לומדים תורה

הרב יצחק יוסף לפרשת צו - הלכות פסח

נושאי השיעור: שואלים ודורשים בהלכות הפסח שלשים יום. סיגריות בפסח, ובכל השנה. תרופות בפסח. מבחני הרבנות. חובת הבחורים להישמע לראשי הישיבה. בעלי תשובה המתארחים אצל הוריהם. מנהגי מרן זצ"ל בליל הסדר. מכירת חמץ שלו, ושל אחרים

| א' אלול התשע"ח |
אא

שואלין ודורשין

א. בגמ' פסחים (ו.): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום. כלומר מיום פורים צריכים להתחיל לעסוק בהלכות הפסח, ואם כן הפסדנו כבר יומים... בגמרא שם (ע"ב) למדו דבר זה ממשה רבינו, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני, שנאמר "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו", וכתיב "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" וגו'. והקשה הר"ן (מגילה ד.), הרי במסכת מגילה (ד ע"א, לב ע"א) אמרו שמשה רבינו תיקן לישראל שיהיו דורשים בהלכות פסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת, והלכות חג בחג, ואם כן דוקא בפסח צריכים לדרוש בהלכות הפסח, ומדוע אמרו ששואלים בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח? ותירץ הר"ן, ששלושים יום קודם הפסח זה זמן הראוי 'לשאול' בהלכות הפסח, ונחשב שואל כענין, אבל הדרשות בהלכות הפסח יהיו בפסח עצמו[1]. כלומר, מי שיבוא עכשיו וישאל על הלכות סוכות וחנוכה נאמר לו שיבוא סמוך לחג לשאול, 'דבר בעתו מה טוב', ויש להקדים את מי ששואל שאלה השייכת לימים אלו, אבל אם יבוא בימים אלה לשאול על הלכות פסח, הרי הוא שואל כענין.

 

סיגריות

ב. מי שיבוא עכשיו וישאל אם מותר לעשן סיגריות בפסח, לא ידחה אותו, אלא יענה לו: כל הסיגריות מותרות בפסח, ואפילו אם מעורב בהם חמץ, הרי הוא נותן טעם לפגם שמותר בפסח. יש חכם אחד שנותן הכשר לפסח על סיגריות ופרסם שאסור לעשן סיגריות בלי הכשר, כי יש לו אינטרס שיקנו מההכשר שלו, אבל לפי הדין כל הסיגריות מותרות.

 

כל השנה

ג. אמנם כל השנה צריך למעט מעישון הסיגריות, ועדיף להימנע לגמרי מעישון. הרבה בחורי ישיבות מתחילים לעשן בפורים, ואחר כך ממשיכים כל השנה. אומרים: מדוע לא מברכים על עישון הסיגריה? כי בדרך כלל מעשנים את הסיגריה הראשונה בחדר השירותים... הגאון רבי משה פיינשטיין (בשו"ת אגרות משה חושן משפט ח"ב סימן עו) כותב שמותר לעשן, ואף על פי שהרופאים – כבר אז לפני קרוב לשלשים שנה – גילו שהעישון מביא למחלות, אבל הסכנה הזו אינה לרוב המעשנים, כי רוב החולים מעשנים אבל רוב המעשנים לא חולים. כלומר, אם נקח מאה חולים בסרטן הריאות נמצא שרובם מעשנים, אבל אם נקח מאה מעשנים, נמצא שרובם אינם חולים, ומכיון שרוב המעשנים לא חולים אין לאסור בהחלט, שהרי בכל התורה הולכים אחרי הרוב, שנאמר "אחרי רבים להטות". אמנם הרב שמואל וואזנר זצ"ל (בשו"ת שבט הלוי ח"י סימן רצה) היתה דעתו נחרצת לאסור עישון הסיגריות. אולם מרן זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן לט) נקט בדרך האמצע, הוא לא אסר בהחלט את העישון, אבל כתב שטוב להימנע לגמרי מעישון במשך כל השנה, ועל המשגיחים בישיבות לפקוח עיניהם על תלמידי הישיבות לבל ירגילו עצמם בכך. [א.ה. ע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סימן לט אות ג, ובהערות בגליון. ובחזון עובדיה יום טוב עמ' מח]. וגם בילקוט יוסף הל' כבוד אב ואם (עמ' שפה) הארכנו בזה, והמסקנא שאין כאן איסור גמור, אבל ראוי ונכון לכל אחד להימנע מכך, ובודאי שלא להרגיל את עצמו בעישון הסיגריות.

 

מרן לא חולק על ילקוט יוסף

ד. פעם אחת מרן זצ"ל דיבר ב'יזדים' שאסור לעשן. אחר כך פגשתי אותו, ושאלתי אותו: איך אמרת שאסור לעשן, וכי אתה חולק על יחוה דעת וילקוט יוסף (הנ"ל) שמתירים?!... מרן השיב לי: פעם אחת דברתי בשיעור נגד העישון, ואחר כך דיווחו לי שאחוזי המכירות של הסיגריות ירדו, כי הרבה אנשים הפסיקו לעשן בזכות הדרשה שלי, וכשראיתי שדברי עושים רושם ברוך ה', חיזקתי את הענין כדי שאנשים ימנעו מעישון, אבל מעיקר הדין מותר.

 

וכפר בעדו ובעד ביתו

ה. זה מסביר איך היו גדולי ישראל שעישנו, אני זוכר את חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל שהיה מעשן בשרשרת, וכן ראשי ישיבת חברון הרב ברוידא והרב פרבשטיין זצ"ל ועוד היו מעשנים. היה נהוג אז, שבחורים מישיבת חברון שהתארסו היו מביאים לראש הישיבה חבילת סיגריות, אחד מראשי הישיבה היו מביאים לו שתי חבילות, אחד לו ואחד לאשתו, וכפר בעדו ובעד ביתו... הם סמכו על כך שרוב המעשנים אינם חולים, ומכיון שאין כאן איסור גמור, והם כבר התרגלו בעישון, לכן היו מעשנים.

 

סיגריה לכלב

ו. יש שמערבים בסיגריות חומרי טעם שונים עם עמילן של חמץ, אבל כאמור, מכיון שזה פגום ונפסל מאכילת כלב[2] אין כאן איסור. אם תביא לכלב סיגריה הוא יאכל אותה או יעשן אותה?! וגם אין לחוש לאיסור "אחשביה", שבזה שמוסיפים את החמץ הפגום לסיגריה הרי נותנים לו חשיבות, שהרי כתב בשו"ת זרע אמת ח"ב (חלק יורה דעה סימן מח), שאין איסור אחשביה בתערובת. וכן כתב בשו"ת נודע ביהודה (מה"ת חיו"ד סי' נז, ד"ה ומה). וכן דעת החזון איש (סימן קטז סוף אות ח). אלא אם כן הוא דבר המעמיד, כמו בדין התריאקה – מין תרופה – שהחמץ שבו הוא מעמיד אותו, ולכן מרן השלחן ערוך (סימן תמב סעיף ד) אסר לאכול את התריאקה בפסח. ובסיגריות כל התערובת נעשית קודם הפסח, ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן ס, סא) הביא כמה ראיות שאין לאסור אם התערובת נעשתה קודם הפסח, ולכן הסיגריות מותרות בפסח.

 

תרופות

ז. בשנה שעברה היו אצלי ראשי קופות החולים, באו לשבת אתנו, הרבנים הראשיים, והביאו אתם את רשימת התרופות הכשרות לפסח, בעוונות הרבים יש רשימה ארוכה מאוד של תרופות. ואמרו לי שרוב ככל התרופות הם פסולות מאכילת כלב, אבל יש קצת תרופות עם טעם טוב, לכן הוספתי במכתב: שכל תרופה שיש בה טעם טוב חייבת הכשר.

 

שואל כענין

ח. וכן מי שבא בימים הללו ושואל: איך מכשירים תנור אפיה ומיקרוגל? האם נאמר לו להמתין עד פסח?! הוא צריך לדעת עכשיו מה לעשות, לכן תענה לו, הוא שואל כענין, ולענין הלימוד עצמו בהלכות הפסח, זו תקנת משה רבינו לעסוק בחג עצמו, וכמו שתירץ הר"ן. ומרן הבית יוסף (סי' תכט) הביא תירוץ זה.

 

תירוץ שני

ט. עוד תירץ מרן הבית יוסף, שהלכות פסח צריך ללמד לפני הפסח, בשונה משאר החגים, כיון שיש הלכות מרובות, דיני המצה, והכשר כלים, וביעור חמץ, וליל הסדר, שבחג הפסח כבר עבר זמנם. יש כמה סוגיות במסכת פסחים פרק ראשון שמפלפלים בהן בישיבות כמה חדשים. מה שאין כן שאר החגים כמו שבועות ושמחת תורה יש בהם רק הלכות יום טוב, והרי הם כשאר הימים טובים, ולכן די במה שילמד בחג עצמו. וכן לגבי סוכות, סוכת גנב"ך [גוים, נשים, בהמה, כותים] כשרה. רוב הלולבים כשרים, וכן רוב האתרוגים כשרים, מלבד האתרוגים של העדה החרדית... יום או יומים לפני החג קונים ארבעת המינים, ואין צורך בשלושים יום.

 

תירוץ שלישי

י. עוד תירץ מרן הבית יוסף, על פי דברי הגמרא בעבודה זרה (ה:) שתיקנו לשאול בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח, לפי שהיו צריכים לקחת שה לקרבן פסח, ולבדוק אותו שלא יהיה בו שום מום[3], ולכן היו צריכים לדרוש על כך שלושים יום קודם החג, ותקנה זו היתה שייכת כל זמן שבית המקדש היה קיים, במשך 830 שנה, 410 שנה של בית המקדש הראשון, ו-420 שנה של בית המקדש השני. מה שאין כן בשאר החגים שלא שייך טעם זה. ואף על פי שבזמננו בית המקדש חרב, וגם לגבי חג הפסח אין צורך לדרוש בהלכות הפסח שלושים יום קודם, מכל מקום התקנה לא זזה ממקומה, וכמו בדין חזרת שליח צבור, וברכת מעין שבע, וגזירת תרופות בשבת, שבזמננו לא שייכים כל כך טעמי התקנה והגזרה, מכל מקום אף ש בטל הטעם לא בטלה התקנה, והוא הדין לענין תקנת שואלים ודורשים בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח, שתקנה זו נשארה גם היום.

 

תירוץ רביעי

יא. הט"ז (סימן תכט ס"ק א) מוסיף עוד תירוץ, שלעולם צריכים לדרוש בהלכות הפסח בפסח, ומה שאמרו שואלים ודורשים בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח, זהו לענין שאלה בבעלים, כי ידוע שהשואל חפץ מחבירו חייב בגניבה ובאבידה ובאונסין, אבל אם היתה שאלה בבעלים – שבעל החפץ נשאל אף הוא לעשות מלאכה לשואל – פטור, "אם בעליו עמו לא ישלם". ושלושים יום אלו שלפני הפסח הרב שאול לתלמידיו ללמוד הלכות הפסח, ולכן אם שאל מרבו איזה חפץ בימים אלה, ואותו חפץ נגנב או אבד וכיוצא בזה, הרי הוא פטור מדין שאלה בבעלים. כמובן לא יפסוק הלכה למעשה על פי זה, אלא ילך לבית דין ויפסקו לו את הדין.

 

עולם הישיבות

יב. מרן בשלחן ערוך (סי' תכט סעיף א) פסק: "שואלין" בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. והרי זה שונה מלשון הגמרא "שואלין ודורשין", ומשמע מלשון מרן השלחן ערוך שתופס עיקר כתירוץ הר"ן, שדין זה נאמר רק לגבי שיהיה שואל כענין, אבל יכול להמשיך ולעסוק גם בהלכות אחרות, ולכן לא כתב תיבת "דורשין". וזה סמך לעולם הישיבות, שתלמידי הישיבות והכוללים ממשיכים בלימודם כרגיל, גם אם הם עוסקים במסכת גיטין או בבא מציעא וכדומה, ולא צריכים להפסיק את לימודם וללמוד מסכת פסחים דוקא.

 

מבחנים ברבנות

יג. וכן יש בעוד כמה ימים מבחן ברבנות לאברכים מכל הארץ, באים ונבחנים כל אחד על מה שלמד, על הלכות איסור והיתר, חופה וקידושין, שבת ועירובין, וכן על זה הדרך. ובימים אלו אותם אברכים עסוקים בחזרות על הלימוד שלהם בתקופה האחרונה, כדי שיבואו למבחן כשהם מוכנים היטב. ומכיון שלהלכה אנחנו נוקטים ששואלים בהלכות הפסח שלושים יום זהו לענין שואל כענין, הם יכולים להתכונן למבחן בימים אלה ולא לעסוק בהלכות הפסח.

 

בלי מבחנים = מושב זקנים

יד. המבחנים ברבנות מדרבנים את האברכים ללמוד ולחזור, וכפי שהיה אומר רבי בן ציון חזן זצ"ל מראשי ישיבת פורת יוסף לפני כ-70 שנה: "כולל בלי מבחנים, מושב זקנים". מרן זצ"ל בשנת תשל"ג היה מגיע אלינו כל שבוע לכולל רבנות ודיינות "חזון עובדיה" למסור שיעור, היינו לומדים בשיעור יחד בית יוסף הלכות כתובות, קידושין, וכן על זה הדרך, ומרן היה אומר לנו חידושים על דברי הבית יוסף. וכל חודש היה עורך לנו מבחן, מרן בעצמו היה מכין את השאלות. והיינו מתכוננים היטב למבחן, בדרך לכולל היינו דנים מה ישאל אותנו מרן. והשאלות לא היו חידות, אלא סיכום הדין לפרטיו, כגון: "האם טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן? מה פסקו מרן והרמ"א? ולמאי נפקא מינה?" [א.ה. ע' יורה דעה סי' צח]. וכן: "מה הם טעמי הדחת הבשר לפני המליחה? מה פסקו מרן והרמ"א? ולמאי נפקא מינה?" [א.ה. ע' יו"ד סימן סט]. וכן: "מה הטעמים שצריך להמתין בין בשר לחלב? ולמאי נפקא מינה?" [א.ה. ע' יו"ד סי' פט]. באחד המבחנים ישבנו יום שלם מהבוקר עד הערב לענות על כל השאלות בכתב, מרן ביקש לקנות לאברכים פלאפל שיאכלו בצהריים ולא יצאו באמצע המבחן, ושלח את ראש הלשכה שלו שישגיח על האברכים שלא יעתיקו. מרן זצ"ל החשיב מאוד את המבחן, שהוא כמו כמה חזרות על הלימוד. כמה אברכים בצער על מה שהם שוכחים את הלימוד, הרי זה דומה למי שהוליד בנים וקובר אותם.

 

הדור הדור

טו. מרן זצ"ל אמר לי פעם: חושבים שיש לי זכרון, אבל בצעירותי גם אני הייתי שוכח, וכל מה שאני זוכר זה בזכות שהייתי שקוע בלימוד ולא התעניינתי בדברים אחרים, ובזכות זה אני זוכר. סיפר לי על רב אחד מפורת יוסף, שבצעירותו – לפני 70 שנה – הלך לבית מרקחת ברחוב צפניה וביקש מהם עשב פלדור, הוא עשב חריף מאוד שמועיל מאוד לזכרון למי שאוכל אותו, אבל גם מזיק לגוף. אותו חכם אכל את הפלדור ונחתכו לו המעיים, והיו צריכים להטיס אותו לפריז לטפל בו. אבל היה לו זכרון אדיר, רבי עזרא עטיה זצ"ל קרא לו "בעל המפתחות", כי עבר על כל המפתחות של ספרי השותי"ם, ובכל פעם שרבי עזרא היה צריך לעיין באיזה נושא, היה שואל את בעל המפתחות, והיה אומר לו מיד באלו ספרים לעיין, אז לא היה אוצר החכמה או פרוייקט השו"ת. ואמר לי מרן זצ"ל, שלאחר כמה שנים אותו חכם חזר להיות כאחד האדם, כי אותו עשב משפיע לכמה שנים בלבד. ולכן אומרים "הדור הדור ולא תצטרך לפלדור", כלומר עדיף לחזור על הלימוד מאשר להשתמש בעשב זה. וכך מרן זצ"ל נהג בעצמו, לחזור הרבה על הלימוד ולא להתעסק בדברים אחרים. בצעירותו של מרן היו תקופות סוערות, ואף על פי כן מימיו לא ראה צורת עיתון, עד שנעשה דיין וקיבל בחינם עיתון המודיע. מי שיש לו בראש "נייעס" או דברים אחרים, זה בא על חשבון התורה, אבל מי שראשו יהיה בתורה בלבד, לבסוף הוא גם יזכור את הלימוד.

 

כל הכיפות

טז. כאמור, המבחנים ברבנות זו דחיפה טובה לחזור על הלימוד, ובכלל גם זה דוחף ללמוד הלכה. לפני שלושים וארבעים שנה לא היו כל כך הרבה שלומדים הלכה, בירושלים היה כולל אחד בבית כנסת בורוכוב ברחוב דוד שלמדו בו הלכה, בשאר הכוללים למדו רק גמרא. והיום אני מבקר את הנבחנים ברבנות, ואני רואה שיש מאות ואלפי אברכים מכל החוגים והסוגים, כל סוגי הכיפות, לומדים נבחנים ומצליחים. מי שלמד טוב במשך עשר שנים ולא נבחן, יכול לחזור על הלימוד ולעשות את כל המבחנים בתוך שנתיים. יש שלחן ערוך קטן שהדפיסו בו רק את פסקי מרן והרמ"א, ילמד בו ויועיל לו לחזרה על הלימוד.

 

הר"ן אינו יחידי

יז. הבאור הלכה (סימן תכט ס"א סד"ה שואלין) כותב שצריכים להפסיק את הלימוד וללמוד רק הלכות פסח. הוא חשב שהר"ן יחיד בדבר שזה נאמר רק לענין שואל כענין, ומכיון שלפי שאר התירוצים צריכים לעסוק בהלכות פסח, פסק כן, ולדבריו כל בחורי הישיבות והאברכים צריכים להניח את לימודם ולעסוק בהלכות פסח. אולם באמת הר"ן אינו יחידי בדבר, כי גם הרשב"א (מגילה ד ע"א, ל ע"א) כתב כן. וכן כתב הריטב"א (מגילה ד.) בשם רבו הרמב"ן. וכן דעת מהר"ם חלאוה (פסחים ו:). והמאירי (שם). וכן כתב הרשב"ץ בספר יבין שמועה (דכ"ג ע"ד). ובעולם הישיבות סומכים על כל הראשונים הללו, להמשיך בלימודם כרגיל.

 

יחפש לו רב אחר

יח. היה אצלי בישיבה בחור אחד שקדן, שהיה לומד מסכת אחרת ממה שלמדו בישיבה, וטען לי: "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" (עבודה זרה יט.), אמרתי לו תראה מה פירש רש"י שם, שיבקש מרבו ללמוד מה שחפץ. אבל אם רבו לא רוצה, שיחפש לו רב אחר... צריך לשמוע לראש הישיבה ולמשגיח ולצוות הרבנים לכל מה שיאמרו בנוגע לסדרי הישיבה.

 

להתפלל בישיבה

יט. לפני 25 שנה היה לי בישיבה בחור מתמיד מרכסים, היה לומד בלילה, ובכל בוקר היה מתפלל בנץ החמה, ונח קצת ונכנס לבית המדרש ללמוד עם כולם, והיה לבי נוקפי על כך, כי בודאי יש עדיפות להתפלל תפלה ישיבתית עם כל בחורי הישיבה בשעה 7.30, אבל מצד שני אז לא היה לי אומץ למנוע ממנו תפלת נץ בכל יום, לכן המתנתי להזדמנות שמרן זצ"ל יגיע אלינו לישיבה לתת שיעור, ואז שאלתי את מרן על זה במדרגות, מיד השיב לי: בודאי שיתפלל בישיבה, כשיתחתן יתפלל מתי שירצה. שאלתי: אתה מוכן לומר את זה? כן בודאי! בסוף השיעור אמר מרן: כל הבחורים צריכים להתפלל בישיבה, שחרית מנחה וערבית! יש כאלה שמתפללים מנחה מחוץ לישיבה והורסים את הסדר.

 

מי גדול ממי

כ. אמנם בעניני הלכה אין לראש ישיבה דין של מרא דאתרא, ולא חייב לשמוע בקולו. אם ראש הישיבה יאמר לו לעשות חדר יחוד לאחר החופה, יאמר לו: עם כל הכבוד, מי יותר גדול בתורה, כבודו או הרבנים שער המלך, כנסת הגדולה, רבי אהרן בן שמעון?! וכן אם יאמר לו ראש הישיבה שלא לעשות שבועה חמורה בחופה, ישאל אותו: מי יותר גדול בתורה, כבודו או מרן הבית יוסף, והרדב"ז, ומהריק"ש, ורבי חיים אבולעפיה, והרב חיד"א?! והלוא מרן השלחן ערוך בסדר החליצה (אבן העזר סימן קסט אות מו) כתב שעושים שבועה חמורה.

 

מי ישן לפני 1.00

כא. ומכל מקום בעניני הנהגת הישיבה ישמע לרבני הישיבה, ולא ילמד הלכות פסח בימים אלו, אם בישיבה לומדים מסכת אחרת. אבל יכול לעשות כפי שסיפר לי מרן זצ"ל, שבפורת יוסף בימים שלפני החגים היו לומדים בלילות את הלכות החג טור ובית יוסף. גם בחורים צעירים בני חמש עשרה ושש עשרה יכולים לשבת לאחר סדר ג' בשעה 22.00 וללמוד בית יוסף הלכות פסח עד 1.00 בלילה, איזה בחור ישיבה ישן לפני 1.00, הם לא תרנגולים! הצעירים ילמדו הלכות הקלות, הלכות ליל הסדר, סימן תעב והלאה, והלכות בדיקת חמץ. אבל בחור יותר גדול ילמד כל הלכות פסח על הסדר.

 

דע מה שתשיב

כב. וכן אברכים יקדישו זמן בלילות לעבור על כל הלכות פסח. גם אברך בשנה ראשונה שאינו הולך לכולל ערב, צריך ללמוד בבית, לא יתכן שיהיו אברכים שלא עברו על כל הלכות פסח. בפרט אם הוא נמצא במקום שיש בעלי בתים, אצלם כל אברך עם חליפה קצרה הוא רב, וישאלו אותו: האם מותר לברך כבר עכשיו ברכת האילנות? איך מכשירים מיקרוגל? ומיקסר? צריך לדעת מה להשיב להם.

 

לא יותר משעתיים

כג. וכן יש לנצל את הזמן הפנוי בשבתות, בישיבות לא מחייבים ללמוד בשבת נושא מסויים, ולכן יעסוק בהלכות החג. לא יישן כל השבת, כי אחר כך במוצאי שבת הוא לא יכול לישון, ולמחרת ביום ראשון בבוקר הוא עייף וכו'. יישן ביום שבת שעה וחצי או שעתיים לכל היותר, ויבקש שיעירו אותו, ויקום ללמוד.

 

לעבור על חזון עובדיה

כד. כשהיינו צעירים היינו עוברים על חזון עובדיה לפני חג הפסח, והיינו משתעשעים בו. וכך סיפר לי גם הרב משה צדקה שליט"א, שלמד בישיבת מקור חיים, שם מרן זצ"ל כיהן כר"מ, וכן הרב שלום שבדרון, ואז יצא ספר שו"ת חזון עובדיה (בשנת תשי"ב), ובכל ערב היו יושבים בחורי הישיבה ולומדים חזון עובדיה על הסדר סימן אחר סימן והיו מפלפלים בדבריו, כי הוא ספר מלא בקיאות וחריפות. ומי שיכול ילמד גם בית יוסף.

 

היום יש הרבה בעלי תשובה

כה. היום יש הרבה בעלי תשובה ברוך ה', מה שלא היה בדור הקודם. בילדותנו היינו הולכים בליל שבת עם מרן זצ"ל לדרשה בישיבת פורת יוסף, ומרן היה מראה לנו מרחוק: זה בעל תשובה. היינו מסתכלים עליו כאילו הוא 'נפל מהירח', כי היתה נהירה חד צדדית לכיוון השני, רבים שהתגייסו לאצ"ל וללח"י והתקלקלו שם. היום יש בעלי תשובה רבים גם בארץ וגם בחו"ל, בלונדון, במקסיקו, באמריקה, ובכל מקום בעולם. מגיעות אלינו שאלות קשות באבן העזר, כיון שבהיותם חילוניים התנהגו בהפקרות, ולאחר שחזרו בתשובה התעוררו לשאול שאלות.

 

שאלת רבים

כו. בעלי תשובה רבים שואלים, האם ראוי להתארח אצל ההורים בלילה הסדר, ההורים עדיין לא חזרו בתשובה, "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". ויש בזה כמה בעיות, מצד יין נסך, ומצד פריצות של בני המשפחה, ומצד נאמנות ההורים על כשרות המאכלים, וכן יש משפחות שיש אצלם חמץ בבית, האם מותר להתארח אצלם בחג.

 

תשובה כהלכה

כז. התשובה שיש להשיב לאותם בעלי תשובה, תלוי ביחס של ההורים לבניהם החוזרים בתשובה. יש מקומות שמכבדים את הבן שחזר בתשובה, ובפרט אם יש לו זקן הוא כבר רב בעיניהם... במקרה כזה יתנה עם הוריו, שהוא קורא את ההגדה ומספר סיפור יציאת מצרים בהרחבה, ולא יעשו ליצנות, ואת הטלויזיה יכסו בבד שחור, ואם יסכימו לזה, יבוא ויזכה את משפחתו. יכין מראש סיפורי מעשיות לספר להם, יש בספר חזון עובדיה פסח כמה סיפורים ומשלים, יקרא שם ויספר להם בליל הסדר. וכן ירחיב להם בסיפור עשרת המכות, כיצד הִפלה ה' בין ישראל למצרים, שניהם שותים מכוס אחת, זה שותה מים וזה שותה דם, עד שהמצרי ישלם כסף ויהיה לו מים. "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", גם במושבותם של המצרים היה אור לבני ישראל.

 

ליל הסדר אצל מרן זצ"ל

כח. מרן זצ"ל היה נוהג לספר בליל הסדר את סיפור עשרת המכות בשפה פשוטה, כמו בגן ילדים. אך מצד שני גם היה אומר קושיות ותירוצים, בשביל הגדולים. והיה מאריך הרבה, עד שהיינו אומרים לו שעוד מעט חצות הלילה, והיה מזדרז לאכול את האפיקומן קודם חצות.

אצל מרן היינו נוהגים בקריאת ההגדה, שכל אחד קורא קטע, הבנים והבנות וגם הכלות. ואין בזה משום קול באשה ערוה, שהרי במגילה (כג.) שנינו: הכל עולים למנין שבעה, אפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור. והלוא כשקוראים בתורה מנגנים לפי טעמי המקרא, אזלא גריש, רביע וכו', ואף על פי כן אמרו שאשה יכולה לקרוא בתורה, כמובן שלמעשה אין להעלות אשה לתורה, שישמעו טוב נשות הכותל! אבל זה לא משום קול באשה ערוה, אלא מפני כבוד הצבור, שיאמרו שאין אחד שיודע לקרוא מלבד אשה זו, לכן אמרו שאשה לא תקרא בצבור. אלא כל שהוא כדרך קריאה ולא דרך שיר, אין בו משום קול באשה ערוה.

היינו קוראים לפי התור, כל אחד קורא קטע, וכאשר היינו מגיעים ל"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה", מרן היה מבקש מאותו שהגיע תורו לקרוא שני קטעים, של החכם והרשע, כדי שלא יקרא אחד "חכם מה הוא אומר", והשני "רשע מה הוא אומר".

הרבנית ע"ה היתה קוראת אתנו את כל ההגדה, אבל היתה קוראת לאט, ומרן זצ"ל היה מתחשב בה, ומידי פעם היה עוצר ואומר איזה חידוש עד שהיא תדביק את הקצב.

 

אומר לדבק טוב הוא

כט. אם החוזר בתשובה יודע שיש חמץ בבית הוריו, יבוא מוקדם בערב פסח ויאסוף את כל החמץ ויניח אותו בתוך ארון סגור, וידביק שם מדבקה שכתוב עליה "חמץ", שלא יבואו לאוכלו. וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (סימן תמ סעיף ב) לגבי מי שיש בחצרו גוי גר תושב[4], והגוי אוכל חמץ בפסח, שצריך לעשות מחיצה בפני החמץ של הגוי שלא יבוא לאוכלו.

 

חכם עיניו בראשו

ל. חכם עיניו בראשו, אותו חוזר בתשובה ימכור להם את החמץ דרך הרבנות, יכתוב שורה אחת בשבילו, ושורה אחת בשביל משפחתו, לא צריך לפרט את המקום המדוייק שמונח בו החמץ, ודי שכותב את הכתובת. וכן אין צורך למכור את החמץ הבלוע בכלים, אלא את החמץ בעין בלבד.

 

זכין לאדם שלא בפניו

לא. אם לא הספיק להודיע להם שמוכר להם את החמץ, יכול למכור להם בלי ידיעתם, מדין זכין לאדם שלא בפניו, שהרי עושה להם טובה להציל אותם מאיסור בל יראה ובל ימצא, וכן מציל להם את החמץ שלא יאסר לאחר הפסח, כי חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה.

 

זכין מאדם שלא בפניו

לב. יש בזה מחלוקת גדולה באחרונים אם מועיל למכור את החמץ לחבירו שלא מדעתו, כי אמרו מזכין לאדם שלא מדעתו, אבל כאן הוא מזכה מאדם שלא מדעתו, ומכל מקום לדעת רוב האחרונים מועיל למכור החמץ בלי ידיעתו, והביאו ראיה מהגמרא בסוטה (כז.) שמי שהלך למדינת הים, בית דין מקַנין לאשתו, משום שזכין לאדם שלא בפניו. וגם התרומת הדשן (סימן קפח) – מהרא"י שהיה בסוף תקופת הראשונים – כתב בדין משרתת שעשתה עיסה עם בעלת הבית, ובעלת הבית הלכה לדרכה, וחוששת שהעיסה תתקלקל עד שתחזור בעלת הבית, והתיר התרומת הדשן למשרתת להפריש חלה[5], משום שזכין לאדם שלא בפניו. והרמ"א ביורה דעה (סימן שכח סעיף ג) הביא את דברי התרומת הדשן להלכה. והוסיף הט"ז (סק"ב) שאפילו אם אין חשש שהעיסה תתקלקל מותר למשרתת להפריש, מדין זכין לאדם שלא בפניו. ולכן מי שיש לו בן משפחה חילוני וחס עליו שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא, יעשה לו מכירת חמץ, שהרי הוא כמשיב אבידה. וכן מבואר בדברי המגן אברהם (סימן תלו ס"ק יא).

 

טענת הקצות החושן

לג. לא אכחד שבספר קצות החושן (סימן רמג סק"ח) חולק על זה, וכותב: ואם כי ידעתי מיעוט ערכי להרהר אחר פסקי מוהרא"י, אבל מדברי התוספות והרשב"א (נדרים לו:) מוכח שלא כדברי התרומת הדשן, אלא אין זכין מאדם שלא בפניו. כלומר אפשר לזכות לאדם, אבל לא על ידי שלוקחים ממנו, ולכן אין להפריש חלה בלא רשות בעל הבית. אבל יש לדחות את הראיה מדברי התוס' והרשב"א, וכמה אחרונים חלקו על הקצות החושן, ולכן מעיקר הדין ניתן למכור חמץ לחבירו בלי ידיעתו. וכן פסקו בשו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב (סימן מו) ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן שמז). ועוד.

 

ניתן לסמוך על המכירה

לד. עצם מכירת החמץ היא טובה, וניתן לסמוך על המכירה שעושים ברבנות. בשנה שעברה הלכנו לראש הממשלה – שהיה אז שר האוצר – למכירת חמץ, הבאנו ערבי מאבו גוש שיודע הלכות מכירת חמץ יותר טוב מיהודים... ועשינו אתו כל הקנינים, קנין כסף, קנין אגב, קנין משיכה, כי רש"י ורבינו תם חולקים איזה קנין מועיל בגוי כסף או משיכה, ולכן כתב מרן השלחן ערוך יורה דעה (סימן שכ סעיף ו) שכשמוכר בהמה לגוי כדי לפטור את הבעיה של בכור, יעשה עם הגוי כל הקנינים לצאת מידי ספק, שהרי זה ספק דאורייתא.

 

ספק דרבנן להקל

לה. לפני כ-50 שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, היה יהודי אחד בעל חנות שנזכר ברגע האחרון למכור את החמץ, ומכר את כל החמץ שלו לפועל הגוי במאה שקל, ובא לאחר הפסח לשאול את מרן זצ"ל אם מועילה המכירה, ומרן התיר לו בדיעבד, למרות שלא עשה את כל הקנינים כיון שחמץ שעבר עליו הפסח איסורו דרבנן, וספק דרבנן להקל. אבל לכתחילה לא יהיה חכם בעיניו, אלא ימכור את החמץ דרך הרבנות, כדי שלא יכנס בספק דאורייתא של בל יראה ובל ימצא.

 

הערמה

לו. יש שפקפקו בכלל על המכירת חמץ שהיא בדרך הערמה, שהרי זה נראה חוכא ואיטלולא, כי כולם יודעים שאין המוכר מתכוין למכור. אבל יש לשאול גם על הקונה, וכי הוא מתכוין לקנות את כל החמץ ולשלם עליו, אותו ערבי מאבו גוש שילם בסך הכל 20,000 ₪ על כל החמץ של הממשלה, וגם הכסף הזה אנחנו הבאנו לו, כי לא היה לו. אלא שהמעשה גובר על המחשבה, ומכיון שיש גם דעת מקנה, ואפילו אם לא יתכוין ברצינות המקח חל. ולכן מנהג ישראל מאז ומתמיד לסמוך על המכירה. ואם יבוא הגוי בפסח וירצה את החמץ, חייב לתת לו, אלא שאחר כך יצטרך לשלם על הכל.

 

בלי ידים

לז. אם בנות משפחתו של החוזר בתשובה אינם מכבדים אותו, ובאים בפריצות 'בלי ידים ובלי רגלים', לא ילך אליהם, אלא יעשה פסח עם חבירו. אם כבר הגיע לשם, ויש נגדו בנות שלא לבושות בצניעות, יאמר את ההגדה כשעיניו בתוך ההגדה, שהרי אסור לומר דבר שבקדושה כנגד טפח באשה. לדעת הב"ח (סימן עה) צריך לסובב את פניו, ולא מועיל אפילו עצימת עינים. אך לדעת היד אהרן והפרי חדש – היה מרא דאתרא בירושלים – זה דוקא בצואה כנגדו, אבל כנגד ערוה די במה שאינו רואה, שהרי נאמר "ולא יִראה בך ערות דבר". וכן מבואר מדברי מרן הבית יוסף שם. וכן דעת החזון איש (חאו"ח סימן טז אות ז).

 

יוצר האדם

לח. וכן ינהגו רבני ערים ורבני שכונות, שמתוקף תפקידם הם חייבים ללכת ולערוך חופות, אני לא חייב ברוך ה'... יש רבנים שעושים כמה חופות ביום אחד. ולפעמים הכלה לבושה בפריצות, והוא לא יודע אם לומר "יוצר האדם" או "יוצר הבהמה"... ולא יועיל שיסתובב, כי בכל פינות שיפנה יש לנגדו פריצות, על כן הפתרון הוא לעצום את עיניו ויאמר הברכות בעל פה. ואם הוא רב חדש שעדיין לא יודע הברכות בעל פה, יקח עמו ברכון ויתן עיניו בברכון.

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן

 

[1] בפרט בחג הפסח שיש לנו שעון קיץ, והיום ארוך, אפשר להתאסף במשך כל היום לשמוע שיעורי תורה. כמו שנוהגים בבית הכנסת מוסאיוף, אנחנו מגיעים לשם בכל שנה בחג הפסח ביום טוב ראשון או ביום טוב אחרון, וכל היום יש שם שיעורי תורה, שיעור אחר שיעור, ילכו מחיל אל חיל. וכך ראוי לעשות בכל שכונה, להביא רבנים שימסרו שיעור אחר שיעור. כזה ראה וקדש.

[2] הצריכו שיפסל מאכילת הכלב, לומר שלא די במה שנפסל מאכילת אדם, אלא אפילו אם זה ראוי לכלב המחטט באשפה, עדיין הוא באיסורו עד שיהיה פסול מאכילת הכלב.

[3] היו צריכים לבדוק כל מום, גם מה שלא עושה אותו טריפה. אבל מה שאנחנו בודקים היום את הבהמות, זה רק לבדוק שאין חשש טריפה. וצריכים להשגיח שלא יהיה חשש כזה, כמו שנודע לאחרונה על הזריקות שעושים לעופות, והיה חשש טריפה, וכעת תיקנו הדבר, שמכניסים הזריקה מתחת העור בלבד. וכן מצוי בבהמות ששוחטים בחוצה לארץ, שאוכלות הרבה עד שהבטן שלהם מתנפחת מהגזים, ולכן עושים להם זריקה לתוך הכרס כדי להוריד את הנפיחות, ומכיון שנעשה נקב בכרס הרי זו בהמה טריפה, וצריכים להשגיח על כך.

[4] מדין תורה אסור להשאיר גוי בארץ, אלא אם כן מקבל על עצמו שבע מצוות בני נח, הרי הוא בגדר תושב, אחת המצוות היא שלא להתאבד... אם הוא לא מקבל על עצמו שבע מצוות בני נח, אילו היתה ידינו תקיפה היה צריך לשלוח אותו לסעודיה, אבל כיון שאין ידינו תקיפה אנו ממתינים לביאת המשיח.

[5] שיעור הקמח להתחייב בחלה הוא 560 דרהם. לפי חשבונו של הגאון רבי חיים נאה שכל דרהם הוא כמעט 3.2 גרם, אם כן יוצא 1,666 גרם. ולעומתו הרב הדר מרגולין (בקונטרס רביעית הלוג עמוד יג) פרסם מחקר שעשה בזה, והוכיח שהדרהם הוא רק 2.8 גרם, ולכל היותר 3 גרם, ולפי זה שיעור הקמח להפרשת חלה לכל היותר הוא 1,560 גרם. וכשהייתי לאחרונה בלונדון, פגש אותי נכדו של רבי חיים נאה, והראה לי שהוא הוציא קונטרס להוכיח שזקנו רבי חיים נאה צודק. ולכן אנחנו הולכים בדרך האמצע, מ-1,404 גרם יפריש בלי ברכה, ואם יש 1,560 גרם יפריש בברכה. לכתחילה מפריש מהעיסה, שנאמר "ראשית עריסותיכם", ובדיעבד שלא הפריש יפריש מהלחם לאחר האפיה.

האשכנזים מפרישים כזית עיסה, יש להם הרבה, אבל הספרדים לוקחים כל שהוא, אין לנו הרבה... וגם לאשכנזי מותר לאכול מעיסה שהפרישו ממנה כל שהוא.

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (83 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים