כל ספרי התורה נפתחו באותו פסוק. לא תאמינו מהו

לפני למעלה מ-500 שנה אירע מעשה ניסי ומופלא: בסרגוסא שבספרד היה המנהג שכאשר המלך עובר ברחוב המרכזי של היהודים, היו מוציאים 36 ספרי תורה לרחובה של עיר, מכל בית כנסת שלושה ספרי תורה, וכאשר המלך היה עובר היו מברכים את המלך בקול גדול וכל העם היו עונים אחריו אמן.

באחת הפעמים הוחלט על ידי ראשי הקהל שלא להוציא יותר את ספרי התורה לפני המלך שעובד עבודת אלילים.

הסכימו כולם ביחד שיוציאו מכל קהילה רק את הנרתיקים של ספרי תורה כשהם ריקים, ויהיו עטופים במעיליהם ורימוניהם כרגיל. על מנת שחלילה לא יוודע הדבר למלך, הוחלט לשמור על החלטה זו כסוד מוחלט בין הדיינים והחכמים.

בסרגוסא גר יהודי מומר, שהיה מקורב לבית המלך. כששמע על כך, הלך וגילה למלך שכאשר היהודים מוציאים לכבודו את ספרי התורה – הם מוציאים את הנרתיקים בלבד, כיוון שאינם רוצים לבזות את ספרי התורה להוציאם לפני מלך גוי. החליט המלך עם שריו יועציו שבמהלך הביקור, יורה  לפתוח את ספרי התורה ולראות אם נכון הדבר.

לילה לפני קבלת הפנים, הגיע אליהו הנביא לשמשים של כל אחת מ-12 הקהילות של העיר, ועורר אותם לקום ולהכניס את הקלף של הספרי תורה לתוך הנרתיקים. כך עשו כל שמשי הקהילות בלי להבין מדוע, וכל אחד מהם חשב שרק הוא מכניס את הקלפים לנרתיקים, בעוד שאר הנרתיקים נותר ריקים.

בבוקר, כשהמלך ופמלייתו הגיעו, הוציאו היהודים את ספרי התורה לרחוב העיר, בלי לדעת שבנרתיקים נמצאים הקלפים. כאשר התקרב המלך, הורה לפתע לאנשיו לפתוח את התיקים.

שמעו זאת החכמים והדיינים וחרדו חרדה גדולה מזעמו של המלך.

להפתעתם, בכל הנרתיקים היו ספרי התורה, וכולם נפתחו בפסוק המדבר על השגחת ה' על עמו ישראל ואהבתו אותם, גם בימי הגלות: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקהם". (ויקרא כ"ו, מ"ד)

כאשר ראה המלך כי היהודים כיבדו אותו והעלילה שקרית, בירכם ופטר אותם ממס שלוש שנים. את המומר המלשין הורה לתלות על העץ.

בעקבות הנס הגדול, קבעו בני קהילת סרגוסא את אותו יום בו אירע הנס – י"ח בשבט – ליום שמחה וששון, ושמו נקרא "פורים סרגוסא".