"מגיע לי": השפת אמת על שורש החטא של דור המבול

"ותימלא הארץ חמס" (בראשית ו', י"א).

בתחילת פרשת נח מתארת התורה עולם שלם שהסתאב, עד שנגזר עליו להימחות במי המבול. והתמיהה עולה מאליה: כיצד הגיעה החברה האנושית לשפל שהצריך את מחייתה?

השפת אמת (פרשת נח, שנת תרל"א, ד"ה במדרש) מציע הסבר שיורד לשורשו העמוק של החטא הקולקטיבי של דור המבול. לדבריו, החמס אינו מתחיל בפעולת הגזל עצמה, אלא בעמדה הנפשית המוקדמת של האדם:

"פירוש חמס על ידי שאינו יודע שהכוח מהשם יתברך נמצא הכל חמס".

כאשר האדם שוכח מהיכן הוא מקבל את הכוח שמאפשר לו לחיות ולפעול בעולם, כשהוא מפסיק לראות את מציאות החיים כמתנה שניתנה לו וסבור שהכל 'מגיע לו' - התוצאה היא "חמס".

"וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל על פרשת תשובה והתודה שכתב אצל גזל ואמר כי כל עבירה הוא גזל כנ"ל".

השפת אמת מוסיף בשם סבו, האדמו"ר בעל חידושי הרי"ם מגור, כי בכל עבירה שהאדם עושה יש גם צד של גזל: האדם משתמש בכוחות שניתנו לו, אך אינו מכיר במי שהעניק לו אותם. העבירה מעידה כי הוא שכח שחיותו מגיעה מכוחו של בורא עולם. הוא מתייחס לחייו ולכוחות שניתנו לו כדבר מובן מאליו, ואינו רואה צורך להודות בכך שזו מתנה משמיים.

"ופירוש זה במה שאמרו חז"ל נהנה מעולם הזה בלי ברכה גוזל אביו ואמו כו' כי חיות הכל מה' יתברך, וכשאין אדם יודע זאת הכל גזל".

השפת אמת מתייחס כאן לגמרא במסכת ברכות (דף ל"ה ע"ב), העוסקת בענייני ברכות:

"אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר 'גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית' (משלי כ"ח כ"ד), ואין אביו אלא הקב"ה שנאמר 'הלא הוא אביך קנך' (דברים ל"ב ו'), ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר 'שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך' (משלי א', ח')".

חטא הגזל לא בא לידי ביטוי רק ביחסים שבין אדם לחברו. ברגע שהאדם שוכח את מי שהעניק לו את חיותו בעולם הזה, וממשיך להעניק לו אותה בכל רגע ובכל רובד מחיי היומיום - הוא למעשה גזלן, שהרי "חיות הכל מה' יתברך, וכשאין אדם יודע זאת הכל גזל".

מכאן מגיע השפת אמת למשפט נוקב, המעיד על חומרת החטא של דור המבול:

"ומלאה ארץ חמס הוא היפוך מלוא כל הארץ כבודו".

"מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג') ו"מלאה הארץ חמס" הן שתי דרכים להסתכל על העולם. הפסוק "מלוא כל הארץ כבודו" מבטא את ההכרה בנוכחותו של הקב"ה בכל פרט בעולם הזה. לעומת זאת, הפסוק "ומלאה הארץ חמס" מתאר עולם שמסרב להכיר בכך. וממשיך השפת אמת: 

"וכפי רצון העולם כן האמת, ועל ידי זה 'קץ כל בשר בא' (בראשית ו' י"ג) כי אין להם באמת כלל חיות…".

כאשרהאדםמעמידאתרצונובמרכז,הואעלוללהתחיל לראות אתהמציאותלפירצונותיו. בני דור המבול ניתקו את עצמם ממקור החיים, ולכן חרב העולם בו חיו ו"קץ כל בשר בא". כאשר האדם מנתק את עצמו ממקור חיותו, הוא שומט את הבסיס עליו נשען קיומו.

וכיצד נתקן בימינו את "ותימלא הארץ חמס"? התיקון אינו חייב להתחיל במעשה גדול. אפשר להתחיל בברכה קצרה לפני שאנו שותים כוס מים: רגע אחד שבו אנו אומרים "זה לא שלי, זה ניתן לי", וזוכרים שלא הכל מתחיל ונגמר בנו.