היום לפני: ד’ בשבט – הבבא סאלי והאדמו"ר מלעלוב

האדמו"ר מלעלוב, רבי משה מרדכי בידרמן היה דבוק בחסידא קדישא הבבא סאלי, רבי ישראל אבחוצירא והם היו ידידים בנפש.

בב' בשבט התשד"מ סיפר הגבאי בחסידות לעלוב, רבי שמחה לאדמו"ר כי הבבא סאלי נמצא במצב קשה, וזקוק לרחמי שמים. האדמו"ר בירך את הבבא סאלי בשמו ובשם אמו לרפואה שלמה.

לאחר זמן חזר הגבאי והודיע לאדמו"ר כי הבבא סאלי נמצא במצב קריטי שאין כמוהו, וצריך לעורר רחמי שמים עצומים שאין כמוהם. האדמו"ר שקיבל את הבשורה באופן קשה, נאנח ובכה בכי כבד על הבבא סאלי.

הגבאי אמר לאדמו"ר כי במידה והאדמו"ר רוצה לנסוע, הרכב מוכן ואפשר לנסוע מיד אל הבבא סאלי. האדמו"ר לא השיב, ובכה כעשר דקות נוספות בדמעות שליש. לאחר כעשר דקות הודיע האדמו"ר כי ברצונו לנסוע אל הצדיק, אבל אין לו כוחות לראות את הצדיק נאבד: "לזה צריכים כוחות עצומים, זוהי אבידה".

מיד העביר האדמו"ר מכתב לבנו של הצדיק, הבבא ברוך. האדמו"ר כתב: "הצדיק הקדוש אבד. ליבי וליבות כל ישראל בוכים על האבדה הגדולה, וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".

במשך כל אותו הזמן התעצב האדמו"ר עצב גדול ואמר כי ביום ד' בשבט הוא יום ההילולה של הרב הקדוש, רבי משה לייב מסאסוב זצוק"ל אשר היה אוהב ישראל, והבבא סאלי שהסתלק לעולמו גם בד' בשבט היה גם הוא אוהבם של ישראל.

עוד הוסיף ואמר האדמו"ר באותו היום כי: "הבבא סאלי הוא כבר בשמים, ושם יזרז את המשיח. גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, זכותו יגן עלינו אמן".