הרב יצחק יוסף לפרשת וישלח - הלכות חנוכה

נהגו העם כבית הלל

א. בגמ' מסכת שבת (כא:): תנו רבנן מצותחנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין – בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. וידוע שהלכה כבית הלל, וכך פסקו כל הפוסקים. והראבי"ה (סימן תתמג) כתב: נהגו העם כבית הלל. ותלה הדבר במנהג, כיון שאין כאן ענין של איסור והיתר, שהרי גם המדליק נר אחד בלבד יצא, רק נחלקו כיצד יהדר, אם מוסיף והולך או פוחת והולך, ולכן כתב שנהגו כבית הלל שמוסיף והולך.

נשים חייבות

ב. גם הנשים חייבות בנר חנוכה, אף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. כלומר שהנס נעשה על ידי אשה, על ידי יהודית. ולכן אשה שנמצאת לבד בביתה, כגון אלמנה או גרושה, או אשה נשואה שבעלה במילואים בצבא, או בשליחות בחו"ל, או שהוא נמצא בעבודה בשעת הדלקת נר חנוכה, האשה מדליקה נרות חנוכה בברכה.

כל כבודה

ג. ומכל מקום כאשר הבעל בבית ומדליק נרות חנוכה, האשה לא מדליקה. וכן הבנות הרווקות שסמוכות על שלחן הוריהן, לא מדליקות נרות חנוכה, גם למנהג המהדרין שמדליקים לכל אחד מבני הבית. הטעם לכך כתב החתם סופר (שבת כא:), שתקנת נר חנוכה היתה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, ולכן לא נהגו שאשה תדליק נרות חנוכה, כדי שלא תצטרך לצאת החוצה, שהרי נאמר "כל כבוּדה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד).

הדלקה בכותל

ד. נוהגים להדליק נרות חנוכה גם בכותל המערבי, כדין בית הכנסת. כשמרן זצ"ל היה רב ראשי לישראל היו מכבדים אותו להדליק ביום הראשון, והרב האשכנזי היה מדליק ביום האחרון. אמנם הביאו (בספר אשרי האיש מועדים רסב) בשם הרב אלישיב זצ"ל, שהמדליקים בכותל המערבי יכולים לברך רק כשמדליקים בתוך המערה, שהיא מקורה ודומה לבית, אבל אין לברך על ההדלקה ברחבת הכותל, כשם שאין ל'הומלס' – חסר בית – לברך על הדלקה ברחוב. אולם אין זה מוכרח, כי יש אומרים שחובת ההדלקת היא על הגברא ולא על הבית, וכמו שכתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן כט) שאפשר להולכי דרכים להדליק בדרך[1]. וכן דעת הערוך השלחן (סימן תרעז סעיף ה). וכל שכן בכותל המערבי שהוא מדין פרסומי ניסא לרבים, ולכן נוהגים להדליק נרות חנוכה בברכה בכל מסיבה, כמו בחתונה, ובר מצוה, ובת מצוה, וסעודת שבע ברכות. אלא שאם מתפללים שם ערבית עדיף יותר, אבל אין זה מעכב. וגם מרן זצ"ל היה נוהג לברך על הדלקת נרות חנוכה שברחבת הכותל המערבי, כיון שהוא מקום הקבוע לתפלה ודינו כבית הכנסת.

לעמוד על המשמר

ה. מאז מלחמת ששת הימים ששחררו את הכותל המערבי, נהגו להדליק שם נרות חנוכה בברכה. אבל מעולם לא הדליקו הנשים בעזרת הנשים, כי כאמור אשה לא מדליקה נרות חנוכה אלא אם כן מדליקה במקום בעלה, וכן נשים בעזרה מצטרפות למנין להדלקה בבית הכנסת, שאם אין עדיין מנין בבית הכנסת, אבל עם הנשים שבעזרה יש סך הכל עשרה, יכולים להדליק בברכה, כי גם הנשים שייכות בחיוב הדלקת נר חנוכה. אבל אין לנשים לבנות במה לעצמן להדליק נרות חנוכה בעזרה של הכותל, כיון שזה בא מהרפורמים שרוצים לעקור את הדת, ולכן הן קוראות בתורה ולובשות טלית ותפלין, ויש לעמוד על כך, שלא לאפשר להן להדליק נרות חנוכה בעזרה בשום פנים ואופן, גם אם הבג"ץ יתערב...

וכי האיש יולד?!

ו. אותן שבאות בטענה של שויון זכויות, ולכן רוצות לעשות הכל כמו האיש, אין בדבריהם ממש. האם לפי דבריהם נאמר גם כן, שכשם שהאשה יולדת גם האיש צריך ללדת?!... כל אחד ותפקידו, תפקיד האשה להביא ילדים לעולם, ולחנך את הדור הבא, "לאקרויי בנייהו ולאתנויי גברייהו" – לסייע לבעלה ולבניה לעסוק בתורה – ועל ידי זה זוכה לחיי העולם הבא. ולכן אין האשה פנויה לכל המצוות, ומטעם זה התורה פטרה אותן. האיש חייב במצוות עשה שהזמן גרמא, והאשה פטורה. האיש צריך להתפלל במנין, ולשמוע קריאת התורה, והאשה פטורה. לכן אנחנו מברכים בברכות השחר "שלא עשני אשה" בשם ומלכות, מודים לה' יתברך על שאנחנו חייבים בכל המצוות שהזמן גרמא, כמו מצות לולב וסוכה, וכן אנחנו חייבים בלימוד תורה, מה שאין כן האשה פטורה מלימוד התורה, שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם", ודרשו חז"ל: בניכם ולא בנותיכם (קידושין כט:). והאשה מברכת "שעשני כרצונו" בלי שם ומלכות, כיון שברכה זו אינה מוזכרת בתלמוד, ואין לנו רשות לחדש ברכות בשם ומלכות.

אין כמו היהדות שמכבדת את האשה

ז. בודאי שאין כאן חס ושלום איזה זלזול באשה, שהרי אין כמו היהדות שמכבדת את האשה, ודואגת לזכויות האשה. כמה בתי הדין דואגים לאותן נשים עגונות להציל אשה מכבלי עגינותה. ואם בית הדין שומעים על בעל שמכה את אשתו, בית הדין מתייחס לזה בחומרה רבה, מיד נוזפים בבעל, וממצים אתו את הדין.

תן לה הכל

ח. וכן אמרו חכמים: אין הברכה מצויה בבית אלא בזכות האשה, "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" (בבא מציעא נט.), כלומר הרוצה להתעשר יכבד את אשתו. מרן זצ"ל היה נוהג לתת לרבנית ע"ה את כל המשכורת שלו, כיון שהיא היתה דואגת לקניות ולכל התשלומים, והיה מבקש ממנה להשאיר לו קצת כדי לתת צדקות וכדומה. מי שרוצה להתעשר ינהג כן, כך לא יהיו טענות לאשה שרוצה עוד כסף, שהרי נתן לה הכל...

האשה תענה אמן

ט. שאלה מהקהל: האם עדיף יותר לברך ברכת "שלא עשני אשה" בלחש, כדי שהאשה לא תיפגע?

תשובת הרב: אין צורך לברך בשקט, אם יסביר לה את משמעות הדברים, שלאשה יש פחות מצות מהאיש, היא תבין ולא תיפגע, ואדרבה, תענה אמן על ברכתו. כי צריך שכל אחד ידע מה תפקידו בעולם, יש נשים שעוסקות במצוות שאינן חייבות בהן, והולכות לקברי צדיקים וכדומה, במקום לעסוק בצרכי הבית. האשה משועבדת לבעלה במלאכות הבית, והאיש משועבד לאשתו בכל החיובים שחייבו אותו חכמים כגון במזונותיה ורפואתה וכו'.

רק בליל פסח

י. לגבי ברכת ההלל, אנחנו הספרדים לא מברכים על ההלל בראש חודש שהוא מנהג, כדעת הרמב"ם (פרק יא מהלכות ברכות הט"ז, ופ"ג מהלכות חנוכה ה"ז). וכתב מרן השלחן ערוך (סי' תכב סעיף ב) שכן המנהג בארץ ישראל. זהו אחד המקומות הבודדים שמרן כותב את ההלכה על פי המנהג. והיום יש כאלה שבאים לארץ ישראל ומדפיסים סידורים וכותבים לברך על ההלל בראש חודש. 'הגם לכבוש את המלכה עמי בבית'?! אבל על ההלל בחנוכה מברכים, כיון שהוא תקנת חכמים. ומכל מקום הנשים פטורות גם מהלל של חנוכה, ואין להן לברך עליו. ורק ההלל בליל הסדר אומרות אותו בברכה.

מהדרין מן המהדרין

יא. ובמה שאמרו בברייתא הנ"ל שהמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, נחלקו הראשונים אם המהדרין מן המהדרין חוזר על עיקר המצוה, או על המהדרין. לדעת התוס' (שבת כא: ד"ה והמהדרין) הוא חוזר על עיקר המצוה, כלומר, ביום הראשון ראש הבית מדליק נר אחד ומוציא את כולם, והמהדרין מן המהדרין מוסיף בלילה השני על נר זה עד שבלילה השמיני מדליק בסך הכל שמונה נרות בלבד, בין אם בני הבית מרובים בין מועטים. וכן פירש המאירי (שם), וכתב שכן המנהג. וכן כתבו רבינו ירוחם (נ"ט ח"א דס"א ע"ג) והכל בו, ועוד. ולדעת הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה ה"א-ב) המהדרין מן המהדרין חוזר על המהדרין שמדליקים כל יום נרות כמספר בני הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים לכל אחד מבני הבית נר אחד בכל לילה, כך שאם יש לו עשרה בני בית בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובלילה השמיני שמונים נרות.

מנהג האשכנזים

יב. האשכנזים נוהגים בזה כדעת הרמב"ם שהמהדרין מדליקים לכל אחד מבני הבית. רק לא לגמרי כדעת הרמב"ם, כי משמע מדברי הרמב"ם שבעל הבית מדליק בעצמו נרות לכל אחד מבני הבית, ועל זה טענו התוס', שאם כן לא יהיה ניכר תוספת הימים, כי הרואה יחשוב שכך יש אנשים בבית. ולכן מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק בחנוכיה נפרדת כדי שיהיה ניכר כמה נרות מדליקים (רמ"א סי' תרעא סעיף ב). ועוד הסבירו, שהרמב"ם דיבר בזמן שהיו מדליקים בחוץ בטפח הסמוך לפתח, ולכן קשה שכל בני הבית ידליקו באותה שעה בטפח אחד, ולכן כתב שבעל הבית מדליק עבור כולם נר לכל אחד ואחד, וכל יום מוסיף והולך. אבל היום שמעיקר הדין אפשר להדליק בבית, וכמו שאמרו בגמרא "מניחה על שלחנו ודיו" (שבת כא:), יש מקום לכל בני הבית שכל אחד ידליק בעצמו, ולכן נהגו האשכנזים שכל אחד מדליק חנוכיה לבדו.

מנהג הספרדים

יג. והספרדים נהגו כדעת התוס', שבעל הבית מדליק נר אחד בלבד, ובכל יום מוסיף והולך. וכך פסק מרן השלחן ערוך (סי' תרעא סעיף ב). הט"ז (סק"ב) מתפלא על הספרדים שעושים כהתוס', הרי בדרך כלל הספרדים פוסקים כהרמב"ם. וכן כתב הבאר היטב (סק"ג). ולכאורה זו טענה צודקת, שהרי מרן הבית יוסף עצמו בשו"ת אבקת רוכל (סימן י, לב) כתב שהספרדים קיבלו עליהם הוראות הרמב"ם, והרמב"ם היה מרא דאתרא בכל ערי ערביסתן, כלומר בכל ארצות ערב[2], וכן בארץ ישראל. וכן מבואר בתשובת הרשב"א ח"א (סימן רנג). אבל כבר תירץ החמד משה (סימן תרעא סק"ג), שהרמב"ם עצמו (פ"ד מהל' חנוכה ה"ג) מעיד שבספרד היו נוהגים כך, שבעל הבית מדליק נר אחד ועליו מוסיף והולך אפילו אם היו בני הבית מרובים, כלומר שגם הספרדים עושים כהוגן, וזהו מנהג קדום עוד מזמן הרמב"ם. וכן כתב הגאון רבי שלמה הכהן מוילנא בעל החשק שלמה (הובא בשדי חמד מערכת חנוכה אות ט סק"ד).

צורת האותיות

יד. יש כמה מקרים דומים לכך שהספרדים תפסו כרבני האשכנזים, והאשכנזים כרבני הספרדים, כמו בדין צורת האותיות, מרן הבית יוסף (סימן לו) העתיק את צורת האותיות לפי מנהג האשכנזים מספר ברוך שאמר, שהיה רב אשכנזי, ואילו היעב"ץ – שהיה אשכנזי – העתיק בספרו מור וקציעה (סימן לו) את צורת האותיות הספרדית הנקרא כתב וועליש. וזה מוכיח ששני הכתבים כשרים. החזון איש (חלק אורח חיים הלכותתפילין סימן ט אות ו, ובסנהדרין בליקוטים סימן נד) – שהיה פאר הדור והדרו – חשב לפסול את ספרי התורה של הספרדים לאשכנזים, מפני שינוי צורת אות צד"י, שהאשכנזים כותבים את היו"ד של הצד"י ביו"ד ישרה עם רגל ימני, והספרדים כותבים ביו"ד הפוכה עם רגל שמאלי. הראו לו שבזוהר הקדוש (בהקדמה ד"ב ע"ב) ובכתבי האר"י ז"ל כתוב שעושים צד"י עם יו"ד הפוכה, אמר להם: את זה הכניס שבתאי צבי, או שאלו אותיות מלפני בריאת העולם. הראו לו מה שכתב הגאון רבי אברהם מיוחס בכ"ר שמואל בשו"ת שדה הארץ ח"ג (חיו"ד סי' יח), שגם האשכנזים עולים לספרי תורה של הספרדים, כיון שאלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הוא לא הכיר מי זה הרב שדה הארץ, ופחד להכשיר, היתה לו יראת ההוראה, ולא התיר לאשכנזים לברך על ספר תורה ספרדי. עד שהראו לו תשובת חתם סופר (חיו"ד ס"ס רסו) שמכשיר את הכתב הספרדי, אז חזר בו החזון איש.

מלאך אשכנזי

טו. על כן מי שקנה או שכר בית חדש, ומצא בפתח הבית מזוזה בכתב אשכנזי, מעיקר הדין אינו חייב להחליף את המזוזה. לכל היותר יהיה לו מלאך אשכנזי שישמור עליו... אבל צריך למסור את המזוזה לבדיקה, לראות שלא נפסלה ולא נטשטשה מהלחות וכדומה, ואם נמצאה כשרה יקבע אותה בברכה, וכמו שכתב בשו"ת אדמת קודש (ח"א חיו"ד סימן יח), והעיד שכן המנהג, ואין לחוש לספק ברכות להקל במקום מנהג. ורק מי שידו משגת והון ועושר בביתו, עשה שיש חדש וברזים מזהב, מהיות טוב ראוי ונכון שיחליף למזוזה בכתב ספרדי [ע' בשו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סימן כ אות ז].

אין תרתי דסתרי

טז. גם מי שיש לו תפלין בכתב ספרדי רשאי לעלות לספר תורה שכתוב בכתב אשכנזי, ואין בזה משום 'תרתי דסתרי', כיון ששני הכתבים אמת, אלו ואלו דברי אלהים חיים.

ארבע כוסות

יז. גם בדין ארבע כוסות בליל הסדר, האשכנזים נוהגים כדעת הרי"ף (פסחים דף כד ע"א מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פ"ח מהלכות חמץ ומצה הלכה ה, י), לברך על כל כוס וכוס. ואילו אנחנו הספרדים נוהגים כדעת הרא"ש (פרק ערבי פסחים סימן כד), ומברכים רק על כוס ראשון וכוס שלישי, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (סימן תעד).

ברכת הסוכה

יח. וכן בחג הסוכות, לדעת הרי"ף (סוכה כב ע"א מדפי הרי"ף) הרמב"ם (פ"ו מהלכות סוכה הלכה יב) והרא"ש (פ"ד דסוכה סימן ג) בכל פעם שנכנס לסוכה מברך לישב בסוכה, אבל אנחנו לא נוהגים כך, אלא כשיטת רבינו תם והמרדכי (סוכה סימן תשסה), שאין מברכים לישב בסוכה אלא אם כן אוכלים סעודת קבע. וכן כתב מרן השלחן ערוך (סי' תרלט סעיף ח) שכן המנהג.

סליחות

יט. דוגמא נוספת, אחינו האשכנזים נוהגים לומר סליחות רק בעשרת ימי תשובה, ומקדימים לומר סליחות כמה ימים לפני ראש השנה, וזה מתאים למה שכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הלכה ד). אבל מנהגנו הספרדים לומר סליחות כבר מראש חודש אלול, וכדברי הטור (סימן תקפא). וכן כתב מרן השלחן ערוך (סי' תקפא סעיף א).

יש יוצא מן הכלל

כ. כל זה מלמד אותנו, שאמנם בדרך כלל אנחנו הולכים בשיטת הרמב"ם, וכמו שכתב הכנסת הגדולה (אורח חיים סימן תצה) שהשלחן ערוך מיוסד ברובו על פי דעת הרמב"ם. אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל, ובכל מקרה יש טעם מדוע הוא יוצא מן הכלל, או משום המנהג הקדום, או מטעם ספק ברכות להקל, ופעמים שמרן הולך בשיטת רוב הראשונים, ולזה יש את כללי הפסיקה. וכמבואר בהקדמת הבית יוסף, שאם שנים מתוך שלשת עמודי ההוראה – הרי"ף הרמב"ם והרא"ש – הולכים בשיטה אחת, הוא פוסק כמותם, ואם אחד מעמודי הוראה לא גילה דעתו ונחלקו השנים, כגון שנחלקו הרי"ף והרמב"ם, או כפי שמצוי יותר שהרא"ש והרמב"ם נחלקו ביניהם והרי"ף לא גילה דעתו, "הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג לפנינו, אל מקום אשר יהיה שמה הרוח, רוח אלהין קדישין ללכת נלך, כי אל הדעת אשר יטו רובם כן נפסוק הלכה".

נולד אשכנזי ישאר אשכנזי

כא. בענין המהדרין מן המהדרין בנרות חנוכה, כל אחד צריך לנהוג כמנהג אבותיו, אצל האשכנזים כל אחד מבני הבית מדליק בברכה, וימשיכו במנהגם שנאמר "ואל תטוש תורת אמך". אם האשכנזי רוצה להיות ספרדי, זה יותר נוח, האשכנזים בפסח לא אוכלים אורז וקטניות ופירות יבשים ושמן סויה, וצריכים הכשר על אקונומיקה ומשחת שינים ומשחת נעלים, ואילו אצל הספרדים מותר הכל חוץ מחמץ... אפילו אם יטבול במקוה רותח לא יעזור לו, הוא נולד אשכנזי הוא ישאר אשכנזי... כל שכן שספרדי ישאר ספרדי, שהרי הוא בארץ ישראל שנהגו כאן הכל כמנהג הספרדים, ולכן בודאי שגם הספרדים ימשיכו במנהגם[3] שבעל הבית מדליק ומוציא את כולם ידי חובה, ואם אחד מבני הבית ידליק בברכה הוא נכנס בספק ברכה לבטלה. וכן בחורי ישיבה ספרדים פטורים מההדלקה.

מי שמאמין לא מפחד

כב. בפרט בדברים שמרן השלחן ערוך גילה דעתו, צריכים להמשיך ולנהוג כדעת מרן בין להקל בין להחמיר, "מרן" ראשי תיבות ממאתים רבנים נסמך. אלו לא היו סתם רבנים, יש היום רבנים בדרגות נמוכות, 'גם תבן גם מספוא רב', אבל בזמן מרן היו גדולי עולם שסמכו את ידיהם על פסקיו, רבינו חיים ויטאל, מהר"ם אלשיך, וכן רבי חיים אבולעפיה הראשון, כפי שהביא הרב חיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ב). נתאר לעצמנו, אדם שיש לו ספק חמור בהלכה, הולך לשאול את הרב ואומר לו מותר. אבל עדיין הוא חושש להקל, והולך לשאול עוד רב וגם הוא מתיר לו, ממשיך ושואל עוד רב וגם הוא מתיר לו, אחרי ששואל שלשה/ארבעה רבנים הוא כבר נרגע ואינו חושש יותר. כאן יש לנו מאתים רבנים שסומכים על פסקו של מרן, ואין מה לחשוש.

נותן בהם סימנים

כג. הרמ"א בתשובה (סימן מח) כותב למרן הבית יוסף שבחים עצומים, ובין הדברים כתב לו: "כל החולק על כבודו כחולק על השכינה". כדאי לזכור את דברי הרמ"א, יש סימן לזכור, זה בסימן 'מח', מי שיש לו 'מוח' יודע את מעלתו של מרן. טוב לעשות סימנים לזכור, לדוגמא בגמרא נזיר דף לג עמוד ב' בכל העמוד אין גמרא בכלל, יש רק תוספות, 'לג' ראשי תיבות 'לא גמרא'.

לפני כארבעים וחמש שנה למדנו בישיבת חברון בשכונת גאולה בירושלים, בהפסקת צהרים הלכתי בגאולה, והנה פגשתי את רבי אברהם רפול זצ"ל, היה חריף מאוד, משיירי כנסת הגדולה של חכמי חלאבּ, שאל אותי: אתה יודע היכן יש הלכות דגים בשלחן ערוך יורה דעה? אתן לך סימן שתזכור תמיד, בסימן 'פג' ראשי תיבות 'גפילטע פיש'...

גילוי מצבה לחוק

כד. כאמור, על האשכנזים והספרדים להמשיך כל אחד כמנהג אבותיו, עד שיבוא המשיח 'ויעשו כולם אגודה אחת', כולם יעשו כמו הספרדים... לכן גם חשוב שיהיה בכל מקום רב ספרדי ורב אשכנזי, שידעו להורות כל אחד לבני עדתו כפי הראוי לו. בממשלה הקודמת העבירו חוק שיהיה רק רב ראשי אחד, החוק עבר בקריאה ראשונה והתחיל להתקדם, מאוד הצטערתי מהחוק הזה, לא על עצמי חששתי, הרי החוק היה רק מכאן ולהבא, אבל חבל לצמצם את הרבנים, הלוא יש הרבה עבודה, בבתי דין, ובכשרות ובשאר המחלקות, גם ברבני ערים רצו למעט ולקבוע שיהיה רב אחד. לעומת זאת כמה פקידים יש במשרדי הממשלה, במשרד האוצר ובשאר המשרדים, אבל עינם צרה דוקא ברבנות. קבעתי פגישה עם ראש הממשלה, וקיבל אותנו בכבוד, היה לו קשר טוב עם מרן זצ"ל, וסיפר לי כמה סיפורים על המפגשים שלו עם מרן, אמרתי לו: תחבר ספר על מרן... ואז אמרתי לו: איך אתם יכולים לבטל מה שלא עשיתם, אולי אתם יכולים לבטל את הרב האשכנזי, זה התחיל מקום המדינה, היה הרב קוק ואחר כך הרב הרצוג וכו', אבל תפקיד ה'ראשון לציון' קיים כבר מאות שנים, הראשון היה רבי משה גלאנטי, ואחר כך מהר"ם בן חביב וכו', ואין לכם זכות לבטל משרה זו. ראש הממשלה שמע והודה שלא ידע שזה תפקיד קדום כל כך, קרא למזכיר הממשלה והורה לו לקבור את החוק הזה, וברוך ה' קברו אותו. עכשיו בממשלה החדשה עשו לחוק הזה 'גילוי מצבה'...

מה איכפת לך שיהיו עוד רבנים

כה. הלואי שהיו עשרה רבנים ראשיים, אחד תימני, אחד מרוקאי, אחד תוניסאי וכו'. אבל הכרחי שיהיו לכל הפחות אחד אשכנזי ואחד ספרדי, שהרי הם לא בקיאים במנהגים שלנו, ואנחנו לא בקיאים במנהגים שלהם. רק מרן זצ"ל היה בקי בכל המנהגים של כולם, אבל בדרך כלל כל רב בקי בפסקים והמנהגים שלפי מנהג עדתו. היה חכם אחד שתמך בזמנו בחוק של רב אחד, אבל מה איכפת לו שיהיו עוד רבנים?! הרי כל כך העם צמא שיבואו אליהם הרבנים הראשיים, אנחנו כל היום עמוסים בעבודה בכל הארץ ובכל העולם, ולא עומדים בלחץ של ההזמנות מכל מקום ומקום.

אפליה על רקע עדתי

כו. בקום המדינה היה נהוג שהרב האשכנזי הוא נקרא 'רב העיר' במשרה מלאה, והרב הספרדי הוא 'רב העדה' ומקבל רק חצי משכורת. וכשהיה שר הדתות רבי יעקב משה טולידאנו זצ"ל מחבר שו"ת ים הגדול, שהיה תלמיד חכם גדול וכיהן כרבה של תל אביב, והיה מכבד מאוד את מרן זצ"ל כשהיה בא לבקר אותו בשנת תשי"ט, תש"כ, בסוף ימיו הוא שינה את החוק שגם הרב הספרדי יקבל מעמד של רב העיר עם אותה משכורת.

ראש ישיבה אינו מרא דאתרא

כז. כאמור, בחור ישיבה ספרדי פטור מהדלקת נרות חנוכה, ואם נמצא בישיבה אשכנזית ומקנא בהם ורוצה גם להדליק נרות חנוכה, ידליק בלי ברכה. לצערנו יש ראשי ישיבות שמכריחים את הבחורים הספרדים להדליק ולברך כמנהג האשכנזים, בטענת שוא שכביכול ראש הישיבה דינו כ'מרא דאתרא', אבל זה לא נכון, מרן הוא מרא דאתרא של כל ארץ ישראל. ולכן אם חושש שיסלקו אותו מהישיבה אם יפרוש מהצבור, יעשה עצמו כאילו הוא מברך, וידליק בלא ברכה.

"מה שיגיד לך חכם עובדיה תעשה"

כח. בשנת תשי"ח הקימו את ישיבת פורת יוסף סניף קטמון, ישיבה קטנה וישיבה גדולה, היתה ישיבה מצויינת, לימדו בה חכם שלום כהן והרב שמעון בעדני והרב יהודה עדס, ועשו שם פנימיה, למרות שההנהגה בישיבת פורת יוסף היתה שלא תהיה פנימיה בישיבה שלא יבוא לאיזו תקלה, אבל כאן עשו פנימיה כדי להציל את כל העולים החדשים בעליית הנוער, ואכן הצילו הרבה שנעשו מהם תלמידי חכמים רבנים ודיינים. וכשהגיע חנוכה הראשון בישיבה פנה חכם שלום לגדול הדור רבי עזרא עטיה זצ"ל שהיה רב רבנן, כל חכמי הספרדים היו תלמידיו, ושאל אותו אם הבחורים צריכים להדליק נרות חנוכה בישיבה. רבי עזרא אמר לו: זה נושא חדש, תפנה לחכם עובדיה, ומה שיגיד לך תעשה. ואכן חכם שלום פנה למרן זצ"ל, ומרן כתב לו תשובה ארוכה, ולאחר שנים התשובה נדפסה בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן מג), אבל התשובה במילואה עדיין בכתב יד בספר המערכות של מרן זצ"ל. והמסקנא, שאם רוצים להחמיר ידליקו בלי ברכה. וכן פסק חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל בתשובה שנדפסה בקובץ הזכרון זכרון יהודה (ח"א עמ' קד).

מי יכול לחלוק על ראשונים

כט. הטעם שבחור ישיבה פטור מהדלקת נרות חנוכה, לפי שהוא נפטר בהדלקת הוריו, שהרי הוא סמוך על שלחנם. וכן מפורש בדברי הראשונים שמי שאביו מדליק עליו בביתו פטור מההדלקה. כך כותב רש"י במחזור ויטרי (סימן רלח) בזה הלשון: אנשים הרבה בבית, אף על פי שחלוקין באכילה, ישתתפו לקנות נר אחד ותו לא. ואם הוא במקום אחר, כגון הבאים ללמוד חוץ לביתם, או אורח, אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או אביו ואמו מדליקים במקומם. וכן כתב בספר הפרנס (סימן קנב) שהיה תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג. וכן כתב בספר התרומה (סימן רכט). ומכיון שראשונים כמלאכים פוטרים בחורי ישיבות, מי יכול לחלוק עליהם ולחייב?!

על פי הירושלמי מובן

ל. והנה בגמרא שבת (כג.): אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא קודם שהתחתנתי הייתי מתאכסן אצל בעל הבית והייתי משתתף אתו בהוצאות השמן, אבל עכשיו לאחר החתונה איני צריך, כיון שמדליקים עלי בביתי. כלומר מי שמתארח אצל אחר, צריך לשלם לו מעט כדי שיהיה שותף עמו בנר החנוכה. אף על פי שדבר תורה מעות קונות, אבל מדרבנן צריך משיכה, מכל מקום בנר חנוכה שהוא מדרבנן לא החמירו להצריך משיכה, ודי במעות. ולכן מי שמתארח בבית מלון, ישלם לבעל המלון שקל אחד ובזה הוא יוצא ידי חובה בהדלקת החנוכיה שבלובי המלון[4]. ולכאורה מדוע רבי זירא היה צריך להשתתף בפרוטות קודם נישואיו, ולא יצא ידי חובה בהדלקת הוריו? מבואר בירושלמי (פ"א דקידושין הלכה ז, דף כ ע"ב) שרבי זירא היה יתום, ולא הכיר את אביו ואמו. בבבלי הוא נקרא רבי זירא, מלשון זֵר, ובירושלמי הוא נקרא רבי זעירא מלשון קטן, אבל לעולם אילו היו לו הורים היה סומך עליהם בלי להשתתף בפרוטות.

חבל על הזמן

לא. חכם אחד מבני ברק בא לישיבת חזון עובדיה למסור שיעור על ענין זה, והוא פירש פירוש עקום בדברי המחזור ויטרי, והסביר שהוא מדבר שהתלמידים חוזרים כל יום לביתם ולכן הם פטורים, אבל אם הם ישנים בפנימיה הם חייבים. זו אוקימתא מיותרת לפרש כך, וכי היה להם אוטובוס שיכולים לחזור בכל יום? ועוד, זיל בתר טעמא, שכיון שהוא סמוך על שלחן הוריו, אביו מוציאו. ואם כן מה לי אם חוזר לביתו או ישן שם. אני כבדתי אותו ושתקתי, אבל רמזתי לבחורים... והם לא ויתרו לו, קמו והקשו עליו ודחו את פירושו. ולכן חבל על הזמן היקר של בחורי הישיבה, אין צורך שיפסיקו מלימודם להדלקה ולרקוד, וכי יש כאן חתן?! ימשיכו בלימודם, ויסמכו על ההדלקה של הוריהם.