רגילות לערבב בחוזקה.

דרגו את המאמר:

ממוצע 4.5 (72 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים