הרב יצחק יוסף

הרב יצחק יוסף לפרשת ניצבים: ראש השנה

נושאי השיעור: הדלקת נרות בערב חג. ברכת ההדלקה בשבת ויום טוב קודם ההדלקה. נוסח הברכה. הדלקת נרות כשהחשמל דולק. אכילת הסימנים בליל ראש השנה, ואמירת יהי רצון

| כ"ג אלול התשע"ז |
אא

זמן הדלקת הנרות בערב יום טוב

א. בערב ראש השנה מדליקים נרות כמו בכל ערב יום טוב. ובפשטות יש להדליק את הנרות בליל יום טוב סמוך לסעודה, וכפי שמשמע במשנה שבת (כד:) שאין מדליקים בשמן שריפה ביום טוב, כלומר שמן של תרומה טמאה, לפי שאין שורפים קדשים ביום טוב. ומוכח מכאן שההדלקה בלילה, ולכן נחשב ששורף קדשים ביום טוב. וכך היתה נוהגת הרבנית ע"ה, להדליק את הנרות של יום טוב לאחר שהיו חוזרים מבית הכנסת.

 

הלכה בשם הרבנית

ב. רבי יוסף יוזפא בנו של בעל הדרישה (בסוף ההקדמה לחיבור דרישה ופרישה יו"ד), מביא בשם אמו הרבנית - שהיתה בקיאה בהלכה - שתי הלכות בענין הדלקת נר של יום טוב. הלכה אחת, שעדיף יותר להדליק נר של יום טוב מבעוד יום כמו נר של שבת, כי הדלקת הנר היא מדין כבוד יום טוב, וכמו שפורס מפה נאה על השלחן מבעוד יום, ומכין כלים נאים לסעודה מבעוד יום, וכן מיטתו מוצעת, כך גם נר של יום טוב יהיה דלוק מבעוד יום. החיד"א בשם הגדולים (מערכת ו אות ז) כותב שהיא צודקת בחידוש זה. ואמנם בדרך כלל אין ללמוד הלכות מאשה, שהרי "אין חכמה לאשה אלא בפלך" (יומא סו:), אבל כאן גם בנה הרב יוזפא מסכים אתה להלכה.

 

כל אחת תעשה כמנהגה

ג. הגאון רבי בצלאל ז'ולטי - שהיה רבה של ירושלים - בספרו משנת יעבץ (חאו"ח סי' לד) הביא את החידוש של הרבנית הנ"ל, ומצדיק את דבריה, כי בהדלקת הנר לכבוד שבת יש שני דברים, גם עונג שבת וגם כבוד שבת, וכמבואר בדברי הרמב"ם (פ"ה מהלכות שבת ה"א, ופ"ל מהלכות שבת ה"ה), עונג שבת הוא מהדברים שנעשים בשבת כמו אכילה ושתיה, וכן שיהיה נר דלוק בבית, וכבוד שבת הוא מהדברים שנעשים מבעוד יום כמו רחיצה והחלפת הבגדים. ואם כן צריך להדליק את הנר מבעוד יום, והוא הדין לגבי יום טוב. ולכן כל אחת תעשה כמנהגה, ומי שרוצה להדליק בלילה סמוך לסעודה, הרשות בידה. רק שתקפיד להדליק אש מאש ולא להדליק אש חדשה. וכן אין לכבות את הגפרור לאחר הדלקת הנרות, אלא יש להניחו על השיש או ב'משולש' שבכיור ויכבה מאליו.

 

עוד חידוש מהרבנית

ד. הלכה נוספת שמביא בנו של הדרישה בשם אמו, שגם למהרי"ו והרמ"א (סי' רסג סעיף ה) שאשה המדליקה נרות שבת מדליקה ואחר כך מברכת, מכל מקום ביום טוב תברך תחילה, כדין כל המצוות שמברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילת הגר, וכמבואר בגמרא פסחים (ז:).

 

להחזיר העטרה ליושנה

דוקא בנר שבת חששו קצת נשים שמקבלת שבת בברכה ולא תוכל להדליק אחר כך, וכך נוהגות נשות האשכנזים לפרוס את ידיהן על עיניהן לאחר ההדלקה ולברך, אבל אנחנו לא נוהגים כך, יש למעלה משלשים גאונים וראשונים שכתבו בפירוש שמברכת ומדליקה. חלק מאותם הפוסקים לא היו למראה עיניו של מהרי"ו, ולכן הוא הביא מנהג זה. בספר שבלי הלקט (ענין שבת אות נט) משמע שמי שמברכת לאחר ההדלקה הרי זו ברכה לבטלה. גם מדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות אישות הלכה כג) בדין ברכות האירוסין, משמע שמי שמברך לאחר עשיית המצוה זו ברכה לבטלה. וכך דעת מרן השלחן ערוך (סי' רסג), כי אם הוא היה סובר שצריך לברך לאחר ההדלקה הוא היה כותב כן בפירוש. שהרי מרן השלחן ערוך בהלכות גרים (יו"ד סי' רסח סעיף ב) טרח לכתוב שמברך לאחר הטבילה, למרות שיש מעט הלומדים הלכות אלו, ואילו הלכות הדלקת הנר באורח חיים (סי' רסא והלאה) כולם לומדים, ואף על פי כן מרן לא ראה לנכון לפרש לנו שמברכים לאחר ההדלקה, ומזה מוכח שמברכים לפני ההדלקה ככל המצוות. ואדרבה, מרן (סי' רסג סעיף י) כתב לשון "לאחר שבירכו והדליקו" ומבואר שמברכת ואחר כך מדליקה. וכך היה המנהג אצל הספרדים, אלא שהיו כמה שנים שנעשה שינוי בעקבות הבן איש חי, והיו כמה חכמים כמו חכם יהושע שרבאני שהורו לספרדים כדעת הבן איש חי לברך לאחר ההדלקה, ואותם אנשים שלא היו תלמידי חכמים שמעו להם. ומרן זיע"א לפני שבעים שנה החזיר עטרה ליושנה והורה כדעת מרן לברך לפני ההדלקה, וכפי המנהג הקדום של הספרדים, שהרי אשתו של הרמב"ם בודאי בירכה לפני ההדלקה, וכן בכל הדורות, שהרי אף אחד לא כתב להיפך. היום ברוך ה' רוב הספרדים קיבלו עליהם לברך על הדלקת נרות שבת קודם ההדלקה, מלבד כמה אנשים שמתעקשים להשאר במנהגם. כל אשה שתברך קודם ההדלקה, תבורך מפי עליון, ותזכה לבנים תלמידי חכמים.

 

לא צריכה התרה

שאלו אותי על אשה שהיתה רגילה לברך לאחר ההדלקה, וכעת היא רוצה לשנות את מנהגה ולברך לפני  ההדלקה, אם צריכה לעשות התרה על מנהגה הקודם. והשבתי להם שתשנה את מנהגה בלי התרה, שהרי היא משנה את מנהגה למנהג טוב יותר. ואפילו רבי איסר זלמן מלצר - שהיה אשכנזי - כשהגיע לארץ ישראל הורה לבני ביתו שישנו את מנהגן ויברכו לפני ההדלקה, אלא ששאר האשכנזים לא שמעו לו.

וכל זה לענין הדלקת נרות שבת, אבל בהדלקת נרות יום טוב גם האשכנזים יעשו כדעת מרן ויברכו לפני ההדלקה, כי גם לאחר שקיבלה יום טוב, יכולה להדליק את הנרות.

 

רק בסיום ההדלקה

ה. לדעת בעל הלכות גדולות מקבלים שבת בהדלקה. אבל גם לדעתו מקבלת שבת רק בסיום ההדלקה, שהרי יש שמדליקים שבעה נרות, או כמספר בני הבית, ורוב העולם מדליקים לפחות שני נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, ואם מקבלת שבת בהדלקת הנר הראשון, איך יכולה להמשיך ולהדליק אחרי שקיבלה שבת, אלא ודאי אינה מקבלת שבת עד שתסיים להדליק כל הנרות, ולכן אם מברכת לפני ההדלקה אין לה לחוש לחילול שבת חס ושלום, שהרי מקבלת שבת רק בסיום ההדלקה ולא בברכה. והספרדים לא חוששים לדעת בה"ג, מאחר שמרן השלחן ערוך (סימן רסג סעיף י) פסק שאין מקבלים שבת בהדלקה, אלא ב"מזמור שיר ליום השבת" או בברכו.

 

מצות הדלקה ביום טוב

ו. הארחות חיים (בדין הדלקת הנר בערב שבת אות א) הביא שיש אומרים שאין לברך על הדלקת נר של יום טוב, כי עיקר טעם ההדלקה הוא מפני שלום בית, כמו שדרשו מהפסוק (איכה ג, יז) "ותזנח משלום נפשי", זו הדלקת הנר בערב שבת (שבת כה:), שכאשר נכנס לביתו החשוך נתקל באיזה כסא באמצע הבית וצועק על אשתו. אבל ביום טוב לא שייך טעם זה, כי מיד הוא יכול להדליק נר, ולכן לא תיקנו הדלקת נר לכבוד יום טוב. ובשו"ת פעולת צדיק (סימן ער) כותב שכן יש לדייק מדברי הרמב"ם, שבהלכות יום טוב לא הזכיר כלל דין הדלקת הנר. אבל אינו מוכרח, כי יש לומר שסמך על מה שפירש בהלכות שבת, וכל הלכות שבת ויום טוב שווים, מלבד מה שכותב שהם חלוקים. וכן העיקר להלכה, שכן דעת רוב הראשונים, וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רסג ס"ה וסימן תקיד סי"א), וכך הוא המנהג להדליק נר של יום טוב בברכה. ולכן לא אומרים סב"ל - ספק ברכות להקל - נגד רוב הראשונים ומרן והמנהג.

 

ויעשו כולם אגודה אחת

ז. בתימן היו נוהגים שלא לברך על הדלקת נר של יום טוב. אבל דעתו של מרן זיע"א, שלאחר שהתימנים הגיעו לארץ, גם הם יברכו על הדלקת נר של יום טוב. וכמבואר בשו"ת אבקת רוכל (סי' ריב) לגבי קהילה של מאה אנשים שהיו נוהגים לפסוק כדעת הרמב"ם, והנה באו לשם עשרה אנשים ממדינה אחרת, ואחר כך באו עוד עשרה, וכן על זה הדרך, עד שהתושבים החדשים רבים יותר מהתושבים הותיקים, כולם צריכים לנהוג כמנהג הקדום של העיר, כי 'קמא קמא בטיל', כלומר כל קבוצה שהגיעה בטלה בתושבים הותיקים ונעשו כמותם, והבאים אחריהם מתבטלים גם כן, ויעשו כולם אגודה אחת, ולא יעשו אגודות אגודות. וכן היה בארץ, שכולם נהגו כמנהג הספרדים, עד שבאו תלמידי הגר"א והבעל שם טוב והקימו קהילה אשכנזית. ולדעת מרן היו צריכים כולם לנהוג כמנהג הספרדים, כי קמא קמא בטיל.

 

כוונת היביע אומר

ח. ואכן בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סימן לז אות ד) כתב, שלדעת מרן האשכנזים בארץ ישראל צריכים לנהוג כמנהג הספרדים. ולפני ארבעים שנה חילקו "פרס הרב קוק" לכתיבה תורנית, ומקבלי הפרס היו תלמידי חכמים מופלגים, וגם מרן זצ"ל קיבל פרס על יביע אומר, והרב שילה רפאל קרא את הנימוקים לקבלת הפרס, ואמר שבחים על יביע אומר, אבל לא התאפק והעיר שמרן הפריז על מדתו לחייב גם את האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים. מרן זצ"ל חייך, ואחר כך כאשר הודה על הפרס, השיב לרב שילה רפאל ואמר לו: אתה לא הבנת מה שכתבתי ביביע אומר! אכן לדעת מרן, האשכנזים צריכים לנהוג כהספרדים, אלא שהאשכנזים נוהגים בזה כדעת הפנים מאירות (ח"ב סימן קלג), שהאשכנזים צריכים להמשיך במנהגיהם. אבל הספרדים כולם קיבלו הוראות מרן, וגם התימנים אינם 'בריה בפני עצמה', אלא הם בכלל הספרדים שקיבלו הוראות מרן. וכמו שכתב רבם של בני תימן הגאון רבי דוד משרקי בשו"ת רביד הזהב (סימן כו), שבתימן נוהגים כדעת מרן אפילו נגד הרמב"ם. ואמנם בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סימן קפ, רנא) חולק עליו, וכותב שקיבלו הוראות הרמב"ם נגד מרן. ויש חכם אחד שכתב שהרב פעולת צדיק הוא גדול יותר, אבל באמת הפעולת צדיק הוא תלמידו של בעל רביד הזהב, וכותב עליו (בח"ב סימן עו) שהיה "רב של דור". ועל כל פנים כשהגיעו לארץ, יעשו כולם אגודה אחת לעשות כדעת מרן, וגם התימנים יברכו על נר של יום טוב, ולא יעשו אגודות אגודות. יש לנו ללמוד מאחינו האשכנזים, שכולם נוהגים כדעת הרמ"א.

 

יום הזכרון

ט. נוסח הברכה על הנר בערב ראש השנה: אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של יום טוב. ואם הוסיפה ויום "הזכרון", יצאה ידי חובה. אבל לכתחילה טוב שלא להוסיף תיבה זו.

 

אין חותמים בשנים

י. וכן יש נוהגים בשבע ברכות להוסיף בסוף הברכה האחרונה "ומצליח". אבל תיבה זו לא כתובה בש"ס ובפוסקים, ולכן לא יאמר ומצליח, שהרי אין חותמים בשתים (ברכות מט.). וכשם שבברכת על המחיה צריך לחתום "על המחיה", ולא להוסיף "ועל הכלכלה". כך מפורש הנוסח בגמרא ברכות (מד.) ובדברי הראשונים שם, וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן רח סעיף יב).

 

כבר עלו ממרוקו

רב מפורסם התארח אצלי ואכל עוגה, ובירך על המחיה, וחתם "על המחיה ועל הכלכלה". שאלתי אותו: מדוע הוספת תיבות אלו נגד דעת מרן? השיב לי: כך נהגנו במרוקו! אבל כבר עלו ממרוקו לארץ ישראל, וצריכים לנהוג כאן הכל כדעת מרן.

 

שבת קודש

יא. יש נוהגים לומר בברכת ההדלקה בערב שבת: "להדליק נר של שבת קודש". אבל לכתחילה לא טוב להוסיף על נוסח הברכה שתיקנו חכמים. מרן זצ"ל דיבר על זה לפני עשרות שנים, בפינת ההלכה ברדיו, והמסקנא שלא להוסיף תיבת "קודש" [וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סימן טז אות יח].

 

הדלקת  נרות כשיש אור החשמל

יב. יש מתחכמים להכין שעון שבת מערב ראש השנה, שיכבה את האור ביום טוב ראשון של ראש השנה, כדי שכאשר האשה תדליק נרות של יום טוב שני האור יהיה מכובה, וכך לא תברך על "תוספת אורה". שהרי נחלקו בזה הפוסקים, לדעת מהרי"ל (סימן נג) מברכים על תוספת אורה, אבל לדעת מרן השלחן ערוך (סימן רסג סעיף ח) אין לברך על תוספת אורה, כדעת האור זרוע. ולכן אם מתארחים במלון, אין לברך על הדלקת הנרות בחדר האוכל או בלובי המלון, אחרי שאשה אחת כבר הדליקה שם, אלא ידליקו בברכה מנורת חשמל בחדר. וכן מותר לברך על הדלקת המנורה שבשירותים, כיון שהאור נכנס לחדר, ותברך מחוץ לשירותים ותדליק. ומטעם זה יש שמקפידים בכל ערב שבת לכבות את אור החשמל קודם ההדלקה, ובשני ימים של ראש השנה הם עושים שעון שבת, כדי שהדלקתם לא תהיה בגדר תוספת אורה. אבל מעיקר הדין אין חובה להקפיד בזה, כי דוקא אם יש נר שהודלק לשם מצות נר שבת אין לברך על הנר הנוסף, אבל החשמל לא הודלק לכבוד שבת בדוקא, ולכן יכולים לברך על נרות שבת ויום טוב גם כשאור החשמל דולק.

 

ראיה ראשונה

יג. יש ראיה לחילוק זה - בין נר שהודלק לכבוד שבת או לא - מדברי האור זרוע (ח"ב הל' ערב שבת סימן יא), שכתב: מנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית, ואחר כך נרות שעל גבי השלחן. והלא האור זרוע עצמו סובר שאין לברך על תוספת אורה, אלא ודאי שאם הנרות הראשונים לא הודלקו למצות נר שבת, אפשר לברך על הנרות שבת. וכן מעשים בכל יום, שלא מקפידים לכבות את החשמל קודם הדלקת נרות שבת. וגם בביתו של מרן זצ"ל לא הקפידו על כך, ומעולם מרן לא הדריך את הרבנית ע"ה, או את שאר בני הבית לכבות את החשמל קודם ההדלקה.

 

ראיה שניה

יד. יש עוד ראיה ממה שכתב מרן השלחן ערוך בהלכות חנוכה (סימן תרעט), שידליק נר חנוכה ואחר כך נר שבת, לחוש לדעת בה"ג שמקבלים שבת בהדלקה. והלא רוב העולם מדליקים נר חנוכה בתוך הבית, וכמו שאמרו בגמרא מסכת שבת (כא:): ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו. ומשמע מדברי הראשונים - האור זרוע (הלכות חנוכה סימן שכג) ובעל העיטור (ח"ב הלכות חנוכה דף קיד ע"ב) והרשב"א (ח"א סימן תקמא) ועוד - שגם בזמן הזה לאחר שעברה הסכנה נהגו להדליק בפנים. ואף על פי כן מדליקים נר שבת לאחר נר חנוכה, ולא חוששים לכך שנר שבת הוא תוספת אורה, מכיון שנר חנוכה לא הודלק להאיר כנר שבת.

 

ראיה שלישית

טו. ראיה נוספת ממה שאמרו במסכת שבת (כג.): היה נר דלוק מבעוד יום, דולק והולך כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקו. שם מדובר לגבי נר חנוכה, אבל הרמ"א (סימן רסג סעיף ד) הביא דין זה גם לגבי שבת, שאם היה נר דלוק מבעוד יום, מכבה ומדליק אותו במיוחד לכבוד שבת. כלומר, שיש שני חלקים במצות נר שבת, בערב שבת מדליק את הנר לכבוד שבת, ושיהיה נר דלוק בשבת משום עונג שבת, וכמבואר בדברי הרמב"ם (פ"ה מהלכות שבת ה"א, ופ"ל מהלכות שבת ה"ה), ומכיון שההדלקה בערב שבת היא גם משום כבוד שבת, לפיכך לא די שיהיה נר דלוק בשבת, אלא צריך שההדלקה תהיה במיוחד לכבוד שבת, מה שאין כן הדלקת החשמל לא היתה לכבוד שבת. 

 

ראיה רביעית

טז. בספר זכרונות אליהו מני (עמוד קל, מע' נ אות ו) הזהיר שקודם תדליק נר שבת, ואחר כך ידליקו את מנורת הלאמפה של נפט, ולא להיפך, כי אין לברך על תוספת אורה. ומרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ב חאו"ח סימן טז אות יד) העיר עליו שאין בכך כלום, שמכיון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקת הנר הראשון של הנפט, יכולה לברך על נר שבת. והוא הדין כאשר אור החשמל דולק, יכולה לברך על נרות שבת, כיון שלא הדליקו את החשמל בתור נר שבת. ומי שמקפיד בכל ערב שבת לכבות את אור החשמל קודם ההדלקה, וכן מכין שעון שבת שיכבה את האור קודם ההדלקה לכבוד יום טוב שני, זו חסידות בעלמא.

 

סימן טוב

יז. בגמרא הוריות (יב.): אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי. כלומר טוב להביא בראש השנה פירות וירקות אלו לסימן טוב. ונהגו גם לאכול את אותם סימנים, כלשון הגמרא במסכת כריתות (ו.). וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן תקפג סעיף א). ואין צורך להקפיד על הסדר של הסימנים כפי המופיע בסידורים, אם רוצה לאכול תחילה את כל הסימנים המתוקים ואחר כך את המלוחים רשאי.

 

יהי רצון

יח. בגמרא לא כתוב לומר יהי רצון, אולם כבר נהגו לומר יהי רצון על כל הסימנים, שכן היה מנהגו של רב האי גאון מלפני כ-1,000 שנה, וכפי שהביא מרן הבית יוסף (סימן תקפג).

 

הסתלק מן הספק

יט. יש נוהגים להביא את הסימנים מיד לאחר הקידוש, אבל נכנסים לספק בהלכה, האם לברך ברכה אחרונה, לדעת הרי"ף והרמב"ן (פרק ערבי פסחים) צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל קודם הסעודה, כי אין ברכת המזון פוטרתם. ולדעת רבינו זרחיה הלוי בעל המאור (פרק ערבי פסחים) והרא"ש (שם ס"ס כד) ברכת המזון פוטרת מה שאכל קודם הסעודה. לכן עדיף יותר שאחר הקידוש יטלו ידים ויברכו המוציא על הפת, ורק לאחר שיאכלו כזית לחם, יביאו את כל הסימנים. ויברך על התמר ברכת בורא פרי העץ, ויכוין לפטור כל פירות העץ שלפניו.

 

יברך ויטעם תחילה

כ. יש שאומרים "יהי רצון וכו'" אחר ברכת הנהנין קודם הטעימה, ומביאים ראיה שאין בזה הפסק, ממה שכתב בספר תשב"ץ קטן (סימן קכה) על מנהג הכפרות לומר "זה חליפתי" וכו' בין ברכת השחיטה לשחיטה, כיון שהוא מענין השחיטה. ואם כן גם "יהי רצון" הוא מענין האכילה. אבל לכתחילה אין לנהוג כן, שהרי מרן הבית יוסף (סימן קסז) הביא בשם הכל בו, שגם בדברים שאינם הפסק, לכתחילה לא יפסיק. ולכן טוב לנהוג לברך תחילה ברכת העץ על תמר, ולאחר שיאכל אותו, יקח תמר נוסף ויאמר עליו יהי רצון. ואם אין ידו משגת לשני תמרים, לאחר שיטעם חצי תמר, יאמר על חציו השני יהי רצון.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (77 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים