פרשת האזינו

הטור המאויר לפרשת האזינו: כך (לא) הצלחתי להחזיר בתשובה את הפקיד מהדואר

"אתה אוסף בולים?", שאל הפקיד בנחמדות. "לא. אני אוסף מצוות". אמרתי בביטחון. "אהה מצוות זה טוב", ענה הפקיד. "בטח שזה טוב מצוות!", השבתי. "מה אתה חושב שאני אעשה עם בולים בעולם הבא?!"

(איור: הרב עמית יעקוביצקי)(איור: הרב עמית יעקוביצקי)
אא

למה אני חושב שאני צריך להשיב את כל העולם בתשובה?

בקושי את עצמי אני סוחב.

נכנסתי לדואר כדי לשלוח חבילה והחלטתי ליפול על הפקיד המסכן.

אני רק צריך איזה פתח, כדי להתחיל שיחה.

הבחנתי באלבום בולים שהיה מונח על הדלפק לידי.

הפקיד הרענן קלט אותי. "אתה אוסף בולים?", הוא שאל בנחמדות.

"לא. אני אוסף מצוות". אמרתי בביטחון, תוך כדי שאני מבסוט מעצמי על השנינות המהירה.

"אהה מצוות זה טוב", ענה הפקיד.

זה הפתח, אמרתי לעצמי, אני הולך ליפול עליו עכשיו.

"בטח שזה טוב מצוות! מה אתה חושב שאני אעשה עם בולים בעולם הבא?!".

לא טוב. הכנסתי מושגים כבדים. "עולם הבא" על ההתחלה... טעות של טירונים. בטח אין לו בכלל מושג מה זה.

"אם יש עולם הבא". ענה לי הפקיד.

הופה, אמרתי לעצמי, יש לו מושג! זה הזמן לתת לו קצת מנה גדושה של כפייה דתית.

 "אז מה אתה אומר, אין עולם הבא? תקשיב טוב. אם אני מוכיח לך שיש, אתה חוזר בתשובה?".

"אני לא מעוניין לשמוע אותך".

 "למה, אתה מפחד? תדע שאתה תישרף בגיהינום!".

"אדוני, אתה מוכן לפנות את השטח? אתה מעכב את כל התור".

 "לא, אתה תקשיב לי", אמרתי נחרצות, "כדאי שתתחיל להתאפס! בקרוב יבוא המשיח ואתה תצטער! אתה תגיד לא ידעתי, לא אמרו לי, אתה תבוא לבכות לי".

התחילה להיות מהומה ענקית בכל הדואר.

"ברוך ה'", אמרתי, "עכשיו אני אחזיר את כולכם בתשובה!".

צעקות, קללות... איזה בלגאן עוררתי בדואר. הפקיד כל הזמן ניסה להגיד לי משהו. לא התייחסתי אליו. ידעתי שיש לו רק תירוצים.

"אין בעיה", אמרתי, אני אקשיב לך. אבל אחר כך אתה שם כיפה וחוזר בתשובה!

כן, מה אתה רוצה?, שאלתי את הפקיד.

 "רק רציתי להגיד לך שאני בכלל נוצרי".

"באמת?!". התפדחתי.

אבל מיד התעשתתי ושאלתי: "על שבע מצוות בני נח שמעת?".

 

השורה התחתונה

"כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה"

"חזרה בתשובה זאת לא שטיפת מוח", "חזרה בתשובה זאת לא שטיפת מוח", "חזרה בתשובה זאת לא שטיפת מוח", תכניסו את זה טוב טוב לראש שלכם.

אנחנו הולכים ברחוב במקום מגורינו הלא דתיים ומרגישים פתאום דקירות בגב, אך מה זה? אלה לא דקירות סכין, אלה דקירות עם העיניים! מה הבעיה של האנשים? מה אנחנו מפריעים להם? אם ננסה לחזור לעבר ולשים את עצמנו במקום שלהם, מה היה מפריע לנו לראות דוס עובר ברחוב שלנו?

גיליתי דבר מדהים! זה בהחלט היה מפריע לי, ומה שמפריע היא העובדה שאותו חרדי מעורר אצלי מחויבות, מחויבות בזה שאני יהודי, שבאמת הייתי צריך להיות גם דתי כמוהו וזאת הדרך הנכונה, זאת האמת, אבל כרגע מכל מיני סיבות זה לא מתאים לי והעובדה שהוא מסתובב לי מול העיניים רק מזכירה לי את המחוייבות הזאת! פשוט רציתי שהחרדים ייעלמו כי הם הפריעו לנו לחיות את חיי השקר שלנו...

כבעלי תשובה תפקידינו בכח הוא לשמש דוגמא טובה איך צריך להתנהג יהודי אמיתי, נוכל להראות שהחרדים לא באמת נושכים, וכך לקרב רחוקים בהרבה אהבה.

תגיות:פרשת האזינוהטור המאויר

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה