המספרים מוכיחים: העמותות קורסות תחת הנטל

לקראת חגי תשרי המתדפקים על דלתנו, עמותות הרווחה וארגוני החסד ברחבי הארץ נערכים לגל ביקוש חסר תקדים. אלא שמאחורי המדפים המלאים במשלוחי המנות ובסלי המזון, מחקר ארצי חדש מטיל זרקור על מציאות מטרידה: מערך הסיוע הלאומי במזון, המגלגל כ-6.2 מיליארד שקל בשנה ומושתת על למעלה מ-170,000 מתנדבים מסורים, נותר פרוץ, מבוזר וללא יד ממשלתית מכוונת.

המחקר המקיף - שהובל על ידי פרופ' אהרון טרואן והדוקטורנטית מורן אקוס מהאוניברסיטה העברית, בשיתוף ד"ר אורלי תמיר מהמרכז הרפואי שיבא - מיפה לראשונה את 2,289 עמותות הסיוע הפעילות בישראל. הנתונים הבולטים מעידים על היקפי ענק, אך בעיקר על היעדר תמיכה ומעורבות של המדינה: רק 13% מתקציב מערך הסיוע מגיע מתמיכה ממשלתית, בעוד שהמערכת נשענת באופן כמעט בלעדי על פילנתרופיה, תרומות פרטיות וחסד טהור של אזרחים.

לצד נתוני הביטוח הלאומי המלמדים על קרוב למיליון משפחות ומעל מיליון ילדים הסובלים מאי ביטחון תזונתי, המחקר חושף פערים גאוגרפיים חמורים וקיצוניים בחלוקת המשאבים. כך, למשל, בעוד שמחוז ירושלים מרכז כ-29% מכלל ארגוני הסיוע, מחוז הצפון נותר מאחור עם 9% בלבד, זאת למרות שיעורי מצוקה דומים ואף גבוהים יותר באזורים אלו. העובדה ששירותי הרווחה והמזון מבוססים על יוזמות אזרחיות מקומיות יוצרת מצב שבו תושבי הפריפריה נופלים לא פעם בין הכיסאות.

"הממצאים שלנו מראים את עוצמתה של הפילנתרופיה, אך גם את מוגבלותה", ציין פרופ' אהרון טרואן. "החברה האזרחית עושה עבודת קודש, אך מדינה מודרנית אינה יכולה להסתמך על תרומות בלבד כדי להבטיח מזון בריא לאזרחיה".

לדברי החוקרים, לקראת השנה החדשה, הקריאה חייבת להיות ברורה: הגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות מלאה על הביטחון התזונתי של אזרחיה ותספק מעטפת תקציבית ראויה.