האם בעל הטורים רמז על כך שארה"ב תכיר בירושלים?

מפתיע: בפרשת השבוע (וישב) משווה בעל הטורים את תמר, אשת יהודה, לירושלים עיר הקודש. כדרכו, משווה בעל הטורים מילים וביטויים המופיעים בלשון זהה בתנ"ך, ובאופן זה מפרש את הנאמר.

על תמר נאמר "ויחשבה לזונה" (בראשית לח, טו), ועל ירושלים נאמר "איכה היתה לזונה" (ישעיה א, כא)

מפרש בעל הטורים: "כמו תמר. תחילתה בביזיון וסופה בכבוד – אף ירושלים סופה בכבוד, דכתיב: 'ולכבוד אהיה בתוכה'". מסיים בעל הטורים את פירושו, ומציין: "וזהו 'זאת קמתך דמתה לתמר'". כלומר, הפסוק המובא בשיר השירים משווה את ירושלים לתמר על שם הכבוד שנחלו תמר וירושלים לבסוף.

מובן כי דברי הקב"ה 'ולכבוד אהיה בתוכה' מתייחסים לעולם המתוקן, כאשר תבוא הגאולה השלמה וכבוד ה' ימלא את עיר הקודש. עם זאת, ניתן לראות בפירוש זה רמז קטן המקשר את דברי נשיא המעצמה הגדולה בעולם, שהכירה סוף סוף בזכותו של העם היהודי על ירושלים.

נקודה מעניינת נוספת היא שפירוש זה מובא על חלק "רביעי" של הפרשה, המקביל ליום רביעי. על פי המנהג, כל פרשה מחולקת ל-7, כאשר ראוי לקרוא בכל אחד מימות השבוע את החלק המקביל ליום. כך, הקוראים את חלק "רביעי" של פרשת "וישב" הופתעו לראות את הפירוש, המזכיר את נאומו של נשיא ארה"ב אודות ירושלים.

רבנו יעקב בן אשר, מחבל "בעל הטורים" על התורה. פירושו הוא פרשנות מסוג "הכא והתם", היינו מילה מסוימת שנמצאת רק מספר פעמים קטן בתנ"ך, ועל ידי הקשר בין המקומות השונים הוא מוצא מקורות לדרשות חז"ל, ומוסיף אף חידושים משלו. מספרים שאת פירושו לתורה הוא כתב בלילה אחד ובע"פ, אך אין לכך מקור מוסמך.