העצה ששינתה את גורל המרד: ביאור פרק י"ז בספר שמואל ב'

אחיתופל מציע לאבשלום לתקוף את דוד עוד באותו לילה, ועצתו זוכה לתמיכה. אלא שאז נקרא חושי הארכי להשמיע את דעתו. בין שתי העצות מתחיל מאבק על זמן יקר, כשחיי דוד ואנשיו תלויים בהחלטה ובמסר שחייב להגיע אליהם במהירות.

תקציר הפרק

עצת אחיתופל ועצת חושי: אבשלום מעוניין לתקוף את דוד ומחנהו, ומתייעץ עם אחיתופל. כפי שכבר נאמר בפרק הקודם, עצת אחיתופל היא: "כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱ-לֹהִים - כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל". אחיתופל מייעץ ללכת אל דוד בלילה עם קבוצה של 12,000 חיילים ולתקוף אותו. אבשלום ויועציו סבורים שהעצה של אחיתופל טובה: "וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל".

חושי הארכי מעוניין להעביר לדוד את הידיעה שאבשלום שומע לעצת אחיתופל, אך לפתע הכול משתנה. בצורה מפתיעה, מבקש אבשלום מחושי הארכי להגיע ולהשמיע את עצתו, על אף שקודם לכן הוא קיבל את עצת אחיתופל. חושי מציע הצעה אחרת, ולפיה יש להכות את דוד בכוח גדול יותר מזה שנקט אחיתופל.

המטרה של חושי היא אחת: להשיג כמה שיותר זמן כדי להודיע לדוד על הפעולה המתוכננת. לכן הוא מציע לגייס את כל העם וכך לעכב את ההתקפה הצפויה. באופן מפתיע, אבשלום מקבל את הצעת חושי והכתוב מסביר לנו כי הדבר נעשה מאת ה': "וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה".

העברת המידע לדוד והכנה ללחימה: כעת כל מה שנותר הוא להעביר את המידע לדוד. הכתוב מפרט את העברת המידע בצורה מפורטת, לאור העובדה שמשהו בכל רגע יכול להשתבש. בסופו של דבר המידע עובר לדוד, ובפרק הבא אנו נשמע כיצד המערכה הזו הסתיימה.

הפרק המלא

(א) וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה.

(ב) וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כׇּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ.

(ג) וְאָשִׁיבָה כׇל הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כׇּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם.

(ד) וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כׇּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

(ה) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא.

(ו) וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן אַתָּה דַבֵּר.

(ז) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת.

(ח) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם.

(ט) הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם.

(י) וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה הִמֵּס יִמָּס כִּי יֹדֵעַ כׇּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ.

(יא) כִּי יָעַצְתִּי הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כׇל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב.

(יב) וּבָאנוּ אֵלָיו באחת בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכׇל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד.

(יג) וְאִם אֶל עִיר יֵאָסֵף וְהִשִּׂיאוּ כׇל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר.

(יד) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכׇל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַיהֹוָה צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יְהֹוָה אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה.

(טו) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי.

(טז) וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.

(יז) וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה.

(יח) וַיַּרְא אֹתָם נַעַר וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם.

(יט) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְלֹא נוֹדַע דָּבָר.

(כ) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלָ͏ִם.

(כא) וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם כִּי כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל.

(כב) וַיָּקׇם דָּוִד וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן.

(כג) וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמׇת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו.

(כד) וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכׇל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ.

(כה) וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב.

(כו) וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם אֶרֶץ הַגִּלְעָד.

(כז) וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים.

(כח) מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי.

(כט) וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.

ביאור מילים קשות בפרק

"וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה" - ואני, אחיתופל, אקום וארדוף הלילה אחרי דוד. בעצתו רצה אחיתופל להשיג שני יתרונות: א. שהרדיפה אחרי דוד תהיה לפני שדוד יספיק להתארגן, ולכן הוא הציע שהוא ייקח מיד שנים עשר אלף אנשים ולא יאסוף את שאר העם להצטרף למרדף, דבר שיבזבז זמן יקר. ב. שהוא ולא אבשלום יהיה זה שירדוף אחרי דוד. אחיתופל חשש שאם אבשלום יהיה זה שירדוף אחרי דוד, בהגיע רגע האמת בו הוא יצטרך להרוג את דוד, הוא ירחם עליו.

"וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם" - ואני אתקיף את דוד בעודו עייף ומיואש.

"וְהַחֲרַדְתִּי" - אזעזע את דוד בשעה שאתקיף אותו באופן פתאומי.

"וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ" - והאנשים שעם דוד יברחו ויתפזרו מעוצמת הפתעת ההתקפה.

"וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ" - וכך אוכל להרוג רק את המלך – משום שהוא יישאר לבדו. לא אצטרך להרוג אנשים נוספים ואוכל להסתפק בהריגתו של דוד מכיוון ששאר האנשים שנמצאים עם דוד יברחו.

"הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ" - רק האדם שאתה רודף אחריו, דוד אביך ייהרג

"כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם" - ואילו לכל שאר האנשים שנמצאים עתה עם דוד יהיה שלום, והם יצטרפו אליך.

"כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה" - דוד ואנשיו יילחמו בגבורה כמו שדב שמחפש את בניו, מתרוצץ בשדה ומחפש את בניו, והוא טורף את כל מי שמתקרב אליו, כך יתנהגו גם אביך ואנשיו.

"הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע" - תאסוף אליך את כל חיילי ישראל, מדן בצפון ועד באר שבע בדרום.

"כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב" – וכך יהיו לך כל כך הרבה חיילים, כמו שיש הרבה מאוד גרגירי חול על שפת הים.

"וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב" - ואתה תעמוד בראש חייליך שיצאו לקרב, וכך כולם יילחמו בגבורה כדי למצוא חן בעיניך.

פירושים מעניינים של פרשנים

רד"ק: "אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ" - הכוונה היא לקחת אלף אנשים מכל שבט, אולי כדי להראות שכל אחד מהשבטים מורד בדוד.

מלבי"ם: "וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה" - אחיתופל רצה שהוא יהיה זה שירדוף אחרי דוד משום שאין זה ראוי שבן יהרוג את אביו, ומצד שני הוא עצמו צריך להרוג את דוד בתור גואל הדם של אוריה.

מצודות: "לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת" - בדברים אלה הודה חושי לאבשלום שעצתו של אחיתופל בדבר הפילגשים הייתה עצה טובה. חושי הודה על עצה זו משום שהמעשה כבר נעשה וחושי חשב שעל ידי כך הוא יקנה את אמונו של אבשלום.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"תנו רבנן: שלשה דברים ציוה אחיתופל לבניו: אמר להם: בניי, אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ויום טוב של עצרת ברור זרעו חיטים" - לפני מותו ציווה אחיתופל את בניו להימנע ממחלוקות ולא למרוד במלכות בית דוד. נוסף על כך נתן להם עצה חקלאית: אם בחג השבועות (״עצרת״) השמיים בהירים, זהו סימן להצלחת יבול החיטים, ולכן כדאי לזרוע חיטים בעונת הזריעה הבאה. כך מפרש הרשב"ם.

"שנו רבותינו: ארבע מתו בעטיו של נחש, אלו הן: בנימין בן יעקב. עמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד" - חז"ל מלמדים שארבעת האנשים הללו מתו ללא חטא שהצדיק את מותם. הביטוי "בעטיו של נחש"פירושו שמותם נבע מגזירת המוות שנגזרה על האנושות בעקבות חטא אדם הראשון, שנגרם בפיתוי הנחש.

לפרקים קודמים, הקליקו כאן