מאה שנים להדלפה שגרמה לארצות הברית לצאת למלחמה עם גרמניה

בראשון במרץ 1917, לפני מאה שנים בדיוק, כותרות העיתונים בארצות הברית דיווחו בהבלטה על מברק גרמני שנפל לידי הממשלה האמריקאית: מברק ששלח שר החוץ הגרמני ארתור צימרמן לשגריר שלו במקסיקו, שם הורה לו מה לעשות במקרה שאמריקה תפסיק לשמור על הניטרליות שלה ותתערב במלחמה.

"אם זה יקרה", כתב צימרמן, "נציע למקסיקו ברית על הבסיס הבא: נילחם ביחד בארה"ב, נגיע להסכם שלום ביחד, וכן תמיכה כספית נדיבה והבנה מצידנו שלמקסיקו מגיע לכבוש מחדש את הטריטוריות שאיבדה בטקסס, ניו מקסיקו ואריזונה".

ארצות הברית של אותה תקופה הייתה חצויה בשאלה האם להיכנס למלחמת העולם הראשונה. רוב קטן סבר שעדיף לה לאמריקה להישאר מחוץ לסכסוך האירופאי העקוב מדם. אבל ככל שהמלחמה התארכה והתוקפנות הגרמנית גברה, הממשלה האמריקאית החלה לאבד את סבלנותה.

וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית של אותה תקופה, נרתע במיוחד מהתערבות במאבק: הוא הקדיש מאמצים ניכרים לתווך בין הצדדים ולהגיע להסכם שלום. אבל גרמניה לא הייתה מעוניינת בפשרות, ווילסון התחיל, לאט אבל בטוח, להאמין שאין מנוס מיציאה למלחמה. ואז נפל לידיו מברק צימרמן.

מי שחשף את המברק היה שירות המודיעין הבריטי, שכחלק מהמאמץ המלחמתי שלו הקפיד ליירט את כל התכתובת הדיפלומטית שעברה דרך שגרירות ארה"ב בלונדון:  תכתובת שכללה, בין השאר, מברקים ששלחה גרמניה לאמריקה. כשהבריטים פענחו את המברק, עמדה בפניהם דילמה: איך להעביר את המידע לארצות הברית בלי להסגיר את העבודה שהם למעשה מרגלים אחרי האמריקאים?

בסופו של דבר, המברק, שנמחקו ממנו סימנים מזהים, נמסר לידיו של השגריר האמריקאי בבריטניה, שלא שאל שאלות מיותרות אלא העביר את תוכנו לנשיא, וודרו ווילסון. ווילסון, מצידו, לא מיהר להדליף את תוכן המברק לציבור. רק כאשר התחיל דיון בקונגרס בשאלה אם לצאת למלחמה או לא, פרסם ווילסון את תוכן המברק כדי להפעיל לחץ על המתנגדים ליציאה למלחמה.

הגרסה המוצפנת של מברק צימרמן

בתחילה, האותנטיות של מברק צימרמן הוטלה בספק. עיתונאים אמריקאים לא מעטים הביעו בדעתם שמדובר בזיוף: הם התקשו להאמין ששר החוץ הגרמני יעז להציע הצעה חצופה כל כך למקסיקו. אלא שלמרבה הפלא, יומיים לאחר מכן, קיים שר החוץ הגרמני מסיבת עיתונאים – ואישר את האותנטיות של המברק.

זה היה סופה של הניטרליות האמריקאיות. הכעס הציבורי התפרץ, ארצות הברית ניתקה את כל יחסיה עם גרמניה ובעלות בריתה, והקונגרס הצביע בעד יציאה למלחמה. ומשנכנסה ארצות הברית למלחמה – סופה של גרמניה היה קרוב. תוך פחות משנה וחצי הובסו גרמניה ובנות בריתה לחלוטין. בארץ ישראל, תם השלטון הטורקי ארוך-השנים, והתחיל המנדט הבריטי.

ההיסטוריונית ברברה טוכמן, שכתבה ספר שלם בשם 'מברק צימרמן' על התקרית, כותבת כך: "המברק מחה את אשליית האמריקנים שיכולים הם לעסוק בשלהם תוך ריחוק מאושר מכל שאר האומות. מבחינת ענייני העולם הייתה זו קנוניה פעוטה של מיניסטר גרמני. לגבי חייו של העם האמריקני היה זה קץ האמונה התמימה".