כיבוד הורים: מצות מורא אב ואם

מצות עשה מן התורה לירא מהאב והאם, שנאמר (ויקרא יט ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ".

יראת כבוד

במצות 'מורא' כתב הרמב"ם: "והוא שיתנהג עימהם, כמנהג מי שהוא ירא ממנו שיענישהו, כמו המלך. וילך עימהם כדרך שילך עם מי שיפחד ממנו, ויירא מהגיע לו ממנו מה שימאס. והוא אמרו יתעלה: "איש אמו ואביו תיראו". ע"כ. (ספר המצוות ריא)

אין כוונת התורה במצות 'מורא' שנפחד ונרעד מההורים חס ושלום, אלא הענין הוא כך: כמו שר המקורב מאוד למלך, אף שיש לו פחד ומורא מהמלך, מכל מקום אינו רועד בדברו עם המלך, ואדרבה מדבר עמו באהבה ובידידות, ומרגיש זכות ומעלה בדברו עמו, והרבה פעמים גם מרשה השר לעצמו לצחוק עם המלך, רק שנזהר מאוד בכבוד המלך, בצורת ישיבתו לפני המלך, ולא יזכיר את שם המלך בלא תואר, ולא ירים את קולו בדברו עמו, ויזהר שלא יגיע למלך דבר שאינו חפץ בו, וכיוצא בדברים אלו, שאין הנהגתו וזהירותו בהם רק מחשש שיענישהו המלך, אלא עיקר הנהגתו מהערכתו הגדולה למלך, ומחמת כן הוא ירא ממנו "יראת כבוד", ובודאי שזהירותו יתירה, מחמת שיודע שאם יתנהג שלא כהוגן יענישהו המלך, אך אין זה משפיע עליו עד כדי שירעד ויפחד, כגנב שירא מהמלך שיענישהו. וכך מצווה הבן להזהר בדברים אלו כלפי הוריו ולירא מהם "יראת כבוד", מהערכתו הגדולה כלפיהם, שמחשיבם ומעריכם כ'מלך'. ועיין להלן בענין 'הנהגת ההורים עם בניהם', על חומרת המטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ה' יצילנו.

מי המלך?

אמרו חז"ל: שמע יוסף שבא אביו לגבול מצרים, ולקח את כל האנשים עמו ויצא לקראת אביו. ואולם הלוא ידוע, שכל העם יוצאים לקראת המלך, ואין המלך יוצא לקראת אדם?! אלא ללמדך שאביו של אדם כמלכו! (פרקי דרבי אליעזר פרק לט)

עד היכן מצות מורא?

אמרו חז"ל: "אפילו היה הבן לבוש בגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך". (סימן רמ ס"ג)

ועוד אמרו חז"ל: אפילו אם לקחו ההורים ארנק מלא מטבעות זהב של בנם, והשליכו אותו לים בפניו, לא יכלימם, ולא יצעק, ולא יצטער בפניהם, ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הקב"ה, וישתוק. ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם היה גוזר עליו דבר המצער יותר מזה, לא היה יכול לסרב בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.

ומכל מקום, אם הוריו מבקשים ממנו את הארנק, ויודע שברצונם לזרקו לים, רשאי לסרב להם בעדינות, ולהתחמק שלא ליתנו להם. (רמב"ם פ"ו ה"ז. סימן רמ ס"ח. קפו, תפה)

דין תורה

בן שיש לו ויכוח ממוני עם אביו, מן הדין רשאי לתובעו לדין תורה, אולם טוב שיעשה שאלת חכם, כי כל מקרה לגופו. ובכל אופן, פשוט שעל הבן להזהר לדבר בכבוד וביראה עם אביו, אף שברורה לו צדקתו בדין. ומדת חסידות היא, שלא יתבע הבן עצמו את אביו לדין תורה, אלא ייפה את בא כוחו שהוא יתבע. (תפד, תפו. ועיין בספר אמונה ובטחון לגאון החזון איש פרק ג)

ופשוט וברור שאין לתבוע שום אדם בבתי משפט המצויים כיום, ואיסור מן התורה הוא להישפט שם. וכל מי שתובע את חברו לבתי משפט אלו, ואינו פונה לבית דין רבני, כתב עליו הרמב"ם (סוף הלכות סנהדרין): "הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף את ה', והרים יד בתורת משה רבנו. ומכל מקום אם אין יכול התובע להוציא מהנתבע בדייני ישראל, יתבעהו לדייני ישראל תחלה, ואם לא רצה לבוא, נוטל רשות מבית דין, ואז רשאי לילך ולדון בערכאות". ע"כ.

מרחץ

אסור לבן להתרחץ יחד עם אביו במרחץ או מקוה [מאחר ושוהים שם בלי בגדים, יש חשש הרהור, וגם נראה כפריקת מורא], אולם בים שלבושים בבגד ים, מותר. (שפג)

אם האב זקן או חולה, וצריך שירחצוהו, חייב הבן להשיג אדם אחר שירחצהו, ואפילו בתשלום. אולם אם לא השיג אדם אחר, יש להקל שירחץ הבן את אביו לאחר שילבש האב בגד ים. (שצח)

היה הבן יושב במרחץ, ופתאום נכנס אביו, יעמוד הבן לכבוד אביו, וכמבואר לעיל, ומכל מקום על הבן להזדרז לצאת מהמרחץ. (שפג)

על כסאו לא ישב זר

לא ישב הבן במקום המיוחד לאביו בבית, בבית הכנסת, בחנות, במשרד וכיוצא, מפני שנראה שמשווה את עצמו לאביו. (ראב"ן, ט"ז, ערוך השלחן. סימן רמ סעיף ב. שלד, שלז)

כסא מיוחד - אם יש לאבא כסא מיוחד [שניכר שהוא כיסאו, ואין הוא ככל הכיסאות], אסור לבן לשבת על כסא זה, אף שאין הכסא נמצא במקומו הקבוע. (שמט)

מותר לעלות על כסא המיוחד לאביו, כדי ליטול איזה חפץ ממקום גבוה. (שלח)

שינוי מקום - אבא ששינה את מקומו הקבוע שבבית או שבבית הכנסת למקום אחר, או שעבר להתפלל בבית הכנסת אחר, מותר לבן לשבת במקומו הקודם של אביו, שמעתה אין זה נחשב כמקומו. (שנב)

שכיבה על המיטה - לא ישכב הבן על מיטת הוריו, וראוי גם שלא ישב עליה. (שמט)

עמידה במקום אביו

לא יעמוד הבן במקום המיוחד לאביו לעמוד שם, וכגון במקום שרגיל אביו לעמוד בתפילה בבית הכנסת. אולם מקום המיוחד לאביו לשבת, מותר לבן לעמוד שם, ואין בזה זלזול. (סימן רמ סעיף ב. שלד)

אם האבא הוא איש חכם וחשוב שמידי פעם מתייעצים עמו אנשים, ויש לו מקום מיוחד ששם הוא עומד בשעת דיבורו עימהם, אסור לבן לעמוד במקום זה, שנראה שמשווה את עצמו לאביו. (סימן רמ סעיף ב)

עמידה בסמוך לאביו

לא יעמוד הבן בתפלת שמונה עשרה סמוך לאביו, שנראה כמשווה עצמו אליו. אולם אם ישנה צפיפות בבית הכנסת, והוצרך הבן לעמוד על יד אביו, יבקש מאביו מחילה, ורשאי יהיה לעמוד לידו. (עיין שלחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף כד. שלט)

אם הבן רוצה לקנות כסא על יד אביו בבית הכנסת, הנכון הוא שיבקש מחילה מאביו, מאחר ויצטרך לעמוד על ידו בתפלת שמונה עשרה. (עיין באור הלכה סוף סימן צ)

לא יעמוד הבן בתפילת שמונה עשרה אחורי אביו, שמא יצטרך אביו להמתין מלפסוע עד שיסיים בנו את תפלתו. [וגם משום שנראה כגאווה, וכמשתחווה לאביו.] (שמ) וכל שכן שלא יעמוד לפני אביו.

אם האב עומד במקום גבוה קצת, כמו על תיבת בית הכנסת, ולא על רצפת בית הכנסת, רשאי הבן לעמוד בסמוך אליו ממש. (שלט)

ישיבה בסמוך לאביו

כאשר מתכנסים האב וחבריו להתייעצות וכיוצא, אין לבן לשבת על יד אביו, מפני שמראה עצמו כשווה אל אביו, ולכן יושיבו אדם אחר ביניהם. אולם אם חפץ האב שבנו ישב על ידו, מצוה שישב על יד אביו. (שמא. ה"ע קמד)

בבית - כשמסבים בני הבית לאכול על השלחן, אף אם מתארחים גם אנשים זרים, מותר לבן לשבת על יד אביו. וכן כשנוסעים יחד לאיזשהו מקום ברכב או במטוס וכדומה, מותר לבן לשבת על יד אביו. ובפרט אם משרת את אביו, והאב שמח בזה, שבודאי מקיים מצוה בזה. (שמא. ה"ע קמד)

בבית הכנסת - אם מקום ישיבת האב בבית הכנסת בין האנשים החשובים, אין לבן לשבת על יד אביו, מפני שמראה עצמו שווה במעלה כאביו. אולם אם האב יושב בין הקהל, רשאי הבן לישב על יד אביו, שאינו מראה בזה שום מעלה. (שמא, שמג)

בבית הבן - אב המתארח בבית בנו, יושיב הבן את אביו בראש השלחן, והבן ישב בצידו. (שנו)

לבישת בגדי ההורים

אם יש לאב בגד המתאים במידותיו לבנו, מותר לבן ללבשו, ואין בזה זלזול ח"ו. (שפא)

ועשית כחכמתך

בן שהוא רב בית הכנסת, ומכבדים אותו בדבר מסוים, כמו שנהוג לכבד את הרב לברך על "ספירת העומר" תחילה בקול רם, ואחריו כל הקהל, ואביו נמצא גם כן בבית הכנסת, מן הדין אינו חייב לכבד את אביו בזה. ואמנם, אם אביו תלמיד חכם, בודאי שראוי לכבדו לברך תחילה, אלא אם כן לא נוח לו בזה כלל.

וכמו כן, בן שהושיבו אותו במקום חשוב בבית הכנסת, וכגון שהוא רב בית הכנסת וכיוצא, אף שאביו יושב בין הקהל, רשאי הבן לישב במקומו, מפני שהכל יודעים שהבן הוא רב המקום, ואין בזה זלזול באב חס ושלום. ואמנם, אם אביו תלמיד חכם, בודאי שראוי לכבדו לישב למעלה, אלא אם כן לא נוח לו בזה כלל.

ישיבה בכבוד

על הבן להקפיד לישב בפני אביו ואמו בכבוד ודרך ארץ, כמו שיושב לפני אדם חשוב, ולכן לא יסב בפניהם. ורק ב'ליל הסדר' שיש מצות היסבה, התירו חכמים להסב, שמן הסתם האב מוחל לבנו לצורך מצוה, אבל במשך השנה, אין לבן להסב או להשתטח על הספה ורגליו מורמות למעלה, בפני אביו או אמו. (שמד, שמה)