למה אנחנו רואים פרצופים בעננים, בקירות ובשקע החשמל? רמז: מדובר בתופעה פופולרית

לא פעם הסתכלנו לשמיים וראינו פתאום פרצופים ברורים מחייכים אלינו מתוך העננים. לפעמים הם נראים גם עצובים, אבל תמיד הם נראים אמיתיים וברורים כל כך, עד כדי כך שאנחנו לא מבינים איך מי שעומד לידנו, לא רואה את אותו הדבר. 

את אותה תופעה אפשר לזהות למעשה, בכל מקום: המוח שלנו אוהב מאוד למצוא צורות מוכרות כמו פנים, גם במקומות שבהם הם לא באמת קיימים. לתופעה הזו קוראים פארידוליה (Pareidolia) וזו תופעה מוכרת ופופולרית ביותר. 

מדובר בנטייה טבעית של המוח לזהות דמויות, חפצים ובעיקר פנים בתוך צורות אקראיות. זה יכול לקרות בעננים, בכתמים על הקיר, בסלעים, בפרוסת לחם ואפילו בחזית של מכונית. הסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה פרצופים קשורה לכך שפנים הן דבר חשוב מאוד עבורנו.

אנחנו משתמשים בהן כדי לזהות אנשים, להבין רגשות ולהחליט במהירות אם האדם שמולנו שמח, כועס, מפחד או פשוט לא מרוצה מאיתנו. המוח כל כך מיומן בזיהוי פנים, שהוא לא צריך הרבה כדי להתחיל לעבוד. לפעמים שתי נקודות שנראות כמו עיניים וקו קטן מתחתיהן מספיקים לו כדי להכריז: הנה פרצוף.

לכן שקע חשמל יכול להיראות מופתע, פנסים של מכונית יכולים להיראות כועסים וידית של מגירה יכולה להפוך לחיוך. אנחנו יודעים שזה רק חפץ, אבל המוח כבר עשה את שלו.

למה אנחנו כל כך רגישים לפנים?

החלק המשעשע הוא שלא מספיק לנו לראות פנים. אנחנו מיד גם מחליטים איך הן מרגישות: כך מכונית מסוימת נראית כועסת, בית עם שני חלונות ודלת פתוחה נראה מופתע, ותיק עם שני כפתורים נראה כאילו הוא מחייך. ברור לנו שלמכונית אין מצב רוח ושבית לא באמת הופתע משום דבר. ועדיין, העיניים והמוח שלנו מפרשים את הצורות האלה בדיוק כמו שהם מפרשים הבעות פנים אמיתיות.

וזה קורה כמעט בלי שנשים לב.

למה כל אחד רואה משהו אחר?

אפשר להסתכל על אותו ענן בדיוק ולשמוע שלוש תשובות שונות: אחד יראה כלב, השני יראה פנים והשלישי ישאל את שניהם על מה הם בכלל מדברים. הסיבה היא שהמוח לא רק מקבל תמונה מהעיניים. הוא גם משווה אותה לדברים שכבר ראינו בעבר, לזיכרונות, לציפיות ולצורות שמוכרות לנו.

לכן כאשר אנחנו מסתכלים על משהו לא ברור, כמו ענן או כתם, המוח מקבל הרבה יותר חופש להשלים לבד את התמונה. אפשר לומר שאנחנו לא רק רואים את מה שנמצא מולנו, אנחנו גם מפרשים אותו כל הזמן.

האם זה מעיד על בעיה?

פארידוליה אינה מעידה על בעיה בראייה או על משהו חריג. זו פשוט הדרך שבה המוח שלנו עובד. המוח אינו מצלמה שמצלמת את המציאות ומעבירה אותה אלינו כמו שהיא. הוא כל הזמן מסדר, משווה ומפרש את המידע שהוא מקבל.

הוא רואה קווים, צללים וצבעים ומנסה מיד להבין למה הם דומים.  זו הסיבה שילדים יכולים לשכב על הדשא ולחפש חיות בעננים, ומבוגרים עדיין שולחים זה לזה תמונות של ירקות עם פנים או בתים שנראים כאילו הם בהלם. המוח אוהב לזהות דפוסים, וכשהוא מצליח למצוא משהו מוכר בתוך צורה אקראית, אנחנו מקבלים לרגע קטן תחושה של גילוי.