שאלות באמונה

שוב נפלתי – על מלחמת היצר ואיך לא להתייאש?

לעתים מרגישים שהיצר הרע גדול וחזק מאיתנו... איך ניתן שלא להתייאש?

| כ"ב שבט התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

כתבה זו הודפסה לפני שש שנים במגזין הידברות מס' 60 (בשנת 2012) תחת הכותרת "שוב נפלתי", אך מתפרסמת כאן באתר לראשונה.

אורן כתב:

"שלום, אני בן 16 ואני מעדיף להישאר אנונימי. אני מתפתה ליפול לעבירות כשאני נמצא לבד. השאלה שלי היא מה אני צריך לעשות כדי לכפר על העוונות שעשיתי? אני כל הזמן מבטיח לעצמי שאני לא אפול, ואני מוצא את עצמי שוב נופל... איך אפשר שלא להתייאש, ומה עלי לעשות?"

* * *

שלום, ותודה על השאלה החשובה, שיש רבים השומרים בבטן. עצם העובדה שאתה דורש את השם ורוצה להתחזק מעידה על נשמה גדולה. בע"ה יום אחד תקים משפחה לתפארת.

למה המלחמה עם היצר היא בעצם דבר טוב?

מלחמת היצר היא ללא ספק המלחמה הקשה ביותר של בן הנעורים, ולמרות שרבים נופלים ומתייאשים, הם לא שמים לב שהמאבק עדיין מחשל אותם, והופך אותם לגברים היודעים להאבק עם הרצון עבור האמת, גברים שיתחתנו יום אחד עם נשים וידעו לשמור על עצמם טוב יותר, ולהנות מהמותר להם בשמחה וסיפוק לאורך כל החיים, וזאת דווקא מכיוון שהם נכשלו כל כך הרבה פעמים והתנסו בנסיונות כל כך קשים בצעירותם, נפלו וקמו פעם אחר פעם. זו לא מלחמה קלה, אך דע לך שגם כאשר נכשלת בקרב עדיין נלחמת, ומלחמה זו בונה אותך והופכת אותך לאדם טוב וחזק יותר כנגד יצרך.

חשוב על כל מיליוני הבחורים שלא גדלו על ברכי היהדות ולא יודעים בכלל מהי מלחמת היצר, העיניים שלהם כבר ננעלות אוטומטית על מראות בלתי צנועים ברחוב, הם לא שולטים בעצמם והיצר הרע מושך אותם באף כעבדים נרצעים לאן שירצה, היום הם עם אשה זו ומחר עם אשה אחרת, עכשיו חיים בשביל כסף ומחר בשביל פרסום, שיעור הגירושין עולה והם נשארים אומללים. האם תוכל להשוות את המצב העגום הזה לבחורים שומרי מצוות שנאבקים כל צעירותם ביצריהם, והופכים עם השנים לגברים בעלי שליטה עצמית ושכל זך?

אין לך מושג עד כמה אתה צריך להעריך את המאבקים עם היצר בצעירותך, מאבקים אלו בונים את עתידך ומפתחים את האופי והאישיות שלך אפילו כאשר אתה נופל ונכשל. לא לחינם מתחזק היצר הרע דווקא בגיל שלך, עליו נאמר (בראשית ח, כא): "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

אל תשכח שאתה באמת נשמה, והנשמה הזו נמצאת בגוף שיש לו יצרים. דמיין עגלון עם עגלה הקשורה לחמור, והחמור רעב ועקשן, רוצה פתאום לעצור באמצע הכביש ולישון, או רוצה ללכת על גשר רעוע בשביל לאכול מפרות רקובים שאחריו... יש עגלון שמנווט את החמור לאן שצריך ומאכיל אותו בזמנים קבועים לפי צורכו ובריאותו, אך יש עגלון שהוא עצלן ונותן לחמור לקחת אותו לאן שירצה ואז סופו רע ומר... בכל מקרה היצרים הללו אינם באמת חלק ממך, הם רק חלק מהגוף והמעטה החיצוני שלך. היצר נועד לחשל אותך בעולם הזה באמצעות השלטת השכל על היצר, ולכן הם ניתנו לך. בזכות המאבקים הללו אתה זוכה לנשמה הגבוהה יותר ממלאך, דווקא מכיוון שאתה נאבק ביריב קשה כל כך.

איך לא להתייאש?

כולם אומרים שהעיקר הוא לא להתייאש לעולם, וגם אם נופלים לא להתרחק עוד יותר מהקב"ה בגלל הנפילות, אלא להמשיך לקום שוב ושוב, כי הקב"ה אוהב אותך בכל מצב שבו אתה נמצא. אבל איך עושים זאת?

אני זוכר שפעם אחת התקשר אלי בחור ואמר לי ביאוש רב: "חטאתי כל כך הרבה בחיים שאני יודע שהקב"ה ויתר עלי, אני שקוע בעבירות ובטומאה, אני מקרה אבוד".

השבתי לו: "אתה חושב שהקב"ה ויתר עליך, שאתה מקרה אבוד, אך יש לי הוכחה מדעית שאין זה המצב!"

התפלא הבחור מאוד ושאל בתמיהה: "מה ההוכחה?"

"עצם העובדה שאתה חי" השבתי להפתעתו, "אם הקב"ה ממשיך לתת לך לחיות, זאת אומרת שהוא יודע שיש לך עדיין מה לתקן בעולם, והוא מצפה ממך להחזק ולהשתנות. אם הקב"ה באמת היה מוותר עליך, או מחליט שלא תוכל עוד לתקן את נשמתך בעולם הזה, אז הוא ללא ספק היה מחזיר אותך לעולם הנשמות. על זה אנו קוראים בכל יום: תודה שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך! שים לב למילים שקוראים בברכת אשר יצר, אל תשכח את העובדה שאתה עשוי ממיליארדי אטומים ורק הצנרת בגופך מגיעה לאורך של יותר ממאה אלף קילומטר. כולנו יודעים שמספיק שתא אחד ממיליוני התאים שבגוף האדם יחדל לתפקד כמו שצריך והוא מקבל את המחלה ל"ע... אז מי לדעתך מחזיק את כל זה בכל יום שיפעל? הקב"ה מחזיק כל תא בגופך, כל מולקולה וכל תא, ומקיים אותך בכל שנייה ושנייה. מובן מאליו שלא מחזיקים מפעל אדיר בשווי כזה לחינם. זוהי ללא ספק הוכחה מדעית שהקב"ה לא ויתר עליך".

כל הספרים הקדושים, הגמרות וספרי המוסר מלאים בציטוטים המספרים עד כמה הקב"ה אוהב את כל בניו ולעולם לא מוותר עליהם, אפילו יחטאו ויפלו אלף פעמים, הוא תמיד איתם ותמיד רוצה בטובתם, מחכה לתשובתם ומקבלם בזרועות פתוחות אם רק יבקשו. ואפילו הרהור קטן של תשובה וחרטה בונה עולמות. אל תשכח שאת כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים קיבלת מהבורא הרחמן שנותן לכולם את הרחמנות!

בשונה ממה שרבים חושבים, עיקר הצלחתו של היצר הרע היא לא במעשה העבירה שהוא גורם לאדם לעשות, אלא בעצבות והשנאה העצמית שהוא משרה על החוטא, הגורם לו לחשוב שהרחמן התייאש ממנו, כועס עליו ולא רוצה בו יותר. אין ספק שצריך להתחרט על חטאים ואף לבכות עליהם, אך לעולם לא מתוך תחושת יאוש ודיכאון, אלא מתוך אהבה לבורא ורצון להתחזק ולהתקרב אליו. כן ראוי להזכיר את דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (חלק ב, תורה י): "כי רוב בני אדם שרחוקים מה' יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות מחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם גודל קלקולם שקלקלו מעשיהם, ומחמת זה הם נופלים בדעתם ורובן מייאשים עצמן לגמרי".

(צילום: shutterstock)

היצר הרע הוא מאוד ערמומי ומאוד חכם, הוא גם בקיא גדול בתורה ויודע להסביר עצמו בתירוצים רבים ומחוכמים כדי לייאש את האדם אחרי החטא. אחד הדברים היפים ששמעתי בספרי המוסר היה דו-שיח שכזה בין אדם ליצרו הרע. היצר הרע אומר לאדם: "חוטא כמוך איך יכול להתפלל לקב"ה מלך מלכי המלכים? איך יכול ללכת למקווה? איך יכול להניח תפילין כשידיו טמאות וראשו מלא בהרהורי עבירה ודמיונות?", ניסה האדם להסביר ליצרו שהקב"ה אוהב את כל בניו בכל מצב ולא מוותר עליו, אך היצר המשיך לתאר לו את יצרו ואמר לו: "אך אתה גרוע מכולם כי אתה יודע את האמת ולמרות זאת נופל וחוטא, רשע כמוך אין לו רשות להיכנס להיכלו של מלך".

השיב לו החכם: "אם אני באמת כזה רשע כמו שאמרת, אז הקב"ה אוהב את תפילתי פי אלף, כי הוא ודאי מתגאה פי כמה וכמה ביהודי שנמצא בתחתית ועדיין קורא לקב"ה בשפלותו ונאחז בו במקום הכי נמוך שיש! חשוב איזה קידוש השם נורא ואדיר זה עושה בשמים לראות מישהו כמוני קורא בשם השם ודורש אותו מתוך הטומאה!" - ועל זה אין ליצר הרע כבר מה להשיב.

זו כמובן רק תשובה ליצר הרע, כי מי שנאבק ביצרו ורוצה להתקדש ודאי אינו באמת רשע. לעולם אל תשנא את עצמך בגלל היצרים שלך, אל תשכח שהיצר ניתן לך מהשם בתור נסיון, וכבר אמרו חז"ל שכל הגדול מחבירו - גם יצרו גדול ממנו. דע לך שהיצר ותאוות הנשים הוא דבר טבעי לחלוטין לנער בגילך, ולכל גבר. היצר נועד להביא אותך להתחתן ולמלא את תכליתך עם אשה אותה תאהב לאורך רוב חייך, ואם לא היה לך את היצר הזה אז היית בבעיה גדולה. אולם כיום עליך לרסן את היצר שלך, וכל המלחמות הללו נועדו לחשל אותך, לחזק את האופי והכח הרוחני שלך עבור עתיד טוב יותר עם אשתך.

אך מה עם כל הכשלונות? מה עם כל הנפילות שלא נגמרות?

על כך אומר שלמה המלך ע"ה (משלי כד, טז): "שבע יפול צדיק, וקם!" - הצדיק נקרא צדיק לא בגלל שהוא נופל, אלא בגלל שהוא קם מנפילתו, שוב ושוב, פעם אחר פעם הוא לא מתייאש. לכן עליך להמשיך לקום ולעמוד. אמרו חז"ל שבכל יום יצרו הרע של האדם מתחדש, ולכן עליך להסתכל על כל יום כעל דף חדש ומבחן בפני עצמו, ולא לחבר כשלונות עם הצלחות. ספרי המוסר מתארים זאת כמו מפקד צבא שכובש שטחים וכל יום הוא שטח חדש שצריך לכבוש, אלא שבשונה ממנו המלך גם נותן לך אפשרות להחזיר שטחים שנאבדו על ידי עשיית תשובה!

וכך עליך להביט ביצר שלך, כשר צבא שהולך למלחמה, על זה אמרו חז"ל (אבות ד, א): "איזהו גיבור? הכובש את יצרו!" ואמר על זה שלמה המלך (משלי טז, לב): "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר".

אך אל תשווה בין הנצחונות שלך לבין הכשלונות, וזאת מכיוון שהמשקל שלהם שונה לחלוטין ממה שאתה חושב. היצר כידוע מושך את האדם ליפול, ולכן זה טבעי שהאדם יפול ויפסיד כל הזמן, אך המאבק ביצר נוגד את רצונו של האדם ולכן הוא לא טבעי בכלל! אפילו אם אתה מצליח לנצח את היצר שלך רק פעם אחת מתוך עשר, הקב"ה מחשיב את הפעם האחת שבה הצלחת בקושי, פי מאה יותר מכל הפעמים בהם נפלת בקלות בגלל טבעך. אין לנו מושג עד כמה גדול משקלו של הרהור תשובה בשמים, ושמעתי אפילו הדרכה האומרת לאדם שעומד לחטוא שינסה לדחות את החטא, כי כל שעה וכל דקה שהוא נאבק ביצרו היא ניצחון בפני עצמו.

הדרך היא לנסות להמעיט בחטא ולכבוש קודם כל שטחים שאתה מסוגל. לדוגמה, אם אתה רואה שעיקר הנפילות שלך מתרחשות בלילה, קבע עיתים לתורה בלילה. אם אתה רואה שאתה נופל הרבה בגלל המחשב אז עבור לאינטרנט כשר או הגבל את שעות השימוש בו כדי לשמור על טהרת העיניים יותר. נסה לקבוע ימי טהרה בשבוע בהם אתה מתאמץ יתר על המידה להתקדש, אך אל תענה את עצמך בצומות ותעניות שיחלישו אותך מלימוד התורה, כי גם זו עצת היצר הרע. כבוש שטחים שאתה מסוגל לפי היכולת שלך, אם המאבק שלך קשה אולי בהתחלה תצליח לשמור על עצמך רק יום או יומיים בשבוע, אך בהמשך תצליח שבוע או שבועיים רצוף ובסוף אפילו חודש ויותר, כך מתקדמים עוד ועוד, כשכמות הנפילות פוחתת והופכת נדירה יותר יותר, העיקר שאתה מביט על העבר ורואה שמצבך היום טוב יותר ממה שהיה, אפילו אם נראה לך שרק מעט - בשמים זה נחשב הרבה מאוד.

לגבי הדרך לכפר, עליך לעשות שלשה דברים: וידוי, חרטה וקבלה לעתיד.

1. להתוודות: עליך לדבר עם הקב"ה במילים שלך, ולספר לו מה עשית.

2. להתחרט: עליך להביע חרטה בפני הקב"ה על המעשה שעשית.

3. לקבל קבלה לעתיד: עליך להבטיח בלי נדר שלא תחזור על החטא שוב.

בעיקרון הדרך הטובה ביותר להלחם ביצר הרע היא למצוא לו תחליף בתורה, ולמלא את הזמן בדברים שבקדושה. ככל שתרבה בשיעורי תורה, תפילות קבועות ושהייה בחברה תורנית, כך תמצא שאתה מתעסק ביצרך פחות. אם תזכה ללמוד בישיבה תגלה שהמלחמה ביצרך קלה פי כמה וכמה ממה שהיתה. כך מסבירים חז"ל שאומר הקב"ה (קידושין ל): "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין!"

בברכה שתצליח,

דניאל בלס

* * *

בעקבות כתבה זו קיבלתי תגובות רבות, בעקבותן פרסמתי כתבת-המשך במגזין הידברות מס' 63, בשם "אל תתייאש, מה' תבקש", המופיעה כאן לפניכם:

אל תתייאש, מה' תבקש!

ב"ה בחורים רבים מצאו עניין בכתבה "שוב נפלתי" אשר התפרסמה בגליון הידברות מס' 60, וביקשו מידע נוסף. את התשובות החדשות חיברתי בעזר השם לכתבה המופיעה לפניכם; את החלק היפה ביותר שמרתי לסוף. קריאה מהנה!

שלומי שואל:

"אני בעל תשובה, אך תמיד מרגיש שאלוקים כועס עלי בגלל שאני ממשיך ליפול, אני רוצה להתחזק אך לא תמיד מצליח. איך אני יכול באמת לדעת שאלוקים תמיד אוהב אותי בכל מצב ולא להתייאש? תודה מראש"

* * *

שלום וברכה שלומי,

יהודים רבים זכו ב"ה להתקדם מאוד בחיים, יש להם אמנם קשיים וגם נסיונות לא מעטים, ולמרות הכל, הם בחרו לשמור תורה ומצוות ולוותר על הרבה מאוד עבירות שהיו יכולים לעבור בחיים. אך במקום להביט על התקדמותם הרבה, הם מתייאשים בגלל הנפילות, וחושבים את עצמם לרשעים חסרי תקנה.

לא זאת בלבד שאינם רשעים, יש ביניהם אף צדיקים! הרי לך הפתעה: כמו שיש הבדל בהלכה בין רשע שחוטא "לתיאבון" ובין "רשע להכעיס" שהינו רשע גמור, כך להבדיל, יש יהודי שנקרא צדיק ויהודי שנקרא צדיק גמור. את המושג "צדיק גמור" כולנו כבר מכירים, כי זכינו בכל דור לצדיקים גדולים שמדקדקים בכל הלכה קלה כבחמורה ומדריכים אותנו, אך מהי ההגדרה הרגילה של צדיק?

כך מסביר הרמב"ם בספר המדע (הלכות תשובה, פרק ג, הלכה א): "כל אחד ואחד מבני האדם, יש לו זכויות ועוונות: מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו, צדיק; ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו, רשע; מחצה למחצה, בינוני."

הרמב"ם מסביר לנו כי "צדיק" הוא בסך הכל מי שמעשיו הטובים רבים יותר ממעשיו הרעים. זה נשמע מאוד מעודד, אך אין זה אומר שביכולתנו לתייג אנשים, כי הרמב"ם מסביר בהמשך (הלכה ד'): "ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות, אלא לפי גודלן: יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות... ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות... ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות" - רק הקב"ה יודע מי צדיק ומי לא, כי הוא לבדו בוחן לב וכליות, ויודע מה גודלה האמיתי של כל עבירה, ומהו שכרה האמיתי של כל מצווה. זו גם הסיבה שאין לזלזל במצוות שנראות קלות בעינינו, כפי שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ב, א): "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן".

מן הנאמר, תוכל לפחות להנות מהספק, ולהפסיק לחשוב את עצמך לרשע גמור, שאתה לא. חז"ל מלמדים אותנו כי על האדם - לא לחשוב את עצמו לרשע, ולא לחשוב את עצמו לצדיק, אלא לראות את עצמו באמצע. זהו המצב הבריא ביותר לקיום המצוות, לא להתאייש ולא להתגאות; רק לשמוח בהתקדמות ולקוות לטוב.

קודם כל יעזור לך לדעת שאתה לא לבד. רבים טועים לחשוב כך: אתה מביט בעצמך לאחר העבירה - יתכן שאתה מרגיש אשם ורע עם עצמך, לא רק לגבי החטא אלא לגבי כל קיומך, אתה כל כך מתבייש בעצמך ומלא יאוש שאינך מסוגל אפילו לדבר עם בורא עולם, להתפלל אליו ולקיים מצוות. כי מה הטעם להתקרב, כשאתה כל כך רחוק? שכחת שאלוקים הוא לא בן אדם שהיום כועס ומחר נרגע, הוא נשאר זהה בכל המצבים, ורוצה בטובתך בכל מצב, ונותן לך חיים כי הוא עדיין מאמין בך ורואה את כל הפוטנציאל הגלום בך; למרות ההגיון הפשוט הזה, משום מה זה מרגיש "טוב" ונכון לכעוס על עצמך, ולתבוע את עצמך על הכשלונות שלך.

דע לך שהמחשבות שלך על אלוקים מוטעות. עד היום דמיינת את אלוקים כמלך מרוחק, אבא נכבד שמנותק מבניו, ששופט את כולם מלמעלה, כאילו אינו נמצא ומרגיש את לבך (וגם כשהוא נמצא שם - אתה חושב שזה רק כדי "לקרוא" את המחשבות שלך ולרשום אותם בספר כדי להעניש). המחשבה שהוא רחוק מאיתנו, ורחוק מלבנו, הוא הדרך של היצר להרחיק אותנו מהקב"ה, כשהוא באמת אינו רחוק מאיתנו.

אולם אתה מרגיש שהוא משתנה; כאשר אתה מצליח בשמירת המצוות אז אלוקים הוא "אבא אוהב ששומע אותי ויעשה הכל בשביל בן מיוחד כמוני", אך כשאתה נופל הוא לפתע הופך בעיניך ל"מלך שופט ודקדקן שמביט בי בעיניים זועמות ושואל את עצמו בשביל מה הוא בכלל ברא יצור שפל כמוני, הכל נתן לי ובזיתי את דבריו, רק מהבושה עדיף לי שלא הייתי נברא...".

כמה מחשבות מגיעות אלינו מהיצר הרע, ואיננו יודעים אפילו שזהו יצר רע?

(צילום: shutterstock)

אנו שוכחים כי אלוקים אינו משתנה, וגם האהבה שלו אלינו אינה משתנה; כמה אדיר ונשגב הוא, ובכל זאת יש לנו דרך נפלאה להכירו! כך מלמד אותנו הרמב"ם (הלכות דעות, פרק א, יא): "ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). כך לימדו בפירוש מצוה זו: מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויים, ארך אפיים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן - להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו".

נכון, הקב"ה הוא אינסופי ואין ביכולתנו לתפוס ולהשיג אותו יתברך, אך אם היינו יכולים לתפוס את דמותו בשכל אנוש, הרי לך הדרך: הבט בדרכיו, והכר את ההולכים בדרכיו. הכר בתלמידי החכמים הצדיקים שהולכים על פי תורתו, כמה הם מרחמים על כל יהודי בכל מצב, כמה הם גומלי חסדים ורואים את הטוב שבכל יהודי - רחוק ככל שיהיה, צדיקים נפלאים שיעשו כל שביכולתם כדי לא לפגוע ביהודי, שדנים כל יהודי לכף זכות ובאמת מבינים את הקשיים של הדור. כעת עצור והיזכר מי נתן להם את התורה שתדריך אותם לצדיקות זו! האם תחשוב לרגע שמי שנתן תורה כל כך צדיקה, שמדריכה את היהודים להיות כל כך צדיקים ורחומים, אינו צדיק ורחום בעצמו?!

אלוקים יתברך רחום וצדיק יותר מהצדיק הגדול ביותר, כי הוא מי שנתן לכל הצדיקים את מידת הרחמים שיש בליבם, והתורה שלו יתברך לימדה אותם להיות כל כך צדיקים ואוהבים. כיצד תוכל לתת ליצר הרע שלך לחשוב שהמלך של העם הרחום ביותר בעולם אינו רחמן בעצמו, ואינו מבין לנפש בריותיו? הרי נאמר שאפילו צדיק שהוא בשר ודם מבין לנפש בהמתו, האם יתכן לומר שבוראנו אינו מבין אותנו?

חשוב לרגע מה היה קורה אם אתה היית צריך לשפוט אדם אחר בשם "שלומי", ואינך יודע שהוא אתה, וכך אתה צופה בסרט המציג את כל החיים שלו, רואה את כל הקשיים שהוא עבר, את כל היסורים, המחשבות, היצרים והנפילות, העצבות, הכשלונות, הבכיות, כל הרצון הטוב וההתמודדויות - מה היית חשוב על הבחור הזה, באמת? נכון שהיית בוכה יחד איתו ורוצה לחבק אותו באהבה אדירה? אז תאמין שאלוקים יתברך אוהב אותך אפילו יותר ממך, הרבה יותר ממך, כי כל טיפת רחמים שיש לך על עצמך או על אחרים - קיבלת רק ממנו. מה שאתה מבין, הוא ודאי מבין, רק שהוא יודע גם מה טוב בשבילך.

אל תשכח שהוא ברא אותך, הוא ברא את הנשמה האישית ביותר שלך, הוא ברא את המחשבות שלך וזה אומר שהוא מבין אותך יותר טוב מכל אדם אחר, הוא יודע בדיוק כמה קשה לך ומה אתה מרגיש. הוא לא מצפה ממך לשלמות, הוא מצפה ממך להתקדמות. וגם לא להתקדמות הקיצונית שאתה הרבה פעמים דורש מעצמך, כי אתה לא ידוע להעריך את ההתקדמות שלך, אתה מביט רק על הנפילות; אך הנפילות הן דבר מתבקש מהיצרים "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, פרק ז, כ), ואולי המבחן האמיתי שלך הוא להתמודד עם הנפילות ולהתחזק במה שאתה יכול למרות המניעות. פה נמצא הדבר הגדול, הפעמים שבהם כן ניצחת - נגד הטבע שלך, בחוכמה, אפילו אם זו פעם אחת מתוך עשר, זו פעם אחת ששווה מיליונים - כי היא נוגדת את הטבע שלך, את המציאות של היצר. כל הצלחה שלך היא גבורה על טבעית, ועל זה אתה צריך לאהוב את עצמך - בדיוק כפי שהיית אוהב "שלומי" אחר שעבר את כל מה שעברת.

משאלתך אני מבין, שאחד הנסיונות הקשים שקיבלת הוא ההתמודדות עם מחשבות. עליך ללמוד להגיד "לא!" למחשבות שליליות בלי להמשיך ולהתעסק בהן. כאשר מגיעה אליך מחשבה רעה, מדכאת, שלילית, כועסת, עצובה, שאל את עצמך "האם המחשבה הזו מועילה לי? האם היא תעזור לי להיות אדם טוב או שמח יותר? האם היא מקרבת אותי לבורא עולם? לא. אז היא לא רלוונטית לגבי. נקודה. אני אדם חכם ולכן לא מוכן לבזבז את זמני במחשבות מזיקות ובלתי מועילות". ברכה והצלחה!

* * *

רועי שאל:

"שלום, ראיתי את המאמר והתרשמתי ממנו מאוד. עברתי לישיבה לפני מספר שנים ואני עדיין מתמודד עם היצר, שלפעמים מציע לי "פתרונות גדולים" ואז אני נכשל. מה שאני בעצם שואל זה, איך יודעים להבדיל בין היצר הטוב ליצר הרע בתוך המחשבות?"

* * *

שלום רועי,

היצר הרע הוא חכם מאוד, וכמו שהוא מסוגל להציע אינספור מחשבות יצירתיות כיצד "ליפול בלי באמת ליפול" (רק להתקרב לחטא, להריח, לטעום, ובסוף מפיל גם מפיל), כך הוא גם יודע להתחזות ליצר הטוב ולהציע לפעמים הצעות קיצוניות של קדושה ולימוד מופרזים שכל מטרתם היא להפיל, וגם להוסיף יאוש למכה. בכל אחד מאיתנו מתחולל מאבק בין יצרים, מאבק אשר בכוחו להוכיח לנו עד כמה הקב"ה באמת נמצא איתנו לכל אורך הדרך, ולהזכיר לנו שהחיים הם מבחן, ואין דבר שאינו חלק מהתוכנית שנטוותה במיוחד עבורנו.

מתוך השאלה אני מבין שאתה מבלה הרבה זמן בתוך הראש, אינך בטוח אילו מחשבות הן לטובתך ואלו נועדו להכשילך, ואתה מבולבל. הפתרון המומלץ ביותר הוא לפנות לרב שיוכל להכיר אותך, ולהציג בפניו את לבטיך, "ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא, יד). אך גם אם טרם מצאת את הרב שלך, תוכל להשתמש בספרים הקדושים כדי לדעת להבדיל בין היצר הטוב ליצר הרע. התשובה, כמו תמיד, נמצאת בתורתנו הקדושה. ספרי המוסר מציעים שתי דרכים עיקריות כיצד לבדוק איזה יצר מדבר אלינו, ולהבחין בכוחות עצמנו מתי היצר הרע מתחפש ליצר הטוב:

1) הדרך הטובה ביותר לבדוק איזה יצר מדבר אלינו הוא מבחן התוצאה:

זוהי בדיקה עצמית פשוטה מאוד - אם אתה רואה שהמחשבות שלך גורמות לך לריחוק מהקב"ה, ריחוק מהתורה וריחוק מהמצוות, תוכל לדעת בוודאות שהן נובעות מהיצר הרע. לדוגמה, אם אחרי עבירה אתה מתבייש להתפלל ולקיים מצוות, מרגיש שאינך ראוי לחיות וכדו', תוכל לדעת בוודאות שמחשבות אלו מגיעות מהיצר הרע שמנסה להכשיל אותך במינות. על כגון זה אמרו חז"ל (יומא, דף כט, ע"ב):"הרהורי עבירה קשים מעבירה", כי העבירה התרחשה ונגמרה אך ההרהורים ממשיכים עוד ועוד ומרחיקים אותך מהקב"ה. מצד שני, אם אתה רואה שהמחשבות שלך גורמות לך להתחזק בשמירת המצוות, להתפלל יותר בכוונה - ולא מתוך שאתה נכנס ללחץ או עצבות - זה סימן שהיצר הטוב דיבר אליך ויעץ לך עצה נכונה. המבחן נמצא בתוצאה. כך תוכל להבחין בין מחשבות שנובעות מהיצר הטוב, לבין מחשבות שנובעות מהיצר הרע, בחן את עצמך, מה המחשבה הזו גורמת לך, לריחוק מהשם או התקרבות אל השם והתחזקות.

2) הדרך השנייה לדעת מאין מגיעה המחשבה, היא לבחון, כמה היא דורשת ממך בהתאם ליכולותיך:

היצר הרע ידרוש ממך שלמות, כי הוא יודע שבעולם הזה אין שלמות, אלא רק עלייה הדרגתית והצלחה שהיא יחסית למה שהיית (הבט על עצמך לפני שלוש שנים לעומת היום, ושאל את עצמך, האם אתה אדם טוב יותר ממה שהיית, חכם יותר, לומד יותר, עוזר יותר, מקפיד על המצוות יותר, וזה המבחן האמיתי). היצר הרע ידרוש ממך שלמות, ויגרום לך לחשוב שאתה מסוגל להגיע לשלמות בלתי אפשרית, הוא יכניס אותך לעצבות וללחץ, כי זו דרכו המחוכמת להפיל אותך. כגון אותם בחורים שנפלו זמן רב בעבירות עד שהם מחליטים ברגע אחד לשנות הכל מקצה לקצה! לשם כך היצר הרע מציע להם לנדור נדרים קשים לתקופות ארוכות, להתנתק מהכל, ללמוד עשר שעות ביום תורה, וכו', עד שלאחר תקופה לא ארוכה במיוחד הבחור נשבר, קורה לו דבר רע, העבירה לפתע תופסת אותו בפתאומיות וחוזק כה גדולים, שהוא נשבר ונופל עד התחתית, והפעם הוא גם מרגיש שאין לו סיכוי להצליח לצאת שוב מהבוץ - כי הוא כבר ניסה לחזור בתשובה בכל כוחו ומאודו ונכשל בכך, הוא עשה הכל, ניסה הכל, ונכשל... ואז הבחור אומר לעצמו - "אין לי סיכוי, אלוקים ויתר עלי, הוא לא אוהב אותי, הוא רוצה שאהיה רשע, כנראה שהייתי רשע גמור בגלגול קודם ונגזר עליו להשאר רשע, אין לי סיכוי להשתנות, ואולי עדיף לוותר על הכל" - אז היצר הצליח להשיג את מטרתו, יותר מאשר להפיל אותך במאה עבירות, הוא מצליח לייאש אותך מהתורה כולה, לגרום לך להתנתק מהקב"ה ולא רק להתרחק לזמן מה. הבט כמה חכם הוא היצר הרע, לפעמים מספיק להביט בו כדי לדעת בוודאות שיש בורא לעולם, שהחיים הללו הם רק מבחן, ויש גם שאלות מכשילות במבחן הזה. אך אתה לא לבד, הקב"ה גם נותן לך מורים שילמדו אותך כיצד להצליח במבחנים למרות הקושי, ויכינו אותך לחיים, לכן חשוב להתייעץ עם רב.

היצר הרע מציע את הבלתי אפשרי, אך חוכמתו של היצר הטוב היא חוכמה אמיתית, ולכן הוא לא יציע הצעות דרסטיות וקיצוניות מידי, החכם האמיתי ניגש להלחם ולכבוש אך ורק שטחים שיוכל לכבוש בוודאות, שקל לכבוש אותם, הוא כובש חלקה אחר חלקה, ולא מנסה לכבוש את כל העולם בבת אחת. היצר הטוב יציע לך להתחזק מעט, למצוא דרכים לחטוא פחות, ולשמוח בכל הישג. כאן טמון עוד הבדל ניכר מאוד בין עצת היצר הרע לעצת היצר הטוב, בדרך שכל אחד מהם מתווה לך. ניקח לדוגמה את איסור לשון הרע, או כל עבירה אחרת. היצר הרע יכול לומר: "די, עד כאן! עליך להתחיל לקבל על עצמך תענית דיבור, לצום על חטאי העבר, לייסר את עצמך ולחיות באימה כעבד לפני רבו, רק כך תנצור את לשונך 24 שעות ביממה". זה מתכון בטוח לכישלון עבור כל בחור, ורק יוביל לפריצת כל המחסומים בעתיד. היצר הטוב לעומת זאת יציע לך "קבל על עצמך דבר קל שודאי תעמוד בו, במשך חודש למד שתי הלכות לשון ביום אחרי התפילה. זה הכל. בטוח שתוכל לעמוד בזה, וזה ודאי יסייע לך להתחזק בשמירת הלשון".

בכל נושא זה כך. היצר הרע יציע שינוי קיצוני, יגרום לך לרצות בפעם אחת להשתנות ב-360 מעלות, להיות בן אדם חדש, כי הוא יודע ששלמות לא קיימת בעולם הזה. אך היצר הטוב יציע לך בחוכמתו האמיתית שינויים קטנים, התקדמות קלה אך בטוחה, ידידותית, שלא תחנוק אותך, לא תלחיץ אותך, לא תכניס אותך לעצבות וכעס ולא תשבור לבסוף את רוחך. בכל עניין דומה זה כך, היצר הרע חושב רק על ההווה ולכן יאמר לך "תהיה צדיק גמור עכשיו!", בעוד היצר הטוב חושב על העתיד ומציע לך התקדמות בטוחה. עלה והצלח!

* * *

'שם בדוי' שלח אלי את השאלה הבאה:

"שלום רב. יש לי שאלה שמטרידה אותי. בוא נגיד שיש בחור שחזר בתשובה והתקדם מאוד בשמירת המצוות, אך באמת הוא גם מתמודד עם היצר הרע ונופל עם עצמו פעם אחר פעם. לרגע הוא למעלה, מקבל על עצמו תשובה ומעשים טובים, ולאחר מכן מסיבות מסוימות הוא חוזר לאותו עוון. מה על הבחור הזה לעשות? האם לאחר כל ההתקדמות שלו הוא צריך לחזור אחורנית, שמא המשא הזה כבד עליו - אולי עליו להוריד את הציצית והזקן, לוותר על איסור נגיעה ולהתחיל הכל מאפס?"

* * *

שלום וברכה,

דומה תיאורך לנהג בעל רכב, שבגלל שמצא שריטה מעצבנת בצד המכונית, מחליט לוותר על כל המכונית ולהתחיל לנסוע באופניים, משם אולי יתקדם בעתיד גם לקטנוע... מצבך דומה, אתה מקיים מצוות רבות ומצליח לעמוד בהן יפה, התקדמת מאוד, אך יש עבירות מסויימות בהן אתה עדיין נכשל. היצר הרע אומר לך שהעבירות הללו מעידות על כל טיבך, שהן מוכיחות שאתה בעצם נמצא במקום נמוך וצריך לחזור למקומך הטבעי - רחוק מאחור... הוא משקר לך. כפי שנאמר גם קודם, היצר הרע נוהג להציע שלמות, או הכל או לא כלום. הוא מציע זאת בגלל שהוא מבין משהו שאנו לא מבינים - שבעצם אין "שלמות" בחיים אלא רק מדרגות; מצד שני, "לא כלום" דווקא קיים, ולשם הוא ישמח להוביל אותך אם רק תיתן לו.

האיש על החוף...

מתחזקים רבים שואלים את עצמם, מה הטעם להמשיך לקיים מצוות גם כשאתה עובר עבירות? למה להתאמץ אם בסוף נופלים? מה נאמר לבחור שמצליח לשמור הרבה פעמים על הטהרה אך גם נופל בכך? הכרתי בחור שהפסיק לברך על שתייה ועל אוכל, רק בגלל שהוא שוכח הרבה פעמים לברך, או לא מברך הרבה פעמים בכוונה הרצויה, אז החליט כי "עדיף שלא לעשות צחוק מעבודה, כי את מי אני מרמה פה מלבד את עצמי? או שאני רציני או שלא" וכך ויתר על כל הברכות. מה הייתם אומרים לבחור כזה? ומה היינו אומרים לחילוני שרוצה להתחזק קצת, לשמור כמה מצוות, אך מרגיש שהמשימה לחזור בתשובה קשה מידי עבורו, וזהו קרב אבוד מראש?

זו שאלה שאפשר לשאול כמעט על כל מצווה ועל כל עבירה, ואפילו על התחלה של לימוד חדש - למה להתאמץ עבור דבר שלא אצליח להשיג? למה להתחיל דבר שלא אצליח לסיים? וכמה מאיתנו גם ניסו, נתנו את כוחם על מצווה מסויימת ונכשלו, אז למה לא לוותר על הכל ודי?

רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל מתאר לנו בספרו "החפץ חיים" את מה שאומר לנו היצר הרע על שמירת הלשון (יום 5, ה' ניסן): "אומר לו: "מה תועלת יגיע לך אם תלמד ותעמיק בזה העניין, האם תוכל להגיע עד קיצבתה ולשמור את פיך בכל ימי חייך? הלוואי ימשך הקיום על יום או יומים! ואפילו בזה הזמן המועט, האם תשמור בכל העניינים שצריך לשמור, הלוא איש מדיני אתה, ויש לך עסקים רבים עם מאות בני אדם. טוב לך שלא תתחיל בזה המידה כלל, כי היא מידה שאין לה קיצבה בזמן ובעניין, כי כוללת לכל חלקי העתים והזמנים אשר יתקיים האדם בימי חלדו, וגם כוללת לכל חלקי הענינים אשר בין אדם לחבירו".

קשה שלא להזדהות עם ההרגשה. רבים מאיתנו מביטים לאחור, ומתקשים להאמין שעברנו דרך ארוכה כל כך, אך כאשר אנו מביטים קדימה, אנו עדיין רואים לפנינו דרך ארוכה הרבה יותר, שלא נצליח להשיג... עברנו דרך ארוכה, אך אנו מרגישים שאנו עדיין רק בתחילת הדרך. ואתה שואל את עצמך, מדוע לא אחזור לאחור ודי?

בעמוד הבא משיב לנו החפץ חיים על כל השאלות ששאלנו באמצעות משל מדהים וגאוני בפשטותו, מאז קראתי אותו, אני מוצא את עצמי חוזר עליו בפני כל מתלבט הנמצא במצב דומה, וממליץ גם לך לזכור אותו. אנסה בעזרת השם לתרגם את המשל לשפה פשוטה:

תאר לעצמך אדם עייף לאחר יום עבודה, הולך לתומו לאורך חוף הים, כשהוא רואה לפתע שהים סחף אל החוף מאות אלפי מרגליות, זהב ואבנים יקרות. הוא יכול לעמול כל הלילה ולהפוך לעשיר גדול! אך הקושי נראה גדול מידי עבורו. "אין סיכוי שאצליח לאסוף את כל הזהב והמרגליות שעל החוף", אומר לעצמו האיש "הם רבים מידי וגם העבודה קשה מידי". השעה כבר מאוחרת, והאיש עייף ומותש, אין לו עגלה מספיק גדולה, וגם אין די זמן לאסוף את הכל - כי הים סוחף הכל בחזרה אל האוקיינוס, ועד אור הבוקר לא תישאר מרגלית אחת על החוף. זה קשה מידי, ורק אדם גיבור ומלא תושייה היה מצליח להקריב את כל מרצו וכוחותיו כדי לאסוף את הכל. "זהו קרב אבוד!" אומר האיש ביאוש, וכך, בעצבות רבה ובמבט קודר הוא עוזב את החוף וחוזר לביתו בידיים ריקות...

"מה אתה עושה?" אנו זועקים לאיש על החוף, "הרי זה אבסורד! אסוף כמה שתוכל, הרי כל מרגלית תעשיר אותך לאורך ימים ושנים רבות!"

מי היה מאמין שהאיש על החוף עשוי להיות כל אחד מאיתנו? כך מתאר לנו החפץ חיים הקדוש את האדם בעולם הזה, אשר רואה לנגד עיניו את כל הקשיים והעבירות ומתייאש מהן.

אחד אומר לעצמו "רק צדיק גדול מסוגל לא לדבר אף פעם לשון הרע. אין לי סיכוי, אז בשביל מה להתאמץ לשמור על הלשון?", אדם אחר אומר "קשה לי לקום לתפילה כל בוקר, אני פשוט עצלן, נקודה. על מי אני עובד כשאני קם מידי פעם להתפלל בזמן ומכוון?", בחור מתחזק אומר לעצמו "שמירת הטהרה קשה מידי בשבילי, הרי אני חוזר ונופל. אז בשביל מה בכלל לנסות לדחות את העבירה או להתגבר עליה מידי פעם? הרי בסוף אני תמיד חוזר לאותו המצב", חוזר בתשובה אחר חושב לעצמו "הרי ללמוד את כל התורה בגילי כבר איני מסוגל, אין לי כוחות לזה, אז בשביל מה לקבוע עיתים לתורה ולהתאמץ? הרי לעולם הבא אני אגיע בכל מקרה ריק מתורה ומחוכמה. תלמיד חכם כבר לא אהיה..."

כל האנשים הללו זהים לאדם ההולך לאורך החוף המלא זהב ומרגליות ומתייאשים, לא אוספים דבר ומשאירים את הכיסים ריקים מכל. אדם חכם אוסף מה שהוא יכול, או לפחות את מה שקל לו לאסוף, כי אפילו מספר אבנים טובות יעשירו אותו הרבה מאוד, ויצילו אותו מעוני גדול מאוד. זהו כוחן של מצוות, כי כל מצווה היא יהלום, ולא סתם יהלום זמני, היא מעלה את האדם לדרגה נצחית בעולם הבא. זה זהב ומרגליות שאין להם שיעור וסוף.

וכך כתב זאת החפץ חיים הקדוש בהקדמה לספרו (יום 6, ו' ניסן):

 "...האם יתיר לנפשו להתרפות מללקטן (את המרגליות)... דזה, אין שייך רק בדבר פחות ונבזה, לא כן באבנים טובות ומרגליות היקרים מאוד בשוויין, אשר כל רגע ורגע אשר ילקטם ויתפשם תחת ידו, שווה יותר ממאה ימים אשר ילקט דברים פחותים. כן הדבר ממש בענייננו, דהלוא ידוע מה (שאומר) הגר"א באגרתו 'עלים תרופה' בשם המדרש - שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער... זהו בעצם כוונת הכותב (משלי ב,ד): " אם תבקשנה ככסף", שצריך האדם להתנהג בבקשת התכלית הנצחי כמו שהוא מתנהג בבקשת הכסף וחיפוש המטמוניות, זהו מה שאמר התנא: "לא תרחיק עצמך ממידת שאין לה קיצבה וממלאכה שאין לה גמירא", כלומר, שיחשבנה האדם בנפשו לזכות ולמציאה, כל מה שימצא ממנה".

יום אחד שאספת יהלומים ומרגליות טוב יותר מאלף ימים שלא אספת כלום... אפילו אם קיימת מצווה אחת מתוך הזדמנויות רבות, או מנעת את עצמך מעבירה אחת מתוך רבות בהן נכשלת - זכית בפעם אחת למה שלא זכית באלף פעמים!

אדם שהוא חכם אוסף כמה שהוא יכול, או לפחות את מה שקל לאסוף, כי הוא מבין שכל התקדמות קטנה היא הצלחה עצומה.

החכם אומר "נכון, קשה לי לקום לתפילה בזמן, אך הבוקר זה לא כל כך קשה לי, אני מרגיש עירני, שווה לי לתפוס את המצווה ולזכות בה", ואפילו מי שעדיין לא מתפלל, יכול לפחות לקבל על עצמו לקרוא קריאת שמע ולהניח תפילין מידי בוקר, זה לא קשה כל כך, ולוקח רק דקות ספורות, לא חבל להפסיד יהלום יקר כל כך? ואם אפשר ללכת לבית הכנסת מידי פעם, מה  טוב, זו זכייה נוספת שתיתן השפעה על כל השבוע, אז למה לוותר?

אדם חכם אומר לעצמו "נכון, אמנם קשה לי לשמור על טהרת הגוף והמחשבה, אני נופל שוב ושוב, אך עדיין יש בכוחי את היכולת לחטוא פחות ממה שאני חוטא היום, הרי אפילו שעה אחת שאני דוחה את העבירה ותופס את עצמי - נחשבת בשמים לזכות גדולה, כזה מאמץ אני משקיע בשביל הקב"ה, הרי אפילו פעם אחת אחת שאני שומר על הטהרה בקושי שווה יותר מאלף פעמים שאני שומר על עצמי בלי קושי. אולי אני יכול להתחיל לקבל על עצמי ימים מסויימים בשבוע בהם אשתדל יותר, להגביל את עצמי קצת בלי להתייאש, וכל הצלחה שכזו היא אוצר שנשמר לי לזיכרון עולם - ויהווה הוכחה שאני מורד ביצר הרע ורוצה להיות טהור".

החכם אומר לעצמו "הרי כל דקה של לימוד תורה היא זכות אדירה להתחבר לקב"ה, זו התקדמות רוחנית, עוד צעד לעבר החוכמה האלוקית, עוד רגע בחיים שהתגברתי על האנוכיות והחומר עבור הקב"ה. התקרבתי אליו עוד טיפה, וזו התקרבות שתישמר לנצח, יהלום שאין לו תחליף. אז אולי אני לא יהיה רבי עקיבא, אבל אני מסוגל ללמוד שתי הלכות ביום, נכון? אני יכול ללכת לשיעור תורה פעם בשבוע, או אפילו מידי ערב, גם אם פירוש הדבר הוא לשמוע הרצאה של רב בוידאו, זה לא כל כך קשה. וכל דבר תורה נוסף שאני לומד מחזק את נשמתי לנצח!"

ורק כדי שנלמד להעריך, הנה מה שכתב הרב שך זצ"ל בצוואתו:

"וכן אני מבקש מכל אלה התלמידים היודעים שקבלו תועלת ממני, הן בתורה והן ביראת ה' והן במידות, שיעשו חסד עימדי, וילמדו בעד עילוי נשמתי אפילו משנה אחת או מחשבה אחת של מוסר, והיה זה שכרי כי גם אני מסרתי את נפשי להצלחתכם בלימוד, ואם יהיה בידי לעשות ולהמליץ לטובתכם אעשה בלי נדר".

הרב שך זצ"ל ביקש בצוואתו מכל אדם שקיבל ממנו תועלת - לחשוב בשבילו אפילו מחשבה אחת של מוסר לעילוי נשמתו, מחשבה אחת קצרה...! ואם הרב שך זצ"ל החשיב מחשבת מוסר אחת של יהודי עד כדי כך שביקש אותה בצוואתו, מה נאמר על כל דקה ודקה שאנו לומדים תורה ומוסר ביום? החיים מלאים בהזדמנויות, וכל הזדמנות היא אוצר בפני עצמו, שנשמר לזיכרון עולם, לנצח.

שמעתי עוד סיפור על הרב שך זצ"ל, שרצה לגמול טובה רוחנית לאחות לא דתיה שעבדה בבית חולים, לשם כך ביקש ממנה רק בקשה אחד, שלא תעשן בשבת! ותמוה הדבר, כי מה יועיל לאדם אם יסיר מעט זרדים ממדורה גדולה שכבר בוערת, ומה יועיל למי שמחלל השבת לשמור אותה מעט? אך לא כמחשבותינו מחשבותיו יתברך, והאמת היא, שהחשבונות שלנו אינם כחשבונות שמים; כל מעשה, כל כוונה, כל רצון טוב של יהודי, ואפילו הקטן ביותר, כוחו גדול בפני מי שאמר והיה עולם.

החכם שמבין זאת מתחזק במה שהוא יכול, אומר לעצמו "גם אם אני לא אצליח להיות תלמיד חכם, לפחות זכיתי בעוד אוצר של שעה, העיקר שאני אוסף עוד ועוד זהב ויהלומים. אולי אני לא אהיה רבי עקיבא, אבל אני אראה לקב"ה שהתורה בכל זאת יקרה לי מאוד והייתי רוצה בה - ובזכות זה עוד אזכה לשבת במחיצתו! ומי יודע, אולי גם יראה הקב"ה את רצוני הטוב ויתן לי עגלה גדולה יותר, יוסיף לי חוכמה ואהבה לתורתו הקדושה שיקרבוני אליו, כפי שאכן לימדו חז"ל (יומא לח, ע"ב): הבא להטהר מסייעין אותו".

תודתי נתונה לראש הישיבה הרה"ג יעקב משה סגל שליט"א, ולחברותא הרה"ג משה צבי אינהורן שליט"א, שעברו על המאמר ואישרו את פרסומו.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

55 לרכישה

מוצרים נוספים

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

ספר קהלת עם פירוש ’נזר חכמה’ של הרב זמיר כהן

יפה באמת

הפרשה בה נולדת

שבויות

התחושות שלי - חיים ולדר

לכל המוצרים