הנער ביקש מהמלמד את הדינר המזוייף וקנה עמו משקה

סיפר רבינו ה'בן איש חי' זי"ע (בספרו נפלאים מעשיך אות קמ"ו): מעשה שהיה בנער בן י"ד שנה ממשפחה ענייה, שישב באחד הימים אצל הרב שלמדו תורה, והבחין הנער כי המלמד אינו חש בטוב. הוא היה מצונן, עד שארכובותיו דא לדא נקשן, כי אחזו הקור. שמע התלמיד את רבו אומר 'מי יתן והייתי מקבל עתה כוס שכר (-בירה) ותחיה נפשי'...

מגודל אהבת התלמיד לרבו, פנה אליו וביקש: 'תן לי דינר כסף, וארוצה עתה לבית המוזג ואקנה לך בקבוק מלא של שכר'. הוציא המלמד את כיסו מחיקו, ויחפש וימצא דינר כסף אחד, אך בהביטו בו, נפלו פניו כי ראה שהוא מזוייף, והחזירו אל הכיס. אמר לו התלמיד: 'רבי תנה לי בבקשה את הדינר המזוייף'. 'מה חפץ יש לך בדינר זה', תמה המלמד. השיבו התלמיד: 'לתתו לאחי הקטן לשחק בו'... ונתן לו המלמד את הדינר.

האמת היתה, שבעבור אהבת התלמיד לרבו וחמלתו עליו, חשב בליבו להעביר את המטבע המזוייף בערמה ולהביא על ידו שכר לרבו. וכך אכן עשה. הלך תכף לבית מוכר השכר, והבחין כי חנותו מלאה בקונים רבים, הבאים לקנות שכר, כל אחד בבקבוק שבידו, כי מחמת הקור הגדול שנפל בו ביום, רבים רצו לבית המוזג ובקבוקם בידם, והערך ידוע ושווה שכל בקבוק בינוני ממלא אותו המוזג תמורת דינר אחד.

נטל אפוא הנער בקבוק והגיע לבית המזיגה, ואמר למוכר: 'אבי אחזו הקור, קח לך דינר הכסף, ומהר למלאות לי שכר, כי הדבר נחוץ לאבי מאוד'. מחמת ריבוי הלקוחות העומדים שם, לקח המוכר את הדינר המזוייף מידי הנער וזרקו בארגז הדינרים שלפניו, מבלי להביט בו, וימלא לנער את הבקבוק מהחבית הגדולה שהיתה לפניו.

ומה עשה כעת הנער? – שב לביתו, והוריק את תכולת בקבוק השכר לבקבוק אחר, ואת הראשון מילא במים, באופן שעדיין נדף מהבקבוק ריח של שכר, ואף בפי הבקבוק היו טיפות של שכר, ועתה חזר אל המוזג, ואמר לו: 'אבי שאינו רוצה שכר, כי אם יין'... (אמר כן מתוך ידיעה שהמוזג מוכר רק שכר). 'אין לי יין למכור', השיב המוזג, 'אלא רק שכר אני מוכר', ויקח מיד הנער את הבקבוק (המלא במים), ויריקנה בתוך חבית השכר שלפניו, ומתוך ארגז הכסף נטל דינר ומסרו לנער עם הבקבוק הריק... ונמצא שעכשיו ביד הנער דינר כסף אמיתי שנתן לו המוכר מן הארגז ובקבוק מלא בשכר.

לקח הנער את בקבוק השכר והניחו לפני רבו, 'הבאתי לרבי שכר משובח מן החבית'. 'איך הבאת השכר הזו?!', תמה המלמד. השיבו הנער במרמה: 'לוויתי כסף מאיש אחד, וקניתי לך'. וישתה הרבי השכר ויחיה, ולמחרת פרע את חוב הדינר לתלמידו. ונמצא אפוא, שעתה בידי הנער שני דינרים שבאו לידו בגניבה ובערמה.

לאחר מכן, נתחרט הנער על מעשיו, והסכים בדעתו להשיב הגזילה למוזג. אמר בליבו, אין זה מספיק להשיב כפל בלבד, אלא אעשה משא ומתן בשני דינרים אלו, וארוויח בהם כדי שאשיב לו עשרה דינרים, שהיא השבה של חמש ידות. התחיל לעשות בשני הדינרים סחורה בדברים קטנים, הנמכרים לילדים בבתי הספר, והצליח בעסק זה. בימים מועטים נעשה אצלו קרן של מאה דינרים, וחשב בדעתו לעכב השבת הגזילה, עד שירוויח יותר, ואז גם יוסיף לשלם למוזג יותר. (יצויין, שבשום פנים ואופן אסור לנהוג כפי שנהג הנער, אלא יש להשיב לאלתר את הגזילה אשר גזל).

ובכן, הנער החל לעסוק במסחר, וההצלחה האירה לו פנים, עד שנתעשר והפך לעשיר הגדול של העיר, ואז החליט סוף סוף שהגיע הזמן לקיים את מצוות השבת הגזילה.

ניגש אל המוזג וגולל את סיפור גניבת הדינרים, ולאחר מכן הוציא מחיקו שני דינרים, נתנם למוזג ואמר לו 'הא לך שני דינרים אלו אשר גנבתי מאתך', ושוב הוציא כיס אחד שיש בו מאתיים דינרי זהב, ומסרו למוזג ואמר לו 'הא לך מאתיים דינרי זהב, תוספת על הגזילה שגזלתי, ואלו הדינרים יועילו לכפרת עווני שחטאתי בגניבה, ועל אשר אחרתי לעשות התיקון הזה כמה שנים, ויסלח לי השי"ת המרבה לסלוח'... עד כאן המעשה שהביא הבן איש חי (ויעו"ש במה שלמד מהדברים).

וברצוננו לשאול, האם אכן קיים עניין להוסיף ולשלם לנגנב סכום כל כך גדול לכפרת עוון הגניבה, לאחר שכבר השיב הגנב את הקרן והכפל?

ובכן, בספר חסידים (סי' תקצ"ח) נאמר, שיהודי שגזל את חבירו, ובא לשוב בתשובה ולקיים את מצוות 'והשיב את הגזילה', בנוסף להשבת הסכום שגזל, עליו לשׁוּם כמה כסף יכול היה אותו נגזל להרוויח בעסקיו באותו ממון שגזל ממנו, מן העת שחיסר ממנו את ממונו עד עת ההשבה, וכפי אותו הסך יוסיף לנגזל. ומלבד זאת יֵחשב את הצער שגרם לחבירו, וישלם לו עבורו. ואף על פי שהתורה לא הצריכתו לשלם זאת (אלא להשיב את הקרן בלבד), מכל מקום כשבא לשוב בתשובה שלימה ולצאת ידי שמים, צריך לחשב גם תשלומין אלו וליתנם לנגזל.

וכתב שם רבינו החיד"א (ברית עולם): "רבינו ללמד יצא עומק תשובת הגזל לצאת ידי שמים, אשרי אדם שומע לעשות נחת רוח ליוצרו, ומזה יתעורר האדם מתרדמת הרע המפיל חבלי שינה מעוֵר פקחים, ובכל דבר יתחנן לבעל הרחמים שיאיר עינו ויספיק בידו לשוב בתשובה שלימה; וזה גם כן נכלל בפירוש 'שלימה', שתהיה תשובה גם לצאת ידי שמים... ורבינו פתח פתחי תשובה והשמיענו תוספת מרובה, ומזה יקיש בכל חטא, מי האיש החכם ויבן זאת".

וכשהצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, הוסיף ואמר לנו כדלהלן:

נראה שהדברים אמורים דוקא כאשר הנגנב היה אדם העוסק במסחר, כך שיכול היה להרוויח יותר עם המעות שנגנבו ממנו, אך אם גנב למשל מאחד שתורתו אומנותו, שאינו שולח ידו במסחר ובעסקים, אזי גם מדיני שמים אין צריך הגנב להשיב לו אלא את הממון הנגנב, כי ממון זה לא היה עומד להפקת רווחים.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.