מרגש: שנתיים לאחר שנפטרה בתם התינוקת בהודו, ההורים הקימו מקווה לזכרה

לפני כשנתיים, רבבות ליוו למנוחת עולמים את התינוקת בת ה-11 חודשים דבורה לאה גאולה, בתם של שליחי חב"ד מוטי וליבי גרומך. התינוקת לקתה בדלקת ריאות וגם נפטרה ממנה, לאחר שהרופאים המקומיים בכפר הנידח בו הם מתגוררים, בדרום הודו, לא זיהו את המחלה ולא ידעו כיצד להתמודד איתה.

התינוקת קיבלה טיפול נגד התייבשות, אולם כשהחום שלה הוסיף לעלות, הבינו ההורים כי אין זמן ורצו לפנות אותה לבית החולים במומביי הרחוקה – אלא שאז היה זה מאוחר מדי. דבורה לאה גאולה נפטרה, והובאה לקבורת בארץ. "זה היה בשבת", משחזר האב מוטי, בראיון לערוץ 7. "החום שלה עלה, נתנו לה אקמול וזה לא ירד. הלכנו לרופא שאמר לנו שאולי היא התייבשה, ונתן לנו אינפוזיה. למחרת שום דבר לא השתנה. היא נהייתה אפאטית, והרופא אמר לנו ללכת לעיר גדולה ששם יש יותר אמצעים. נסענו לעיר אחרת בתקווה לתפוס מטוס לבומביי, היינו כבר בשער והמטוס המריא.

"בינתיים ניגשנו לבית החולים, שם גילו שאין לה מספיק חמצן בדם. אחת הריאות כבר לא תפקדה, והיינו בקשר כל הלילה עם ד"ר ברקוביץ מ'אסף הרופא' – שהדריך אותנו. כל דבר היינו צריכים לרוץ לקנות בבית המרקחת, וגם ניסינו לבדוק הטסה רפואית, אבל כנראה שזה כבר היה מאוחר מדי. בחמש לפנות בוקר – הלב הפסיק לעבוד".

כיום, שנתיים לאחר הטרגדיה, נחנך המקווה לזכרה של דבורה לאה גאולה לאחר מאמצים רבים. "לבנות בהודו זה לא פשוט, התנאים פה מאוד פרימיטיביים", אומר מוטי. "נסעתי עכשיו 14 שעות באוטובוס לבומביי, כדי לקנות תאורה מובחרת למקווה". בתוך דבריו מסביר מוטי כי המקווה לנשים נבנה היות ובמקום נמצאים המון ישראלים, שמגיעים במיוחד בין ראש השנה לפסח.

על הטריגר שהביא אותם בחזרה לכפר שבו איבדו את בתם, ועל ההחלטה להקים את המקווה דווקא שם, אומר מוטי: "אנחנו בנים של הקב"ה, וגם אם יש שאלות ואנחנו לא מסכימים, הבן יכול לשאול למה זה קורה, אבל הוא ממשיך להיות בן מאמין. אז היו לנו שאלות ובטח שהיו סיבות למה לא לחזור, אבל ידענו שזה הייעוד שלנו, שלכל יהודי יהיה מה שצריך, כולל כאן בהאמפי. שבת, תפילין וגם מקווה טהרה".