"אין לי דרך לומר את זה במילים יפות יותר – אנחנו האביונים"

"אני רואה כל הזמן את הפרסומים שלכם על 'אביונים'", הוא אמר והשתנק מבושה, "אז אין לי דרך לומר את זה במילים יפות יותר – אנחנו האביונים".

"מי זה אנחנו?"

"זה אבא שלי, ואחים ואחיות שלי. אנחנו חמישה ילדים, אני הבכור, בן 19"

"איפה אמא?"

"בבית הקברות......"

"אבא שלי, לא התקשר, כי הוא לא מסוגל. ואם אני לא ארים טלפון, פשוט לא יהיה פסח. הוא לא ממש התאושש אחרי שאמא נפטרה. עברו כבר שנתיים, כולנו מתגעגעים אליה. אתמול, הורדתי את התמונה שלה מהקיר בחדר שלי. אמרתי לו 'עכשיו אין אמא, צריך לקום ולעשות משהו'. אני כבר לא יודע מה לבקש. מצדי תזמינו אותנו לליל הסדר ולחג, שנראה מה זה חג בתוך כל המצב הזה".

הסיפור שקראתם הוא אחד. אחד מתוך אלפים.

פעם, בעבר, בקהילות היהודיות בארץ ישראל ובעולם היו מחלקים להם 'מעות חיטים' או 'קמחא דפסחא'. חיטים או קמח. אבל היום, כשאף אחד לא טוחן בעצמו את החיטים ומכין מצות לבד, פשוט צריך לתת להם אוכל.

היום הם יכולים להיות שכנים, חברים, בני משפחה. אבל הם שותקים. ובלילה, בעיקר בתקופות לפני החגים, הם מתקשרים להידברות, ומתחננים: "אתם ארגון ידוע, אולי תוכלו לתת לנו משהו?".

מה זה משהו?

קצת אוכל.

קמחא דפסחא 2019 - אל תחכו לרגע האחרון, לפרטים נוספים לחצו כאן.