מתי אסור לקרוא תהילים, והאם עדיף מעט פרקים בכוונה או פרקים רבים ללא כוונה?

א. בִּימֵי אֱלוּל נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בַּאֲמִירַת הַתְּהִלִּים, שֶׁכֵּן מִזְמוֹרֵי הַתְּהִלִּים מְסֻגָּלִים לִפְתוֹחַ אֶת הַלְּבָבוֹת, לִפְתוֹחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם, וּלְבַטֵּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת.

ב. עָדִיף לִקְרֹא מְעַט פִּרְקֵי תְהִלִּים אַךְ בְּכַוָּנָה, מֵאֲשֶׁר אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִּים בְּלֹא כַוָּנָה. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּהִתְעוֹרְרוּת לִבֵּנוּ וְלֹא שֶׁנַּקְרִיא לוֹ אֶת מָה שֶׁכָּתוּב. וְלָכֵן, כְּשֶׁאָדָם קוֹרֵא תְהִלִּים אֵין לוֹ לְכַוֵּן שֶׁכָּל מָה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם קָרָה לְדָוִד הַמֶּלֶךְ וְהוּא רַק מְסַפֵּר מָה שֶׁהָיָה, אֶלָּא כָל אֶחָד יְכַוֵּן שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים עָלָיו בְּרֶגַע זֶה. כֵּיוָן שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ לֹא כָתַב אֶת שִׁירָיו תְּפִלּוֹתָיו וְתַחֲנוּנָיו כִּמְשׁוֹרֵר הַמַּמְצִיא שִׁירִים, אֶלָּא כָּתַב אֶת שִׁירָיו וְתַחֲנוּנָיו בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵם נֶאֶמְרוּ עַל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִיָּה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

ג. הַבֵּן אִישׁ חַי הֵבִיא מַעֲשֶׂה עַל אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה רָגִיל לְהַפְסִיק בִּקְרִיאַת תְּהִלִּים בְּאֶמְצַע הַפָּסוּק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. וּפַעַם אַחַת לְאַחַר קְרִיאַת תְּהִלִּים הָלַךְ לִישׁוֹן, וּבַחֲלוֹמוֹ רָאָה שְׁנֵי מַלְאָכִים הַמַּחְזִיקִים סֵפֶר תְּהִלִּים, וּבְתוֹכוֹ כְתוּבִים מִזְמוֹרִים אֲשֶׁר בְּתוֹכָם מוֹפִיעִים גַּם דִּבְרֵי הַחוּלִין שֶׁדִּבֵּר בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה. מִיָּד כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר עָשָׂה תְשׁוּבָה עַל כָּךְ, וּלְמָחֳרָת חָלַם שֶׁהִתְכַּפֵּר לוֹ עֲווֹנוֹ. אוּלָם, כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁזֶּה דַוְקָא כְּשֶׁעוֹצֵר בְּאֶמְצַע הַפָּסוּק לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים. אוּלָם בֵּין פָּסוּק לְפָסוּק - מֻתָּר לְהַפְסִיק. וְכָל שֶׁכֵּן בֵּין מִזְמוֹר לְמִזְמוֹר מֻתָּר לְהַפְסִיק, וּבִפְרָט אִם מִי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה וְזָקוּק לִתְשׁוּבָתוֹ.

ד. אָסוּר לִקְרֹא תְהִלִּים וְכֵן כָּל דִּבְרֵי תוֹרָה אֲחֵרִים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רֵיחַ רַע. וְלָכֵן, מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ נוֹסֵעַ בָּרֶכֶב וְאוֹמֵר תְּהִלִּים, אִם מֵרִיחַ פִּתְאוֹם רֵיחַ רַע בֵּין שֶׁל אַשְׁפָּה וּבֵין רֵיחַ אַחֵר - חַיָּב לְהַפְסִיק מִיָּד אֶת קְרִיאָתוֹ, וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּחֲלֹף הָרֵיחַ וְאָז יַמְשִׁיךְ. מִי שֶׁמַּמְשִׁיךְ לִקְרֹא אֲפִילוּ שֶׁיֵּשׁ רֵיחַ רַע - עוֹנְשׁוֹ גָדוֹל. וּמִי שֶׁמַּפְסִיק - שְׂכָרוֹ שֶׁמַּאֲרִיךְ יָמִים.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יד', ו'): "בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל" (א')

הַהֶסְבֵּר הַפָּשׁוּט שֶׁל הַפָּסוּק הוּא כָּךְ: הַלֵּץ מְבַקֵּשׁ חָכְמָה - וְלֹא מוֹצֵא, וְאִלּוּ הַנָּבוֹן מוֹצְאָהּ בְּקַלּוּת. וְצָרִיךְ לְהָבִין: מַדּוּעַ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת הַלֵּץ וְהַנָּבוֹן כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים הֲפוּכִים זֶה מִזֶּה? וּבְכֵן, כְּדֵי לְהָבִין אֶת זֶה צָרִיךְ לְהָבִין מַהוּ "לֵץ".

כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּ"לֵיצָן" שֶׁל פּוּרִים עִם אֹדֶם בַּלְּחָיַיִם וְכוֹבַע אָרוֹךְ - כִּי זֶה רַק תַּחְפֹּשֶׂת שֶׁל לֵיצָן וְזֶה יָכוֹל לִהְיוֹת נֶחְמָד וּמְשַׁעֲשֵׁעַ, אוּלָם כָּאן מְדֻבָּר עַל מִישֶׁהוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ "לֵץ", וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַ"לֵּץ" הוּא אֶחָד הָאֲנָשִׁים הֲכִי מְסֻכָּנִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. וְנַסְבִּיר אֶת הַדְּבָרִים.

"לֵץ" - הוּא אָדָם שֶׁמּוֹצֵא חִסָּרוֹן בְּכָל אֶחָד. זֶה - עָקוּם, הַהוּא - עִוֵּר, הַשְּׁלִישִׁי - עִם שְׁנֵי יָדַיִם שְׂמָאלִיּוֹת, וְהָרְבִיעִי - מֹחוֹ מְשֻׁבָּשׁ. וְיֵשׁ אֲפִילוּ שֶׁמְּטַבְּלִים אֶת "יְרִידוֹתֵיהֶם" בִּבְדִיחָה וְאוֹמְרִים לַשֵּׁנִי: "אִם הָיוּ שָׂמִים אֶת מֹחֲךָ בְּרֹאשׁ צִפּוֹר - הִיא הָיְתָה עָפָה אֲחוֹרָה..", בְּקִצּוּר, הוּא יוֹדֵעַ "לָרֶדֶת" עַל כֻּלָּם וְ"לִקְטֹל" אֶת כֻּלָּם.. כְּלַפֵּי חוּץ נִרְאָה שֶׁאָדָם זֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ כִּי כוּלָּם צוֹחֲקִים מֵהַיְּרִידוֹת וְהַקְּטִילוֹת שֶׁלּוֹ, אַךְ בֶּאֱמֶת אָדָם כָּזֶה מְסֻכָּן מְאֹד לְעַצְמוֹ וְלַסְּבִיבָה! וְלָכֵן, כּוֹתֵב בְּסֵפֶר מְנוֹרַת הַמָּאוֹר: "לְעוֹלָם אֵין מִתְחַבְּרִין שְׁתֵּי מִדּוֹת הַלָּלוּ בְּאָדָם אֶחָד, הַחָכְמָה וְהַלֵּיצָנוּת, אִם חָכָם הוּא - אֵינוֹ לֵץ, וְאִם לֵץ הוּא - אֵינוֹ חָכָם", כִּי הַלֵּץ אַף פַּעַם לֹא יְקַבֵּל דַּעֲתוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר, תָּמִיד יֵשׁ לוֹ מָה לוֹמַר וּמָה לִצְחוֹק.

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מוֹצִיא אֲבָנִים מֵחֲצֵרוֹ לָרְחוֹב, עָבַר אֶחָד וְאָמַר לוֹ: "מַדּוּעַ אַתָּה מוֹצִיא אֲבָנִים מֵרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ לִרְשׁוּת שֶׁלְּךָ?" הִתְלוֹצֵץ עָלָיו אוֹתוֹ אָדָם: "שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! בֵּיתִי הוּא שֶׁלִּי וְהָרְחוֹב אֵינוֹ שֶׁלִּי.." לְיָמִים, הֻצְרַךְ לִמְכּוֹר אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ בָּרְחוֹב וְנִתְקַע בְּאוֹתָם הָאֲבָנִים שֶׁזָּרַק וְנָפַל, אָמַר: "צָדַק אוֹתוֹ אָדָם, בֵּיתִי אֵינוֹ רְשׁוּתִי שֶׁכֵּן אֲנִי יָכוֹל לְמוֹכְרוֹ, אוּלָם הָרְחוֹב הוּא תָּמִיד רְשׁוּתִי כִּי הוּא לְעוֹלָם יִהְיֶה שֶׁל הַצִּבּוּר וְגַם אֲנִי מֵהַצִּבּוּר.."