כך נזכה להיוולד מחדש: איך מפסיקים גם היום להשתעבד לפרעה?

כאשר אנו קוראים את הפסוק בירמיהו 'זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' המתייחס לאומה הישראלית היוצאת ממצרים אל המדבר והולכת באימון מלא אחרי ה', אנו קצת מתפלאים, הרי ההליכה הזו היתה יציאה משעבוד רווי תלאות עינוי וסבל, האם היתה להם אלטרניטיבה? וכי היינו אומרים על שרידי המחנות בשואה את הביטוי הזה 'זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' בהסכימם ללכת אל הלא נודע תחת ההשארות בגיא צלמוות?

יתרה מזאת אנו מוצאים בדברי חז"ל כי רבים מאד מקרב העם לא רצו לצאת ממצרים והעדיפו את חיי העבדות המרים על פני ההליכה לארץ לא ידועה תוך מחוייבות להיות לעם ה', ושוב אנו תמהים, הרי האלטרנטיבה נראית גרועה יותר...

התשובה לכך היא על פי דברי הגמרא במסכת ראש השנה דף י"א, כי בחופף לזמן התחלת המכות שהנחית ה' על מצרים כמתואר בפרשתנו ובפרשיות הבאות – פסק מהם השעבוד. מעתה היו אזרחים ללא עול, אולי לא היו שווי זכויות אך לא סבלו מהתעללות ושעבוד.

בהתחשב בעובדה כי במצרים היה מזון בשפע –מהוה היציאה למדבר הרפתקאה מעוררת חשש כבד, היציאה עם נשים וטף ללא ציוד ומזון הינה הליכה אחרי ה' בעינים עצומות כאשר לאור האמור לעיל קיימת אלטרנטיבה נוחה בהרבה...

שיקום נפשי

היה זה החל מראש השנה שבו היה התאריך להפסקת השעבוד מהעם הסובל והנאנק תחת עול המצרים, המשמעות של הפסקת השעבוד בפועל בעוד עדיין הינם בגדר עם תחת שלטון זר ומשעבד, היתה רבת משמעות כדי לשקם את נפשם הפגועה של אסירי הכפיה היהודים. מעבר לשחרור שחוו, יכלו גם לצפות בשמחה לא קטנה אם כי אולי מוסתרת – בנקמת ה' במצרים. אותם קלגסים אכזריים שהתעללו בהם עד כה, הפכו להיות לעיתים תלויים בחסדיהם לאספקת מים במכת דם, או בצרכים אחרים. במשך כל התקופה, הם ראו את המצרים בהשפלתם והחזירו לעצמם מעט מן הכבוד האבוד, המושפל והנרמס.

נקמה הינה החזרת הכבוד האבוד, ואנו מודים בכל תפילת ערבית על נקמת ה' במצרים 'העושה לנו ניסים ונקמה בפרעה' – הנקמה כשלעצמה חשובה מאד כאשר מדובר בשיקום נפשי של עם נרמס ומושפל האמור להיות עם סגולה, מופת לכל העולם ואור לגויים.

ראש השנה – יום השחרור

עם זאת עלינו להתבונן במשמעות העיתוי של מאורע זה כמו גם שחרורו של יוסף – בראש השנה. הדגשת הדברים בדברי חז"ל, המיוסדים על הפרק בתהילים פ"א למנצח על הגיתית – שם אחרי הפסוק 'תקעו בחודש שופר' מתואר שחרור יוסף ועלייתו לגדולה – מורה כי זהו אכן יום המכוון לכך בדוקא. בפשוטם של דברים השחרור מחיי עבדות נותן את האפשרות לנהל חיים על פי הריבון העליון, ללא מגבלות של שעבוד לסמכות אחרת. במיוחד מתאים הסבר זה לעם ישראל המשועבד ללא מנוחה וללא חיים נורמליים, ובהכרח היום המיועד להמלכת ה' מחייב הפסקת שעבוד אחר.

טרטור מכוון

יתר על כן, לאמיתו של דבר – כמו בהזדמנויות אחרות בהיסטוריה – לא היתה העבודה רק הזדמנות להפיק תועלת מן האזרחים היהודים – אלא גם ובעיקר 'לטרטר' אותם, להכניס אותם למירוץ של עבודה והישרדות, לדכא את אישיותם ולשלול על ידי כך את האפשרות שבהתרבותם יהפכו לגורם בעל משמעות. כאשר הם העלו אי אלו בקשות אמר פרעה'תכבד העבודה על האנשים...' אם יש להם פנאי לחשוב משהו יש להכביד את העול עוד...!  לא בכדי נאמר בפרשתנו כי אף על בשורת הגאולה 'לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה'.

את המודל הזה אימצו עריצים שונים במשך ההיסטוריה, הגדילו לעשות הנאצים ימ"ש שעל ידי כך שללו כמעט כל רצון של התקוממות או בריחה כאשר במשך שנות העבדות והדיכוי בגיטאות, הכניסו את היהודים לחיים של מירוץ הישרדות, שאט אט סחט ודיכא את אישיותם.

החירות הנפשית, וה'חופש לחשוב' תוך פניות נפשית -  הן תנאי הכרחי לעבודת ה' ולקבלת מלכותו מתוך הכרה פנימית, לשם כך ניתנה לעם ישראל תקופת ביניים זו – ואין יום מתאים לכך יותר מהיום המיועד לבנין מלכות ה' – ראש השנה. אין יום מתאים ללידה מחודשת מבחינה נפשית כיום ראש השנה שהוא יום בריאת האדם והעולם.

פרעה האישי שלנו

בשולי הדברים נשים לב כי גם כיום כאשר לכאורה איננו משועבדים, חיים חיי עצמאות בעולם סוציאלי ודמוקרטי, עדיין יתכן ש'פרעה שבליבנו' יכביד עלינו את העבודה, יכניס אותנו למרוץ חיים ולמרדף אחרי קריירה והצלחה – במידה כזו שנהיה עבדים ממש.

ואם לא היה די בכך הגיעה הגנבה הגדולה של דורנו, בדמות כלי התקשורת הניידים שהפילו ברשת את רובה של האנושות – ולקחו מהאדם העצמאי כביכול, את עצמאותו ואישיותו. בשעת איכות עם הילדים או עם בן הזוג, עין למכשיר צופיה... בשעת המתנה גורלית אצל רופא כשהשותף להמתנה זקוק לתמיכה – ניתן לראות כי יושבת לידו בובה בדמות אדם שאמור להיות 'איתו' ואיננו...

המכשירים הללו – מלבד כל התכולה השלילית שיש בהם - יכולים להפוך כל אחד מאיתנו לעבד נרצע ללא כל פניות נפשית לקליטת ערכים ובניית עולם משל עצמנו...  מי שלא יתעורר בזמן לא תעזור לו אתחלתא דגאולה לא גאולת מצרים ולא עשרת המכות, הוא נמצא תחת השפעת המכה הגדולה שלא כתובה בתורה – ואם הוא לא ירצה לעזור לעצמו – איש לא יוכל לעשות זאת במקומו.

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל.