כשהרוח שנשבה היתה השדכנית

"ויבאה אל האדם" (ב' כ"ב)
 
תלמיד חכם חשוב וירא שמים מתושבי עירנו סיפר לי את המקרה דלהלן. בחור הגון וטוב, תושב ארה"ב, התקשה מאד למצוא את זיווגו. הוא הגיע לארץ ישראל כדי להפיל תחנונים במקומות הקדושים.
באחד הימים הגיע גם לציונו של האדמו"ר רבי אהרן מבעלז זצ"ל בהר המנוחות. רוח סערה העיפה את כובעו והוא רץ להרימו, אך יחד עם הכובע התעופפו להן גם כמה פתקאות של יהודים שבאו להפיל שיח ותחינה לפני בורא עולם ליד הציון הקדוש.
הבחור החליט להרים את אחד הפתקים שנפל ליד הכובע ולהחזירו לציון. מבלי משים הזדקרו לנגד עיניו המילים, שניכתבו בלב נירגש, ובהן נאמר: "אני פלונית, בת פלונית מעיר פלונית, מחפשת את זיווגי הנכון. השי"ת, אנא הזמן זיווגי לפני". הוריו של הבחור החליטו להתקשר להורי הבת ובסיעתא דשמיא נגמרו הענינים בסימן טוב ובמזל טוב.
על סיפור כזה ראוי להמליץ את הפסוק (תהילים, פרק ק"ד פסוק ד') 'עושה מלאכיו רוחות'.