אל ייאוש

איגור איבנוביץ סיקורסקי היה מהנדס אמריקאי ממוצא רוסי. הוא נולד בקייב (כיום בירת אוקראינה), ובילדותו נהגה אימו לספר לו על ניסיונותיו של הגאון האיטלקי ליאונרדו דה וינצי לבנות מכונה מעופפת. איגור הילד, נשבה בקסמם של סיפורים אלו, והחליט לממש את חלומו הגדול של דה וינצי. כבר בגיל 12 הצליח לבנות מודל של הליקופטר שהונע על ידי גומיות ואף עלה לאוויר. קצת לפני גיל 20 הגיע לפריס והחל להשקיע עצמו בתחום התעופה, וב-1909 השלים את ההליקופטר הראשון שלו, אך זה סירב להיפרד מעל האדמה. הוא לא התייאש והמשיך לנסות עד שהצליח לבנות דגם מסוק שעלה לאוויר ל-12 שניות. הוא ניסה שוב ושוב אין ספור פעמים, אך הדבר היחיד שהצליח לעשות הוא לגרום לפירוק החומרים שהרכיבו את המסוק ולרסק את המנוע. חרף אכזבותיו הרבות, לא זנח את רעיונו להעלות כלי טייס לאוויר. הוא ניסה את מזלו, פעם במסוק, פעם במטוס חד מנועי, ולאחר מכן אף במטוס רב מנועי. עבודתו בהרכבת המטוסים הייתה, בין היתר, בחוות תרנגולות בלונג איילנד, ואת החלקים היה קונה או משיג חינם ממגרשי גרוטאות.

רק לאחר שלושים שנות מחשבה ופעילות עיקשת, הצליח חלומו לרקום עור וגידים. מסוקו עלה לאוויר, שודרג פעם אחר פעם, עד שהפך לכלי תעופה המשמש כל צבא ומשטרה בכל מדינה בעולם. כיום, כשאומרים מסוק - אומרים סיקורסקי. מקומו בהיסטוריה נקנה בדבקות ובאמונה שהוא מסוגל להגיע למטרה, אף שזה היה נראה בלתי אפשרי.  סיקורסקי הוא אחד מיני רבים, ידועי שם ומצליחנים, שדרכם צלחה עקב דבקותם במטרה ובריחתם מזרועות הייאוש. את סיפורם וקורות חייהם, כמו גם של רבים אחרים, כולנו יודעים, אך לא תמיד אנו מודעים לדרך שעשו עד שהגיעו לתוצאה המרשימה. עם מעט התבוננות, נקל לשער שדרכם לפיסגה טמנה בחובה רגשי ייאוש לא קלים, והצלחתם הייתה לאור עמידתם האיתנה בדרך למטרה הרצויה, ויציאתם החוצצת נגד כל רגש ייאוש שעלה בדרך.

אף אנו יכולים לזכור את כל אותם פעמים בהם קטפנו פירות מתוקים, רק משום שהכרחנו את עצמנו לא להתפעל מהכישלונות ולהתעקש להגיע למטרה. יחד עם זאת, איננו יכולים לשכוח את הפעמים האחרות, בהן לא ניצלנו את כישרונותינו ויכולותינו רק בשל העובדה שלא הייתה לנו הסבלנות לחכות. רצינו תוצאות מיידיות, וכשתוצאות אלו אחרו לבוא, התייאשנו ובסופו של דבר הפסדנו במערכה. בעולם רצוף מהמורות ומשברים, איננו מרגישים דבר מלבד עייפות ומאמץ. בשל ניסיונות כושלים חוזרים ונשנים להשיג את מבוקשנו או לקבע את מעמדנו, כבה לו זיק התקווה. מתוך כך מבצבץ רגש הייאוש, החוסם וסותם את הגולל בפני אפשרות של ניסיון, שיתכן והיה מובילנו אל מסלול הגשמתנו.

ככל שרצוננו לדבר כלשהו הוא עז יותר, כך תוצאת הייאוש הבאה ממחסורו, מותירה עלינו רושם חזק יותר. לפתע אנו יכולים לחוש חוסר טעם בקומנו בבוקר, או שעשייה שלקחנו על עצמנו מאבדת את משמעותה בעינינו. דברים רבים שיכולנו להשיג נאבדים במשך הזמן, רק משום שנתנו לעצמנו לשקוע בייאוש שחסם מאיתנו את היכולת למצות את המירב שבנו. רצון ועוד רצון, שאיפה ועוד שאיפה שייחסמו עקב ייאושנו, עלולים לגרום לייאוש רחב יותר מעצמנו ומחיינו. ערכנו בעיני עצמנו יורד, וכך עשייתנו הברוכה נגדעת, ויוצרת תחושת שעמום וחוסר סיפוק כללי. כיצד מתמודדים עם זה? היאך נוכל לצאת מסבך קוצי הייאוש ברגעים בהם לא הכול הולך כפי שציפינו, למרות המאמצים שהשקענו?

לפניכם כמה נקודות אור לזמנים אפלים.

למדו מלקחי העבר

כשמדברים על משברונים העלולים להתפתח לשבר ענק העשוי לחולל תהפוכות בנפשנו, כדאי שנהיה מודעים לכוחות הפועלים בתוכנו באותם רגעי משבר. מצד אחד, היצר הטוב מראה לנו את השקט שאחר הסערה, את הרוגע ותחושת הסיפוק מההתמודדות המוצלחת עם סחף המים המאיים להרסו. מצד שני, היצר הרע מנצל את העובדה שכל ההתחלות קשות, ומשתמש בנסיון העבר, ברגעים בהם לא היתה לנו סבלנות להמתין ולהתעקש עד שנצליח, ו"מוכיח" לנו כי שוב אנו נמצאים באותה סיטואציה שהביאה עלינו רק דיכאון ואכזבה. הוא אינו מזכיר שגם בפעם הקודמת, הוא זה שגרם לנו להפסיד. אם נהייה נחושים הפעם יותר מפעמים קודמות, ונשכיל להפיח בעצמנו רוח תקווה, אזי עצת היצר הטוב תתקבל, ונגלה את עצמנו כחלק מאותם שעשו את הבלתי אפשרי. בנוסף, נגלה גם שהשד לא היה נורא כל כך, והדרך היתה פחות קשה מהמצופה.

ימי אהבה וימי שנאה

בימי האדם, ישנם ימים המוגדרים "ימי אהבה", בהם הכול זורח ומאיר וכל עשייה מניבה פרי. מרגע שאנו פוקחים את העיניים העולם מחייך אלינו. פתאום נראה את אותם שאינם נכללים בין אהובינו ואוהבינו באור רך יותר, מקרב ומפייס. חובות שהיו חייבים לנו כבר מספר שנים, בדיוק ביום זה יפַרעו, והכול ממש נראה וורוד. דומה כי כל דיבור על התמודדות לקוח מסיפור דמיוני הזוי. יחד עם זאת, ישנם גם ימים אחרים הנקראים "ימי שנאה". בימים אלו הכול נראה שחור. אנו קמים בבוקר עם בחילות והולכים לישון עם כאבי ראש. במשך היום אנו פוגשים את האנשים הכי מרגיזים בחיינו, שהגדילו להכעיסנו דווקא ביום זה. בדיוק בזמן בו אנו כל כך מאוכזבים מעצמנו ומהסובבים אותנו, נזכר מנהל הבנק להתקשר ולהתריע שכדאי לנו למהר לכסות את האוברדרפט, ודווקא היום, שהוא יום קבלת המשכורת האמורה לפתור את הבעיה, הודיע לפתע הבוס היקר על איחורה ביומיים. הכול הולך ברגל שמאל. גם אותם דברים שהתחלנו לעשות וחשבנו שייטיבו עימנו, עולים על שירטון. בימים אלו אנו מתמודדים מול מציאות חיינו, ועם יכולתנו האישית לשרוד בעולם ולהישאר בריאים בנפשנו.

בנקודה זו מחלחל בארסיות הייאוש, והורס בנפשנו כל חלקה טובה. כאן הוא המקום לשנן לעצמנו ללא הרף ש"אין יאוש בעולם כלל". כיצד? על ידי שנזכור שימים אלו חולפים, וכפי שבאו כך ילכו. נקבל מכך כוח ונצליח לעבור אותם בשלום. נוכל אף לנצל את אותם ימים קשים להבנה שהקב"ה נתן לנו גם ימים כאלה, בהם הכל הולך הפוך, על מנת שנכיר בכך שאנו רק בשר ודם ואיננו כל יכולים. כך יקל עלינו להתחזק באמונה שהקב"ה הוא זה שמנהל את חיינו (ולא אנחנו, כפי שנדמה לנו). מהבנה זו מתיירא היצר הרע מאד, משום שהוא יודע שכאשר אנו מבינים שגם לימים אלו יש משמעות, ואנו מנצלים אותם להתחזק בבטחון ואמונה, הוא קרוב להפסיד איתנו במאבק.

עידוד עצמי

על מנת שלא להיסחף לייאוש, ראוי שנזכור את נחיצות העידוד העצמי. כאשר נדע לעודד את עצמנו על מאמצים שעשינו או על הישגים שהשגנו, תחזור לה אט אט התקווה ותמלא אותנו שמחה על אותן נקודות חיוביות שבנו. אם נשכיל לזכור את אותם הדברים היפים שעשינו בעבר, שבאו לאחר מאמצים מרובים והתגברות על מכשולים לא קלים, נוכיח לעצמנו שגם הפעם נוכל לעבור זאת בהפקת המרב שבנו. הוכחה זו תיתן לנו את הכוח, גם ברגעי משבר, להתקדם הלאה.

נחישות – סוד התקווה

בני אדם חפצים בדברים רבים בחייהם, אך הם מתייאשים מהר, ואינם יודעים שדברים טובים באים רק עם הרבה סבלנות ונחישות. כגודל הנחישות שתהיה להם להשיג דבר מה, כן גדלים סיכוייהם להשיגו. אנשים בשעת סכנה לחייהם רצו כצביים, עברו יערות ודילגו על מכשולים, מבלי לדעת לאן רגליהם מובילות אותם. הייתה להם מטרה אחת – להישאר בחיים! הם היו נחושים להשיג מטרה זו, ולא חשבו, ולו לרגע, ליפול לזרועות הייאוש. את אותם הקילומטרים שעברו בריצתם, לא היו מסוגלים לעבור בימים כתיקונם, לולי אותה נחישות.  אף אנו, ככל שנהיה נחושים בהשגת מטרותינו, כן יגדלו סיכויינו להגיע למטרה, והייאוש יפנה את מקומו לתקווה גדולה שהדבר אכן אפשרי עם עוד מאמץ נוסף...אם רציתם לראות מהי נחישות, קראו את הידיעה הבאה שהתפרסמה באחד מעיתוני העולם, תחת הכותרת "זו לא בדיחה":

"קוריאני אנלפבתי בשם סאן סנג מון, ניסה 271(!) פעמים לעבור תיאוריה ולא הצליח... הוא לא התייאש וניגש להבחן שוב ושוב במשך 5 שנים תמימות. רק בפעם ה– 272 הצליח לעבור את התיאוריה, אבל מי סופר? סאן סנג מון הוא בן 67 מקוריאה. במשרד הרישוי הקוריאני אמרו כי "הוא כבר הפך לאחד החברה פה. נאחל לו רק שינהג בזהירות". לאחר שנודע לסנג מון כי בפעם ה- 272 הוא הצליח לעבור את התיאוריה השיב: "אני מאוד מאושר לדעת שאחרי כל המאמצים הצלחתי לעבור. אני חש מאוד בטוח בעצמי עכשיו...".  סנג מון, למרות חוסר השכלתו, האמין בעצמו והצליח. הוא הציב לעצמו מטרה והיה נחוש להשיגה אף שכל הסיכויים היו נגדו. הבה נציב אף אנו מטרות, ונהיה נחושים להשיגם. במקרה הטוב נשיג את מטרותינו, ובמקרה אחר, שגם הוא טוב נגיע להישגים שיקדמו אותנו למקום הנכון והטוב לנו לפי ייעודנו. כל עוד איננו עוצרים בירוק אלא ממשיכים, חרף כל הלחצים והמכשולים, וודאי מאמצנו ישאו פרי.

האמינו ביכולת לתקן את קלקולי העבר

עלינו להתמקד במטרה המרכזית של חיינו – להביא אושר ללבנו. עלינו להעריך את הכוח החיובי שבנו, לפחות כפי שאנו מעריכים את כוחנו השלילי. פעמים רבות אנו מביטים לאחורינו, אל הדברים השליליים שגרמנו לעצמנו על ידי התנהגות לא נאותה, ומיד ייאוש ועצב נכנסים ללבנו. תחושה זו גורמת לנו לשקוע עוד יותר בשליליות ומונעת מאיתנו את ההתקדמות הלאה. כעת, תפקידנו לסלק ייאוש זה ולהחזיר את התקווה אל לבנו. זאת נוכל לעשות על ידי שלא נפלה בין הטוב לרע.

ייאוש כתירוץ להעדר הגשמה

לסיום, כדאי לזכור: לעיתים נוח לנו להתייאש ולהרים ידיים. אנו משכנעים את עצמנו בדרכים הכי הגיוניות, ומעמדה רציונאלית טהורה, שהייאוש הוא הכרחי ומחויב המציאות. אך האמת היא שבהתבוננות פנימית אובייקטיבית נגלה כי אנו משתמשים בייאוש כדי לתרץ חוסר עשייה. בראותנו את הטרחה הגדולה העומדת לפנינו בהשגת המטרה, אנו מרימים ידיים (על פי רוב מחוסר ביטחון בעצמנו, או סתם מתוך עצלות) ומרפים. במקרים אלו הייאוש הוא תירוץ לחשיבה מצומצמת ועכשווית, כביכול מתוך שיפוט בריא ומפוקח.בכל סיטואציה הטומנת בחובה ייאוש, הבנת שורשה היא הדרך הטובה ביותר לדעת מהו הגורם המכריענו להרים ידיים. כאשר נגלה את מקור הבעיה, נוכל עם רצון, עידוד ונחישות, להתגבר על מבוכות הזמן והשעה החולפות, ולהשאר עם התוצאות היפות והמרשימות בידינו.